רשת C.N.N. פיטרה בימים אלה שלושה עיתונאים בגלל שהם העלו לאוויר כתבה מזויפת. לא הייתה בה אפילו מילה אחת של אמת, וכל-כולה לא נועדה אלא כדי לקדם אג'נדה פוליטית. זה קרה לאחרונה גם ברשתות פופולריות אחרות בארצות הברית, וגם בעיתונים המודפסים, כשהחוט המקשר בין כולם הוא חבירה לניסיון הדמוקרטי ליצור דה-לגיטימציה מסביב לממשלו של הנשיא.
העיתונאים האמריקנים המודחים לא זכו גם לדקה אחת של חסד. בלי הנחות-סלב. לא נערך להם כל
שימוע קודם לפיטורין - ושום ערכאה משפטית לא התערבה לטובתם. התבוננתי בהם ואמרתי לעצמי איזה עולם נפלא. אין רשת או עיתון שמרשים לעצמם לזלזל בזכות הציבור לקבל מידע אמין, נטול זיקה פוליטית, שניתן לסמוך עליו כדי לגבש עמדה עצמאית.
ואז נזכרתי במה שקורה אצלנו - ומיד עלתה בי המחשבה שמרכיב מרכזי בעולם הדמוקרטי מתבטא, בראש ובראשונה, באורח חיים חופשי ממניפולציות. ואינני מדבר רק על העובדה שטייקונים מחזיקים באמצעי תקשורת המסייעים להם להסתיר מחדלים ניהוליים הגורמים נזק למיליוני אנשים, אלא לדברים הרבה יותר פרוזאיים. קחו, לדוגמה, את
יגאל סרנה. בית המשפט קבע שהוא פרסם עובדות-שקר - אבל העיתון שבו הוא עובד לא ראה לנכון לפטרו. והעובדה שהדברים פורסמו בדף הפייסבוק שלו אינה מעלה ואינה מורידה. אמינותו נפגעה - ומעתה ואילך איש לא יאמין לדברים שהוא יכתוב בעיתון שממשיך להעסיק אותו; גם מתוך חשש, כנראה, שכל ניסיון להפסיק את העסקתו ייתקל מיד בהמון צבועים ומתחסדים - ובראשם, כמובן, נשיאת
מועצת העיתונות - שידברו על סתימת פיות ועל פגיעה ב
חופש הביטוי.
דליה דורנר אפילו לא מבינה שדווקא דבריה המתלהמים מעת לעת בזכות "חופש הביטוי" גורמים לכרסום מתמשך בזכות הזאת כשאין תגובה הולמת לשקרים שמפיצים עיתונאים - ולא רק עיתונאים - בשם "מקורות" שאין לדעת את טיבם כדי להשיג הטיה של דעת הציבור.
וזה בדיוק מה שעשה אלי סניור, איש
ידיעות אחרונות, כאשר הוא ציטט "בכיר במשטרה" לפני כמה ימים. לדבריו, מסר לו ה"הבכיר" שיש די ראיות כדי להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה. אותו "בכיר" רק לא ידע לנקוב בסעיף האישום; מה שמזכיר, אגב, משטרים אפלים. אינני מכיר אישית את אלי סניור - אבל ברור לי שאין כל ממש בידיעה הזאת. הציטוט של "הבכיר" לא נועד אלא כדי לבנות ידיעה - על-פי דרישה, קרוב לוודאי, של המערכת - שתנסה להטות את דעתו של מישהו לטובת מה שבעיתון רוצים שיקרה.
אז בארצות הברית, אלי סניור היה הולך הביתה עוד לפני שהדיו יבשה על הידיעה המפוברקת שלו; אבל בישראל כל רע לא יאונה לו. העיתונים, וכבר למדנו זאת לא אחת, לא עובדים בשביל הציבור. הם עובדים בשביל סדר היום של הבעלים - ומי שקרא את תמלילי השיחות בין
בנימין נתניהו לבין
ארנון מוזס יודע בדיוק איך עובדים הדברים.
וחבל שזה קורה. כולם יפסידו מן הפיחות במעמד הכלים שצריכים להעביר עובדות-אמת כדי שהציבור יוכל לגבש את עמדתו. ומי שלא מבין את זה כעת, ימצא את עצמו בבוא היום בפני כיכר ריקה.
עשבים שוטים יש לסלק מן הערוגה לפני שהם פוגעים בשתילים הבריאים.
