המושג והמונח "מידע כוזב" זכה לתפוצה עולמית, לא מעט, ב"זכותו" של נשיא ארה"ב,
דונלד טראמפ. נשיא ארה"ב, מוכר בציבוריות העולמית, כמי שטבע מושג זה, תוך שהוא מאשים כלי התקשורת והמדיה, המודפסים, המשודרים והאלקטרונים, בהפצת מידע כוזב. מבלי להתייחס למשמעויות הפוליטיות של הפצת מידע כוזב ועם מידע כוזב, הינו אמין ועם לאו, ברצוני להתייחס ברשימה זו למשמעויות מבחינה משפטית של הפצת מידע כוזב זה. פסיקתו של בית המשפט העליון כפי שפירש הוא חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובעת כי רק פרסומים נכונים יזכו להגנת "אמת הפרסום". הא - ותו לא!
בית המשפט העליון, בשיבתו אלי מדין, בערעורה של
אילנה דיין בעניין תביעתו של סרן ר' נגדה ונגד "טלעד" בהרכב של תשעה שופטים קבע, כי רק פרסומים נכונים מוגנים מבחינת חוק איסור לשון הרע ושלל הגנה נטענת של "אמת לשעתה". הגנת "אמת לשעתה" התקבלה בידי בית המשפט העליון ובוטלה, בפסיקה מאוחרת יותר שלו בדיון הנוסף, פה אחד של תשעה שופטיו כאשר השופט
אליקים רובינשטיין היה דעת מיעוט לגבי גובה הפיצוי לסרן ר' מאילנה דיין ומ"טלעד". היתרון החשוב וההלכה הפסוקה שיצאה מלפני בית משפט העליון, במסגרת הדיון הנוסף, הינה כי רק פרסומים נכונים יזכו להגנת "אמת הפרסום".
בית המשפט העליון קבע במסגרת הדיון הנוסף כי האמת שאותה צריך להוכיח לצורך הגנת "אמת הפרסום", הינה אחת ויחידה והיא נקבעת על בסיס מכלול הראיות העומדות בפני בית המשפט. בפסיקתו קבע בית משפט העליון, כי לצורך כך יש לבדוק מכלול הראיות, כולל הראיות שהתגלו לאחר מועד הפרסום וכי לא תעמוד למפרסם לשון הרע עוד, הגנת "אמת לשעתה". למעשה ובפועל - חזר בית המשפט העליון להלכה הפסוקה, הנוהגת מימים ימימה, כאשר אין משנה הדבר, מתי יתגלו העובדות האמיתיות במלואן. העובדה, כי במועד הפרסום לא ידע מפרסם דבר לשון הרע העובדות האמיתיות במלואן - וכי העובדות האמיתיות במלואן, יתגלו לו, אך ורק לאחר הפרסום, בפועל - לא תשמש לו כהגנה של "אמת דיברתי" לפי חוק לשון הרע.
לפני ארבעה ימים, בדיוק פורסמה ידיעה סאטירית במרשתת לפיה שלושה עובדי מסעדת החומוס הוותיקה "אבו חסן" בתל אביב נעצרו, בסגוף השבוע החולף, בבתיהם, לאחר שלפי החשד בישלו הם גרגירי חומוס במים שנלקחו הם מאסלת השירותים. במסגרת ידיעה היתולית זו נמסרה גם "תגובת" המסעדה לפיה היה חוסר במים ועובדי המסעדה היו צריכים להוציא, כמה שיותר מנות לאנשים שרצו לאכול, מנות חומוס אלה במסעדה. ידיעה זו הועתקה מהמדור הסאטירי והופצה ברחבי המרשתת, שתוך מישהו הוסיף למשפט: "מספיק לפרנס הערבושים".
הנזק שנגרם למסעדת "אבו חסן", היה והינו עצום ולאין שיעור, שכן הסחף וגל השמועות, עדיין רוחש במרשתת. מרבית אלה שהידיעה הופצה והגיעה אליהם, אינם יודעים שידיעה זו יסודה במהתלה, שפוקסמה במדור סאטירי והם מתייחסים לידיעה זו כאל אמת עובדתית, לחלוטין. הנה בפנינו פרסום שיקרי לחלוטין, הגם שהוא פורסם
בתום לב, במסגרת מדור סאטירי, הפועל ומפורסם במרשתת. אין ספק, כי באופן ובצורה שפורסמה ה"ידיעה" - באותו מדור סאטירי - יש למפרסם הידיעה, בהקשרה הסאטירי, הגנה של "אמת בפרסום" או, לחלופין "אמת דיברתי" לפי חוק איסור לשון הרע וההלכה הפסוקה, של בית המשפט העליון, כפי שפירשה היא, חוק זה.
הבעיה מתחילה להתעורר, כאשר מנתקים פרסום, מהקשרו הסאטירי, כמו-גם מציגים ומציבים אותו כידיעה אמיתית של ממש. כאן צריך לפי ההלכה הפסוקה להוכיח כוונת זדון של המפרסם או אי-אמונו באמינות הידיעה שפירסם או שהוא ידע שהוא מפרסם ידיעה שיקרית, במודע.
המדיה הכתובה, המשודרת והאלקטרונית, כמו גם האמצעים הטכנולוגים המתקדמים, במאה ה-21 משיגים - במהירות ובאופן משמעותי החקיקה וההלכה הפסוקה. בעקבות החידושים הטכנולוגים המהירים - וגם בתחומי התקשורת והמדיה הכתובה, המשודרת והאלקטרונית יש להתאים החקיקה והפסיקה, למציאות הדברים המשתנה, ובאופן תכוף, רצוף ועקבי יותר. חקיקה ופסיקה מיושנת ובלתי עדכנית, פוגעת ראש ובראשונה במרקם החברתי, הכלכלי והציבורי של מדינה דמוקרטית. אם תשמע דעתינו יש לתקן חוק איסור לשון הרע, באופן שתהיה בו התייחסות, דווקנית ופרטנית, גם לשאלת פרסום מידע כוזב, ביודעין ובמפגיע, תוך מכלול ההשלכות שיש לכך.