שאל אותי מאן דהוא - שאולי יקרא את תשובתי גם פה: "האם שאלת את עצמך איך זה שרוב מכריע בין האינטלקטואלים והעתונאים גם בארץ וגם בעולם הרחב הם ליברלים שמאלנים ורוב הצבור (שימול לב) "הנבער מדעת" מזוהה כלאומני?"
כן, שאלתי ועניתי לעצמי לפני שנים רבות כאשר קראתי את הספר "המעמד החדש" של מילובאן דז'ילאס, סגן נשיא יוגוסלביה, שחשף מהכלא את ערוות הבולשביזם ושיטותיו הנלוזות... וכמוהו עשו גם ג'ורג' אורוול, אלדוס הקסלי וארתור קסטלר.
קראתי גם על "האידיוטים השמושיים", האינטלקטואלים הטפשים במערב, ששירתו בעוורונם ויפיפיות נפשם את סטאלין. כמו "הנאורים" הפרוגרסיבים אצלנו, המעריצים ותומכים ב"פרא האציל" הפלשתיני השוחט נשים ותינוקות במיטתם למען "שחרור (הארץ) פלשתין", (עלק), לא חלילה שחרור (העם) הפלשתיני המומצא.
אבל ספציפית לשאלתך - כמי שנמנה פעם על חוגי השמאל, אני יכול להעיד בביטחון שאין למעלה הימנו שבשמאל העדר הולך אחרי המשכוכית וכולם מיישרים קו עם מה שאומר או חושב
עמוס עוז או ישעיהו לייבוביץ' ומי שלא - אוי ואבוי לו... חלילה לפשיסט ייחשב.
בגדול, בימין יש יותר נון קונפורמיזם מחשבתי ויותר אינטלקטואלים חכמים, חריפים ושנונים. אבל המערכת הבולשביקית הז'דנוביסטית השתלטה בשיטת "חבר מביא חבר" על כל חלקה טובה, על הלטיפונדיות שנרשמו על שמה בטאבו, למשל על כל רצועות השידור הנחשקות (מירון אנוש עד
אלכס אנסקי) שהיא רואה בהן "שטחים כבושים" שלא ישוחררו לעולם.
הרי הם נדחפו בכח ובעזרת הסדרנים (קדימה הפועל?) תפשו את כל השורות הקידמיות באולם ואז הם משתחצנים ושואלים: הלו, איפה הימנים?
והנה בערוגות הימניות בפייסבוק צמחו מיטב הפובליציסטים והוגי הדעות שלוקחים בהליכה את "הוגי הדעות" המיוחצנים והמשורינים מסוגם של
נחום ברנע, אמנון אברמוביץ,
סימה קדמון ו
רינו צרור, וכמובן את כל "הויימארים" המפוקפקים מעתון הארץ. כתבתי על זה כמה פוסטים מפורטים עם שמות והפניות. אתה מוזמן לחפש אצלי. אולי אביא קישורים. לא אציין כאן שמות כי הם רבים ורבות ואינני רוצה לקפח איש מהם או אישה. אזכיר רק את
עירית לינור ואת
Galit Distal Atbaryan השנונות.
ואתה הראה לי למשל בין הפוליטיקאים בשמאל אינטלקטואלים והוגי דעות בסדר גודל של
משה פייגלין או פרופ'
אריה אלדד ואביו הפרופסור ישראל אלדד ז"ל, או פרופ' בן ציון נתניהו ובניו יוני ז"ל, בנימין ועידו, או יורם ארידור, ד"ר
יובל שטייניץ ו-
Dror Eydar
או אלופים אינטלקטואלים כמו
גרשון הכהן ויעקב עמידרור, או מזרחנים כמו ד"ר מרדכי קידר, אלעזר שרקי וד"ר
גיא בכור.
כן, בעצם יש לכם את
נתן זהבי הצעקן ופרופ'
יוסי יונה הפוסט ציוני, אמיר חצרוני ו
זוהיר בהלול, או אל"ם שאול אריאלי (שאני קורא לו "מהנדס תעלות דם" בגלל התוכניות המדוקדקות שהכין עבור
Tzipi Livni - ציפי לבני לפינוי מאות אלפי יהודים מאיו"ש) וכמובן
זהבה גלאון, מירב מיכאל וסתו שפיר, פרשנית התנ"ך המהוללת.
בתחום הספרות: האם שמעת אי-פעם על חיים סבתו, רב מתנחל ממעלה אדומים ומג"ד שריון - שהוגדר כ"סופר החשוב ביותר שצמח בארץ בדורות האחרונים"? כדאי לך ולדודה אלגרה לקרוא למשל את ספרו הנהדר "אמת מארץ תצמח" על קהילת ארם צובא (חאלב) של מגורשי ספרד שאתה והדודה מימין משה אוהבים להתרפק עליה באספניולית... או על הסופר (הימני) המשובח דוד שחר שלא זכה להכרה ע"י 'הקליקה' ונודה בישראל עד אשר זכה בפרס חשוב (גונקור) בצרפת. זה היה בשנות השבעים. גם משוררים כמו פנחס שדה,
דוד אבידן ומשוררות כמו זלדה ו-
Hava Pinhas- Cohen שגם אם לא היו או אינם ימנים מוצהרים הם לבטח לא ייחשבו "שמאלנים פרוגרסיבים" כי אהבת העם והארץ והיהדות בלבם.
ושכחנו את ש"י עגנון זוכה פרס נובל ויוסף בורלא,
משה שמיר ו
נתן אלתרמן החתומים על "המנשר למען ארץ ישראל השלמה", ואת
נעמי שמר הבלתי נשכחת.
אבל בימינו, באירופה המתנוונת והמתאסלמת, קולנוען פלקטי, פשטני, רדוד וחד ממדי כעמוס גיתאי זוכה בהכרה ופרסים בכל הפסטיבלים רק בגלל שהקולנוע שלו הוא תעמולה אנטי ישראלית ונגד "אקיבוש".
איפה האפוס הישראלי? הד"ר ז'יוואגו שלנו? איפה הסאגה הגדולה על המהפכה האדירה שהתחוללה פה בשנות הארבעים והחמישים בשדות הקטל, במעברות ובקבוצים?
כמו דורית רביניאן בספרות גם הקולנוען הישראלי הממוצע גילה - ואחד אף הודה בגלוי - שכדי לקבל מענקים מהקרנות כדאי לעשות סרט פרו פלשתיני רצוי על ערבי שמזיין יהודיה. בקיצור כל מה שקרוי אינטלקטואלים בשמאל זה תעשיה של שכפול. עדר של קרנפים דוהרים חסרי חשיבה עצמאית מקורית ונון-קונפורמיסטית.
אפילו עמוס עוז וא"ב יהושע - שאהבתי את ספריהם המוקדמים וגם כמה מאוחרים ("מול היערות", "מיכאל שלי", "ספור על אהבה וחושך") - ואיתם דוד גרוסמן חוזרים על עצמם והם בעצם שכפול ושיבוט איש של רעהו.
