"חטאו" של העיתונאי יוסי קליין

"חטאו" של העיתונאי יוסי קליין, שהעז להעמיד מול ההנהגה הפוליטית של הציונות הדתית כיום מראה, כדי שיראו מקרוב את השרטון, עליו הם מעלים את מימוש חזון הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. אוסיף על דבריו של יוסי קליין, מיום שהובסה בציונות הדתית הלאומית הנהגתה המתונה והשקולה מימי השר חיים משה שפירא, החלה הציונות הדתית הלאומית להיות אויב הקיום היהודי בארץ ישראל - אויב שני העמים החיים על אותה כברת ארץ בין הירדן לים. חלפו הימים שמשה חיים שפירא ראה שיש כאן עם נוסף והכיר בקיומו. חלפו ימי הנהגת השר משה חיים שפירא, שהציב את מחנה הציונות הדתית בחזית ההתנגדות הנמרצת והנחושה בתוך ממשלת ישראל לתוכנית כיבוש ירושלים המזרחית וכיבוש השטחים בסיני, בגדה המזרחית ובגולן. חלפו הימים שמנהיג הציונות הדתית ייצא חוצץ נגד שליטה שלנו על עם אחר, כפי שעשו זאת משה חיים שפירא, אונא, מלמד, בורג וזרח וורהפטיג, בימי האופוריה ושיכרון החושים של הכרזת מלכות ישראל השלישית בנובמבר 1956 על-ידי דוד בן-גוריון, כש-60.000 קמ"ר של סיני בידי ישראל. הציונות הדתית-הלאומית החלה להיות אויב הקיום היהודי(!!!) בארץ ישראל, כשהחליטה לאמץ גישה, שששת ימי המלחמה ביוני 1967 הם ששת ימי בריאת פעמי המשיח והגאולה. מתוך אותה ראייה משיחית מנווטת הציונות הדתית הלאומית מהלכים מדיניים בחיי יום-יום וגוררת אליהם את ממשלות ישראל מימין וגם כאלו, שבטעות נתפסות כממשלות שמאל. מהלכים המפגישים שני עמים בסבבי מלחמות ושפיכות דמים, החוזרים על עצמם כל כמה שנים. כשפוליטיקה יום יומית מנווטת מתוך גישת הרב צבי יהודה קוק, המפרשת את כל האירועים מאז מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים כמימוש שלבים בתוכנית האלוהית המשיחית, הרי ניתן גיבוי לגיטימי לתפיסה המדינית, לפיה חובה עלינו למקסם את ההתפשטות הריבונית על האדמה המקראית עליה אנחנו יושבים, כי בכך אנחנו מחזקים את הגאולה. מחזקים את מימוש ההבטחה האלוקית - "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת ..."(בראשית י"ב 7) ומי שמדבר על מימוש זכויות לאומיות של עם אחר הוא עוכר ישראל, שיש להוקיעו אל מחוץ למחנה. כל מי שמדבר על פשרה טריטוריאלית, נתפס כבוגד, הוא נתפס כבוגד בציוויים משיחיים-מקראיים, שהתקבלו כפרקטיקה מדינית על-ידי הנהגת הציונות הדתית הלאומית, שיש ליישמה מיד כאן ועכשיו. מי שמעלה מנבכי ההיסטריה ציווי משיחיי והופך אותו בחיינו היומיומיים לפרקטיקה מדינית, הוא זה המהווה גורם המסכן את חיינו. הנהגת הציונות הדתית לאומית רואה בהתיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון על-פי גישת הרב קוק, שהגאולה אינה אירוע שיש להמתין לו, אלא זה אירוע שיש להחישו ולזרזו אך ורק על-ידי התנחלות בכל מקום תוך החלת ריבונותנו המדינית עליו ואסור להיענות לדרישה כזו או אחרת שמנסה לעצור פעמי משיח. רעיונות כמו פשרה טריטוריאלית או שתי מדינות לשני עמים, זו קריאת תגר על פעמי משיח וניסויו בוגדני לעצרם. הנהגת הצינות הדתית מתנכרת לדברי הרב אברהם יצחק הכהן קוק עצמו שאמר "צריכים אנו שלא להיות מכורים בידי רגשותינו ולדעת שגם לרגשות הפוכים משלנו יש מקום בעולם...". במפלגה הנושאת את דגל הציונות הדתית לאומית אין מקום לגיטימי לדעה של האחר. אצל שרת המשפטים, איילת שקד, "שירת נתן זך והגותו מעודדים טרור נגד ישראל". על בית משפט עליון, שפסק לא בהתאם לרגשות שלנו, יש לעלות עם דחפור ולהרסו, כך מתריס מנהיג בכיר בציונות הדתית הלאומית. כל מי שסבור אחרת הוא בוגד. אם נער או נערה יש לו או לה נטייה מינית, שלא נראית בעיני סמוטריץ', היא תוצג בפני תלמידי בית ספר תיכון בגבעתיים כ"תלמיד לא נורמלי". מקובלת עלי ההנחה של הרב מנחם פורמן ז"ל מתקוע, כפי שהובאה מפיו של תלמידו, המשורר אליעז הכהן איש כפר עציון, "שהיהדות צריכה לחזור בתשובה ושהאסלם צריך לחזור בתשובה". (ד"ר מיכה גודמן "מילכוד 67" עמ' 121). דווקא ממנהיגי ציבור דתי יש מקום לצפות לקדם את ההבנה, לטפח את האמפתיה ולחוש את השותפות ואת הייעוד עם כל בני אברהם ושל כל ברואי בצלם. מה שאנחנו רואים כיום הוא מצער. מנהיגי ציבור דתי כלפי האחר בתוך עמם לא יבחלו בהשחזה ובחידוד שיח אלים ומתלהם המטפח קנאות, זורע אלימות ומעמיק קרעים. הם עושים זאת בצורה עוד יותר מדאיגה האחד כלפי בן דת אחרת. בכך הם מועלים בייעודם להיות גשר, כשבאסלם זה כבר עלה על פסים רצחניים המזכירים לנו את ימי חשכת האימה של המאה הקודמת, שהפכה את שפת השיח לשפת הטבח ההמוני.