כן כן, רק אתמול פורסם מדד המחירים צרכן לחודש יוני שהצביע על ירידה של 0.7%, מה שמצביע על אינפלציה שלילית של 0.2% ב–12 החודשים האחרונים. מחיר הכסף נשאר כמעט זהה למה שהיה בדיוק לפני שנה.
בשנת 1984 הייתי בן 11. אני זוכר את כל המשפחה יוצאת לקניות בסופר הזול ביותר ברדיוס של 20 ק"מ וקונה מכל הבא ליד ובכמויות. חקוקה בזיכרוני התמונה של קניה של 20 שקיות סוכר. כילד, לא ממש חיברתי בן קניה של 20 שקיות סוכר לבין מה ששמעתי בחדשות – 'האינפלציה דוהרת'.
מה שהמבוגרים הבינו הוא פשוט – מה שעולה היום שקל, יעלה מחר פי כמה וכמה. אז בוא נקנה מהר והרבה לפני שהמחיר יעלה.
באותה שנה המחירים עלו פי 5. האינפלציה השנתית עמדה על 450% ומה שעלה בתחילת השנה 10 שקלים, בסופה של אותה שנה עלה מעל 50. ממש לא מקום שכיף להיות בו.
יותר מ–30 שנה עברו והיום המדד שלילי. המחירים פשוט לא עולים. יותר נכון להגיד שממוצע המחירים המרכיבים את המדד פשוט ירדו. מה שעלה לנו 10 שקלים לפני שנה – יעלה שוב כמעט 10 שקלים גם היום.
אינפלציה דוהרת רעה למשק אך גם אינפלציה שלילית רעה למשק. אם המחירים לא עולים זה מצביע על ביקושים חלשים. אם המחירים לא עולים והמדד עומד במקום, לא ניתן להעלות ריבית. והריבית.. כולם יודעים שהיא נמצאת הרבה מתחת לרף הנורמלי של החיים הכלכליים. או שמה היא נמצאת בדיוק בשווי המשקל של העולם הקפיטליסטי?!
וזה מבלי לכתוב ולו מילה אחת על הדולר האמריקני ששוכן לו בבטחה משהו סביב 3.5 שקלים לדולר בעוד שלפני 16 שנה ביקר ב–5 שקלים לדולר.
