בית החולים הממשלתי על שם אדית וולפסון, הממוקם במזרח חולון, הינו מוסד רפואי שבו משרתים גם רופאים מן השורה הראשונה אך נראה, כי משרד הבריאות שכח אותו במשך שנים והניח לו להידרדר כמעט עד לעוני מנוון, כאשר מיטב רופאיו נטשו אותו ועברו לעבוד במרכזים רפואיים עשירים יותר.
"וולפסון" משרת אוכלוסייה של יותר מחצי מיליון איש תושבי חולון, בת ים, אזור ויפו ובנוסף - תושבי השכונות הדלות קריית שלום ושכונת שפירא בתל אביב וכן את אזור מערב ראשון לציון. רוב האוכלוסייה הנזקקת לשירותי הרפואה של "וולפסון" אינה עשירה ורבים מהתושבים חיים כמעט מהיד אל הפה. תרומות של אישים עתירי ממון - כמו בבתי החולים בתל אביב (איכילוב) וברמת גן (שיבא) לא קיימות בחולון - ולכן נאלץ בית החולים הזה שיד הגורל מתעתעת בו, להסתפק בתקציבי המדינה או בתשלומים המגיעים ממבוטחי קופות החולים, שלא תמיד מגיעים בזמן, אם בכלל. למרות כל אלה פועלים ב"וולפסון" שירותים בכל תחומי הרפואה המודרנית. ב"וולפסון" קיימות כ-60 מחלקות, מכונים ויחידות, מצויות בו 673 מיטות אשפוז במחלקות ו-30 מיטות נוספות במחלקת אשפוז יום. בבית החולים מועסקים כ-2500 עובדים מתוכם כ-650 רופאים.
בנוסף לכל הצרות האלה נקלע בית החולים, שלא בטובתו, למשבר ניהולי לקראת פרישת המנכ"ל ד"ר
יצחק ברלוביץ, כאשר מנהלת קרן המחקרים ב"וולפסון", איריס לוונשטיין-לוי, עתרה לבתי המשפט בתביעה שתינתן לה הזכות להתמודד במכרז לתפקיד מנהל בית החולים, למרות שאינה רופאה, וזאת בניגוד לעמדת ההסתדרות הרפואית ומשרד הבריאות.
המאבק המשפטי בשאלה זו התמשך על פני כשנה ובינתיים שוב "נתקע" "וולפסון" למצב ללא מוצא שלא איפשר גיוס רופאים חדשים והשקעות בציוד רפואי חדיש שהיה אמור להחליף ציוד קיים שהתיישן. בסופו של דבר בג"ץ שם קץ לפרשה ואישר הכנת מכרז חדש לתפקיד מנהל בית החולים. אבל בביורוקרטיה ממשלתית לעולם אי-אפשר לדעת מתי יבוא סוף דבר, ועד שיפורסם המכרז בפועל יחלפו עוד מספר חודשים. ועד אז מי יודע מה יקרה: או שהשור ימות או שהפריץ ימות כדברי החידוד של חז"ל.
אבל עכשיו צצה דילמה חדשה שראשי מערכת הבריאות ומשרד האוצר כנראה לא נתנו עליה את דעתם: איזה רופא בעל כישורי ניהול מוכחים יהיו מוכן ליטול על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית להבריא את המרכז הרפואי הזה, מבלי שיובטח לו מראש שהמדינה תתחייב לכסות את כל גירעונות "וולפסון" ולתקצב אותו באופן שוטף כדי שיוכל להיחלץ מן הבוץ שבו הוא שקוע. בלי תקציב ראוי גם לגיוס דור חדש ומעודכן של רופאים וסגל רפואי, רמת השירות לתושבים המתגוררים במרחב הרפואי של "וולפסון" לא תשתפר. אומנם חשוב לדעת שקיימות ב"וולפסון" מחלקות עם שרות רפואי מיטבי, כמו מחלקת היולדות, או המומחים המעולים העושים כמעט מעשי נסים בתחום "הצל לבו של ילד". במחלקות אלה מקבלים הנזקקים את המיטב, אך תקצר היריעה למנות את כל הטובים.
הגיע הזמן שמדינת ישראל תרענן את זיכרונה, תיזכר בבנה היתום שקיומו נשכח, ותבין ששירות רפואי מיטבי מגיע לכל תושבי הפריפריה התל אביבית ולא רק לאלה המסוגלים לממן מכיסם השופע תרומות עתק לבינוי ולמכשור רפואי חדיש ובתמורה מקבלים נגישות קצרת-מועד לרפואה משובחת.
