עם חשיפת ריבוי ההתקשרויות הטלפוניות של ראש הממשלה
בנימין נתניהו אל עורך "
ישראל היום עמוס רגב והכתבת הכותרות הראשיות של החינמון אפשר לומר, כי מי שהיה העורך הראשי של הפמפלט הזה היה ראש הממשלה ורגב לא היה אלא עושה דברו הנאמן. חבל שאת העובדות המביכות האלה שנחשפו עתה לא ידענו אז. כי אילו ידענו לא היינו מאשימים את רגב שהוא נוהג בעיתונאים שלו ביד רמה ובזרוע נטויה כיוון שכך האמין שצריך לעשות. אילו ידענו היינו מבינים כי רגב היה רק עושה דברו של בנימין נתניהו.
עמוס רגב הינו עיתונאי מנוסה שכבר הוכיח את עצמו כאשר מילא תפקידים בכירים ב
ידיעות אחרונות וב
מעריב ז"ל. כל מי שהכיר את עבודתו ידע כי בדעותיו הוא משתייך למחנה הימין, אך מעולם לא הצליחו לגלות מקרים שבהם החדיר את דעותיו לתוך התכנים של החומרים העיתונאיים שעברו תחת ידיו. אך מרגע שהחליט לקבל על עצמו את תפקיד העורך של החינמון הפרטי של
שלדון אדלסון כנראה שחל בנפשו מהפך וכל מה שהצליח להסתיר במהלך השנים פרץ לאוויר העולם בקול רם וברור. ואכן רגב החל לטפל בטקסטים העיתונאיים ביד חופשית כדי שיתאמו לאידיאולוגיה שלו או על-מנת שלא יפגעו בה. ולא לחינם יצא עליו קצפם של לא מעטים מהעיתונאים שהועסקו בעיתון.
כדי שלא אתפס בעיניכם כמי שמוציא דיבה על עמית למקצוע, זה הזמן לגלות כי בימי ייסודו של העיתון הייתי אמור להיות אחד הכותבים של מאמרי הדעה. אם תבדקו את הגיליונות הראשונים של החינמון תמצאו שם מספר מאמרים בחתימתי. עד שגם אלי הגיעה ידו של הצנזור הראשי רגב. ומעשה שהיה כך היה: בתיאום עם רגב כתבתי מאמר והוא פורסם. כאשר קראתי את מה שנדפס בחתימתי הסתבר לי להפתעתי הרבה שיד נעלמה שינתה חלק משמעותי מהדברים שכתבתי ואף הוסיפה דברים שלא אני הגיתי. פניתי בקובלנה לרגב. הוא הבטיח שיברר מה קרה. ואכן כעבור זמן מה קיבלתי תשובה.
"העורך הזוטר", טען עמוס, "הכניס את השינויים, אך מתוך אי-הבנה שכח לתאם אתך". לא האמנתי. בירור קצר שעשיתי בעצמי העלה כי ידו של הזוטר לא הייתה במעשה וכי רגב עצמו הוא אבי השיניים והתוספות ששינו את כוונתי המקורית. כיוון שנתניהו היה השדכן שחיבר אותי לישראל היום פניתי אליו. סיפרתי לו מה קרה והודעתי שאין בכוונתי להמשיך לכתוב בעיתון הזה. וכך היה.
עורך עיתון, פרט להיותו עיתונאי, הוא גם איש ציבור המעצב דעת קהל. משום כך לא ברור מה היה האירוע, אם היה, שגרם לרגב להיעלם ולהיאלם בקול דממה דקה מן הבימה התקשורתית, לפני כארבעה חודשים, ולפנות את כסאו ל
בועז ביסמוט. לשאלה זו יכולות להיות מספר תשובות.
האחת: נותן לחמו של רגב, המיליארדר שלדון אדלסון החליט לסיים את כהונתו כעורך כיוון שלדעתו הפסיק עמוס לספק את הסחורה שלשמה נשכרו שרותיו: להאדיר את שמו ומעמדו של נתניהו.
השנייה: עמוס יושב בביתו וכותב ספר על עשר שנות שירותו הלא פשוטות ובו יגלה כיצד הצליח לגבור על ידיעות אחרונות במלחמה על התפוצה ואיזה הון עתק הוציא שלדון כדי להשיג את המטרה.
השלישית: עמוס עסוק בהכנות לקראת יציאתו לתפקיד שגריר ישראל במדינה דוברת אנגלית, וזו כנראה "המתנה" שיעניק לו נתניהו על מסירותו רבת השנים.
כך או כך בכל הפרשה המוזרה הזו מגיעים שבחים מיוחדים לכושר העבודה של נתניהו שביום היה ראש הממשלה ובשעות המאוחרות של הלילה מילא בהתנדבות את תפקיד העורך הראשי של עיתונו הפרטי ישראל היום, כאשר עמוס רגב היה המוציא לפועל של מצוות אדונו.
