X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
אין מטרת כתבה זו (שהיא גם לא מחקר מדעי) לשפוט את רגר או לקבוע את מידת תרומתו לעיר או את מחדליו אלא, לספר את סיפורו האישי, הישגיו ולהציג בפני תושבי העיר את מלוא עיסוקיו למען המדינה בתפקידים רבים בבית ומחוץ לגבולותיה
▪  ▪  ▪
איש באר שבע [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]

ראש העיר - בונה ומקדם את העיר באר-שבע
תקופת כהונתו של ראש העיר של באר-שבע יצחק רגר ז"ל שנויה עד היום במחלוקת. יש שרואים בו את "הבונה הגדול של העיר" ויש שרואים בו "איש עסקים" שניהל את העיר כעסק ולא כבירת הנגב.
אין מטרת כתבה זו (שהיא גם לא מחקר מדעי) לשפוט את רגר או לקבוע את מידת תרומתו לעיר או את מחדליו אלא, לספר את סיפורו האישי, הישגיו ולהציג בפני תושבי העיר את מלוא עיסוקיו למען המדינה בתפקידים רבים בבית ומחוץ לגבולותיה - מידע שאינו מצוי אצל רבים מאזרחינו.

תחנות חייו
רגר השתייך "לציונים הכלליים" והושפע מאוד מהשקפותיו של ישראל רוקח
▪  ▪  ▪

יצחק רגר, מי שכיהן כ-8 שנים כראש עיריית באר-שבע, נולד במצרים בשנת 1932 וכתינוק עלה עם משפחתו לארץ והתגורר עם הוריו בירושלים. אביו, דוד רגר, שימש כמהנדס העיר הראשון של עיריית באר-שבע. רגר הגיע לדרגת סא"ל ועסק בעיתונות הסברה ושידור. היה כתב קול ישראל באירופה, פאריס (לשם כך למד צרפתית) וז'נווה, ולאחר מכן היה למזכ"ל רשות השידור. רגר היה בהשכלתו הפורמלית בוגר מכללת ההוראה ע"ש דוד ילין, בוגר האוניברסיטה העברית "ביחסים בינלאומיים" ובוגר מכללת "האנטר" בניו-יורק בלימודי ברית המועצות. בהמשך למד באוניברסיטת ניו-יורק והוציא תואר שני ושלישי באנליזה מערכתית.
בשנת 1968 נתמנה לעורך עיתון היומי "הבוקר". רגר השתייך אז "לציונים הכלליים" והושפע מאוד מהשקפותיו של ישראל רוקח. שימש כקונסול ונציג "נתיב" בניו-יורק והתמקד במאבק להיתר עלייה ליהודי רוסיה. בהמשך שהותו שם, היה לנשיא העולמי של ארגון "הבונדס". במלחמת ששת הימים לחם כמג"ד באזור חברון ובשנת 1989 החליף את משה זילברמן כראש העיר. בהמשך נבחר לראש עיר מטעם סיעת צ"ח (סיעה שהוקמה תוך 48 שעות) וכיהן בתפקיד זה עד למותו.
בין הישגיו הכנסת באר-שבע למעמד אזור פיתוח א' (לתקופה קצרה); פיתוח השכונות נווה מנחם, נווה זאב, נחל בקע, רמות המורחבת בהן נקלטו אלפי עולים. פרויקטים שהתקדמו תודות לתשומת ליבו - המבואה הדרומית לעיר; הרחבת דרך הנשיאים; פיתוח המרכז האזרחי ועוד. כאיש "קול ישראל" לשעבר הנציח במספר רחובות כמה מוותיקי הרדיו כמו משה חובב, צבי זינדר, ועוד. בשנת 1997 נפטר ממחלה ממארת והוחלף בידי סגנו, דוד בונפלד. על שמו קרוי הגשר הגדול בכניסה לרמות, בית ספר בעיר, וכן חלק גדול משדרת הנשיאים.

ירושלים - קול ישראל
הובטח לו כי ישלח ככתב קול ישראל לפאריס וישדר מכל אירופה. רגר החל לומד באינטנסיביות צרפתית ובעת יציאתו לעיר האורות כבר יכול היה לקשקש כמה משפטים
▪  ▪  ▪

בילדותו ובנערותו, מספר רגר בספרו (אשר תורגם גם לאנגלית), הוא אהב את עיתונות נער, כתיבה עיתונאית-חדשותית ושידור החדשות. תחילה משך את עינו עיתון בית הספר היסודי "תחכמוני". בעת היותו בקורס קצינים ערך עיתון חיילי יחד עם חברו אליהו שחף. בהמשך שירותו ערך את "במחנה גדנ"ע והתנסה בסוג זה של פרסום וכתיבה. באמצע שנות החמישים, התקבל אצל יצחק גולן מקול ישראל לעורך חדשות ברדיו. בשלהי שנות החמישים חשק בתפקיד כתב קול ישראל באו"ם (גם בשל שליטתו באנגלית) אך חנוך גיבתון הציע לו לערוך תוכנית שבועית על הכנסת.
כך התוודע לחברי כנסת מהשמאל והימין ונדבק בחיידק הפוליטיקה. במרס 1959 נקלע שלא מרצונו "לתרגיל מילואים" שנועד לבחון כוננות הרדיו אך נעשה ללא אישור שר הביטחון. תפקידו של רגר היה לשדר סיסמאות מילואים השמורות בכספת מיוחדת וזאת עשה במהירות ויעילות. האחראים "למחדל" נענשו ורגר, על-אף שהיה שותף למחדל - זכה לשבחים על תפקודו. כך הובטח לו כי ישלח ככתב קול ישראל לפאריס וישדר מכל אירופה. רגר החל לומד באינטנסיביות צרפתית ובעת יציאתו לעיר האורות כבר יכול היה לקשקש כמה משפטים. כושר האלתור שלו, אוזנו הרגישה לשפות וחוצפתו, השאירו רושם בקרב מנהלי קול ישראל ורגר יצא כמנצח לפריס.

פריס - שירות החוץ, קוריוזים
רגר קיבל את הזכות לראיין את משה דיין שהגיע לפריס לקבל את אות אביר לגיון הכבוד של צרפת
▪  ▪  ▪

רגר יצא לפריס לפני המשפחה ולמד בקורס אינטנסיבי (יום ולילה) את השפה. עד סיום 4 שנות תפקידו שם - ידע לדבר צרפתית מושלמת ובמבטא פריסאי מובהק. כשנציג "אגרסקו" ביקש את רגר לקדם את מכירות האבוקדו הישראלי בצרפת ואירופה הציע לו האחרון לשדל קומיקאים יהודים בשבעה מועדוני לילה מובילים בעיר שתמיד יוסיפו משפט המוכיח כי אכילת אבוקדו מחזקת את כוח הגברא.
הרעיון עבד ומכירות הפרי עלו פלאים. רגר קשר קשרי אישיים עם שף מפורסם (רמון אוליביה), למד אצלו בישול והכניס את האבוקדו לתפריט. חיש מהר חיקו אותו הצרפתים, עובדה שסייעה במכירת הפרי. ביתו של השדר הפך בשנים אלה לאתר בו כל ישראלי שיצא לפריס לן אצלו ובעיקר קיבל הדרכה לאילו מועדונים כדאי ללכת ואיפה כדאי לאכול או לקנות.
רגר קיבל את הזכות לראיין את משה דיין שהגיע לפריס לקבל את אות אביר לגיון הכבוד של צרפת. הרוסים הסתייעו ברגר כמי שיכול להביא להם ידיעות על הכוונות האמריקניות באפריקה ורגר (על-פי אישור "המוסד") סיפק להם אינפורמציה "לא אמינה" אך העביר לישראל ידיעות מהצד הרוסי בעלות חשיבות. ככתב קול ישראל ידע על בואו של סגן הרמטכ"ל רבין לבחון את טנק האם.איקס ועל בואו של עזר ויצמן לבחון מטוס חדיש. רגר אף נכח בביקור לוי אשכול בפריס וראיין אותו לאחר הפגישה עם דה גול.
אשכול היה מיואש ושמעון פרס הציע שכדי לצאת עם משהו חיובי - "מחקר צרפתי-ישראלי של האוקיינוסים". כל הקהילה הדיפלומטית חייכה לכישלוננו. במשך שירותו בפריס הספיק רגר להתידד עם דה גול, לבקר ברוסיה ככתב ישראלי ולשדר "סקופים" שהקדימו את המשרדים בירושלים. תקופה זו הקנתה לו שם של עיתונאי היודע להתחבב על אלה המתראיינים אצלו "ולחלוב מהם סקופים".

קצין קרבי בצה"ל
פעולות התגמול

הר הצופים
במלחמת קדש (סיני) היה רגר על הר הצופים ועשה כמה דברים לחיזוק המקום כנגד התקפה צבאית ערבית.

בשנים 1957 - 1958 היה לקצין החינוך הראשי של הגדנ"ע במשרד הביטחון וייסד את תוכנית "השירות הלאומי"
▪  ▪  ▪

בינואר 1953, השתתף רגר כקצין בפשיטה של צה"ל (בכוח מגדוד 54 של חטיבת גולני) במה שכונתה "פעולת תגמול" על כפר ערבי קטן בשם פלאמה במערב השומרון, מעבר לקו הירוק, כשישה ק"מ מצפון מזרח לקלקיליה. המודיעין היה חסר והתוקפים נתקלו בגדרות תיל מבלי יכולת לפוצץ אותן. המבצע כשל, רגר נפצע ברגלו ודיין רתח מזעם. הכישלון עודד את ההחלטה להקים יחידת עילית להתקפה על משלטי הירדנים.
התעקשותו של רגר לשרת בחייל קרבי לא עזרה הרבה וכשסיים את קורס הקצינים בן 8 החדשים נקרא למפקדת הגדנ"ע והוצע לו לערוך את העיתון "במחנה גדנ"ע". רגר
הספיק לערוך כמה חוברות, למד את המקצוע ואף פגש שם את דן אלמגור. במילואים שירת בחטיבת ירושלים והיה למ"פ. במלחמת קדש (סיני) היה רגר על הר הצופים ועשה כמה דברים לחיזוק המקום כנגד התקפה צבאית ערבית. כאיש המילים כתב רגר מחזה בשם "כיצד נפל הר-הצופים" ושלח עותק ממנו לאלוף הפיקוד שקרא אותו ואף שינה כמה נהלים בהר בעקבות זאת.
בשנים 1956 - 1957 ניהל את לשכתו של שר הפנים ישראל רוקח והוציא לפועל את תקנת הבנייה המחייבת שימוש חיצוני באבן ירושלמית. בשנים 1957 - 1958 היה לקצין החינוך הראשי של הגדנ"ע במשרד הביטחון וייסד את תוכנית "השירות הלאומי". במלחמת ששת הימים שימש כמ"פ בכיר בחטיבה הירושלמית ולאחר שהסמג"ד נפצע, החליף אותו והוביל את הגדוד לשטח הכינוס ברמת רחל. הגדוד תפס עמדות מול משלט מנזר מר אליאס ובחילופי היריות עם הירדנים סבל הגדוד אבדות.
רגר הוביל את ההתקפה הגדודית על המנזר שהתברר כריק. משם צעד הגדוד רגלית לבית לחם שלא גילתה כל התנגדות. ערבי מבוגר מסר לרגר את מפתח קבר רחל ורגר דאג להעבירו במהירות לרב הראשי של צה"ל, הרב גורן. ליד אורוות שלמה קיבל רגר, כמפקד הבכיר, את כתב הכניעה של העיירות בית-לחם, בית ג'אלה ובית סחור. בתום המלחמה הורד גדודו של רגר לרצועת עזה לסייע למוטה גור, כמפקד הרצועה, להשליט בה סדר. במהלך המילואים הארוך שנפל על קציני צה"ל נשלח רגר לשליחויות (מהם סודיות) ללונדון ולניו-יורק. בשובו הוזז מעמדת המג"ד ומונה למפקד פלוגת חיל הקשישים של החטיבה.

חזרה לעיסוק בתקשורת
רגר אירגן הפגנות סטודנטים ופעילים של הקהילה היהודית בלונדון מול שגרירות רוסיה ברוח – "שלח את עמי"
▪  ▪  ▪

משנת 1968 עבד כעוזרו ודוברו של האלוף מיל. מאיר עמית בנושאי מודיעין ולאחר מכן התבקש לערוך את עיתון "היום" שם הסתכסך עם ראשי גח"ל, וקיבל הצעה להיות העורך האחראי בעתון הארץ משרה שהספיק לעבוד בה כמה ימים בלבד. יחד עם פיטר ברגסון (הלל קוק) חבר הכנסת הראשונה, החלו בהקמת עיתון ערב חדשותי אולם הניסיון נכשל לאחר שברגסון הפסיד את הונו (בעסקי נפט) לאחר עליית מועמר קאדפי לשלטון. בשנים 1979 – 1980 היה יועץ כללי ליו"ר הסוכנות היהודית דולצ'ין בדרגת שר.
מאחר שנותר ללא עיסוק, קפץ על ההצעה לשרת כדובר בארגון "בר ונתיב" שעסק בהבאת עניין יהודי רוסיה לדיון ציבורי עולמי. רגר אירגן הפגנות סטודנטים ופעילים של הקהילה היהודית בלונדון מול שגרירות רוסיה ברוח – "שלח את עמי". הוא גייס למאבק את אלי וויזל, את בנו של הלורד ג'אנר ואישים אחרים. לפני שעבר לניו-יורק הספיק רגר לארגן הפגנת סטודנטים שבעטיה נחשף שמו ופעילותו והוא עמד להיות מגורש מבריטניה. רק התערבותו המהירה של יגאל אלון, אז שר החוץ, מנעה זאת והוא המשיך את פעולתו "בר ונתיב" בניו-יורק.
נפסח על תיאור עבודתו בניו-יורק רק נזכיר כי בין השנים 1980 – 1983 הוא נבחר לנשיא "הבונדס" והחל את מכירות איגרות החוב של הארגון ברמה של פחות מ 500 מיליון דולר לשנה. בסופה של שנתו הראשונה עלו המכירות ליותר מ – 700 מיליון דולר לשנה. כתוצאה מעומס העבודה עבר רגר תאונת דרכים קשה ונזקק לטיפול ארוך בקריש דם שנוצר בראש. 10 ימים בטיפול אצל טובי הרופאים היהודיים בניו-יורק הסירו את סכנת המוות בה היה שרוי.

קניון עזריאלי – באר שבע
התכנון של מרכז קניות ללא חלונות ראווה הפונים לרחוב הרתיע את האדריכלים המקומיים וארגונים ועמותות פעלו כד לסקל את רעיון הקניון
▪  ▪  ▪

בשנת 1976,עם סיום תפקידו כקונסול, הוחלט במשפחת רגר לשוב ארצה ולהתיישב במקום חלוצי – מצפה רמון. ראשי היישוב ראו בו מתחרה עם המנהיגות המקומית וסירבו לקבלו והוא פנה לעומר, שם ישבה אחותו, ויחד עם ברכה אשתו, רכשו וילה במרכז. עברו שנים ובשנת 1983 עמדה בתם הבכורה שרון להתגייס לצה"ל ורגר שב מתפקידו כנשיא הבונדס. יצחק שמיר היה לראש הממשלה והחל לחשוב על תפקיד ממשלתי בכיר עבור רגר.
בלא תכנון הוא נפגש בשעת מכירת איגרות חוב הבונדס בדוד יזרעאלי ובמקום הציע לו רגר להקים קנין בבאר-שבע, עיר שבעשר השנים האחרונות לא הושקע בה דבר. המיליונר יזרעאלי סגר אתו עסקה בתנאי שרגר ינהל את ההשקעה עד לפתיחת החנויות. בעיר עצמה לא קיבלו את הרעיון בהתלהבות וראש העיר נאווי חשש משום שהיה שקוע בחובות עירייה כבדים. ביום שנסע לבאר-שבע באוטובוס, קבע רגר את מיקום הקניון ליד התחנה המרכזית ושכנע את נאווי שהתעקש לתת את המגרש לתאטרון ובית אופרה למוסרו לקניון.
מאחר שהביורוקרטיה בבאר-שבע מנעה את תחילת הקמתו של הקניון, איים רגר כי יבנה אותו (בעלות של 40 מיליון דולר) בבת-ים. התכנון של מרכז קניות ללא חלונות ראווה הפונים לרחוב הרתיע את האדריכלים המקומיים וארגונים ועמותות פעלו כד לסקל את רעיון הקניון. תוכניות בניית הקניון רבצו בעירייה כשנה וחצי עד שלבסוף אושרו.
רבים לעגו לרגר ברם ביום הפתיחה, קפצה העיר מדרגה ועולם העסקים השתנה באחת. התכנון ארך 4 שנים והבנייה ארכה כשנתיים ואז חיפש רגר אתגר אחר. וכך תוך כדי פיתוח הקניון בבאר-שבע נרתם רגר לסייע באמצעות החברה הכלכלית של אילת, לבניית מלון המלך שלמה. יותר מכך, רגר אף סייע בהקמת הגשר הנפתח, פיתוח הלגונות, חופי החול הלבן, הדקלים, הגנים והמרצפות – כל אלה תרמו להפיכתה של אילת מעיר מנמנמת לאתר תיירות בינלאומי.

ראשות העיר באר-שבע
ארנס. [צילום: מרים אלסטר/AP]

המפעל של אבא
חלק מוותיקי העיר שהכירו את אביו כמהנדס העיר ביקרו אותו בביתו ודיברו על מצפונו כמי שחייב להמשיך את המפעל של אביו – העיר באר-שבע.

ראשי הליכוד, מישה ארנס, דוד מגן וראש סניף הליכוד בבאר-שבע אלי בוקר, תבעו ממנו לרוץ מטעם הליכוד לראשות העיר
▪  ▪  ▪

תחילה חשף עיתון מקומי ("כל בי") את מעשיו של רגר עד בואו לעומר. הוא היה בלתי מוכר בעיר והראיון הגדול עמו בעתון הכה גלים. אז החל צוות המערכת להציגו כראש העיר הבא. קבוצות אזרחים הגיעו לביתו וביקשוהו להציג מועמדותו. רגר סירב משום שמעולם לא עסק בפוליטיקה ישירה וחשש מכך. ראשי הליכוד, מישה ארנס, דוד מגן וראש סניף הליכוד בבאר-שבע אלי בוקר, תבעו ממנו לרוץ מטעם הליכוד לראשות העיר.
חלק מוותיקי העיר שהכירו את אביו כמהנדס העיר ביקרו אותו בביתו ודיברו על מצפונו כמי שחייב להמשיך את המפעל של אביו – העיר באר-שבע. לאחר פגישה אצל ראש הממשלה שמיר ולאחר שסניף הליכוד בחר בו כמועמד המפלגה (כמעט פה אחד) שוכנע רגר, לאחר שסוכמו תנאיו באשר להתחייבותו לגמר בניית הקניון. בעת הקמת רשימתו לעיר דאג רגר להכניס מועמד מטעם העדה המרוקאית (רפי שטרית לימים מ"מ ראש העיר שהיה ממונה על החינוך, התרבות והספורט) ולשריין מקום ברשימה לאישה.
רגר הבטיח את מקומם של "הליברלים" ברשימה וכך נכנס לרשימה עו"ד וידבסקי ודני כהן. רגר עמד בפני לחצי מרכז הליכוד וסירב לשריין מקום לאנדרי אוזן באיימו בהתפטרות. דעתו התקבלה והוא קנה לו שם "של מועמד שלא מתכופף". מועמד מפלגת העבודה בנץ כרמל, ניהל מערכה עיקשת כנגד רגר ואף דאג לפרסם את העובדה שמועמד הליכוד מתגורר בפועל בעומר ואינו תושב העיר. מפלגת העבודה פנתה לבית משפט וביקשה לפסול את מועמדותו של רגר משום שאינו מתגורר בעיר אולם השופט בנאי אישר את כשרותו של רגר לבחירות. אנשי בנץ כרמל זעמו וחלק כינו אותו "קוגרגר" על משקל "קוגלגר" (לא מוצלח).
רגר לא טמן ידו בצלחת והחזיר ליריבו בנץ בעקיצה משלו: "המרצדס בנץ" הייתה לאחר הבחירות ל"סוסיתא כרמל". יריביו במפלגת העבודה עשו ככל יכולתם להכשילו. למרבה ההפתעה, בתום מערכת הבחירות לראשות העיר זכה רגר ליותר מ-60 אחוז. היה זה מהפך גדול. עיר שנשלטה כל השנים על-ידי מפא"י וההסתדרות ויותר מאוחר "מפלגת העבודה" עברה עתה ובבת אחת לתמיכה במועמד "הליכוד". יחד עם רגר נכנסו למועצה 8 חברים מהליכוד שבתחילה עבדו בהרמוניה אולם תוך זמן קצר פרצו שם מריבות על-רקע אישי ונוצרה יריבות עם שותפים וידידים.

הצלחות ומחדלים
מגדלים [צילום: פלאש 90]

חיסול הקריירה
אין ספק שהמשפט כנגדו הכריע את בריאותו וחיסל את הקרירה המסחררת שלו. לפתע, בשנת 1997, מצא עצמו רגר בתיק של "מדינת ישראל נגד יצחק רגר" וזה הרס את עולמו.

רגר קיבל את העיר עם בניין אחד בן 14 קומות ועזבה עם "מגדלים" רבים ושלושה קניונים
▪  ▪  ▪

במהלך עשייתו בבאר-שבע לא פסק רגר מלחשוב על אפשרות להיות שר מטעם הליכוד. הוא הפך בעירו לקונצנזוס בסניף "הליכוד" ומעטים העזו לצאת כנגדו. בסה"כ הנהיג את העיר שתי קדנציות וקצת (קרוב ל – 9 שנים). הוא שימש בתפקידי כבוד רבים כמו: יו"ר חבר הנאמנים בכפר סילבר קידם שם הבנייה בבית הספר; עמית כבוד במרכז לימודי ג'ו אלון; יו"ר עמותת "ידידי סורוקה"; יו"ר תא הסטודנטים של הציונים הכלליים באוניברסיטה העברית. הישגיו בעיר – לאחר 15 שנה של הגירה שלילית – התהפך המצב והעיר שבה לגדול.
נבנו 5 שכונות חדשות (יש אומרים 7) ו-300 כיתות חדשות; הושקעו בתעשיה בעיר 750 מיליון דולר ואחוז האבטלה בעיר ירד אל מתחת האחוז הארצי. בכל הקשור לפיתוח העיר העתיקה – הוא נכשל. הסוחרים לא הלכו אתו והעיר נשארה מוזנחת וחסרת כוח משיכה. בסניף הליכוד הוא הפך "לקונצנזוס" ושיכן תוך כדי הקדנציה אלפי משפחות עולים באתר הקרוונים וזאת בגיבוי אריק שרון.
הוא ניצח בבחירות את אריה בר והיה לאיש החזק של הסניף. רגר קיבל את העיר עם בניין אחד בן 14 קומות ועזבה עם "מגדלים" רבים ושלושה קניונים. בתקופתו הוקם מלון "הילטון", הועבר מטה כי"ל לנגב, ניתן גיבוי לתוכנית השר מודעי "קדמת נגב", ועוצבה התפיסה התכנונית להגדרת באר-שבע "כמטרופולין" בתמ"א 31. עוד יזם את הקמת המרכז הממשלתי, הצפת המשרדים ברעיון ההכרח בשדה תעופה בינלאומי בבאר-שבע, הורחבה האוניברסיטה וכן בית החולים.
העיר עברה משלב הצמיחה האיטית "להמראה". אין ספק שהמשפט כנגדו הכריע את בריאותו וחיסל את הקרירה המסחררת שלו. לפתע, בשנת 1997, מצא עצמו רגר בתיק של "מדינת ישראל נגד יצחק רגר" וזה הרס את עולמו. הוא הרי עשה כל חייו למען המדינה, הנגב ובאר-שבע. הוא הואשם בשישה סעיפים חמורים (מהם: מרמה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים) והמשפט התנהל בבית המשפט המחוזי באשקלון. המשפט הופסק ביוני אותה שנה עקב מחלתו הסופנית. בעת לוויתו נכחו אישים מהרמה הארצית והעירונית ותושבי באר-שבע עמדו ברחובות וצפו במסע הלוויה.

לעיון נוסף
רגר י', תחנות בשליחות הציבור, באר-שבע, 1998.
"שבע" מקומון באר-שבע, גליון מס' 1330.
תיקים בארכיון ע"ש טוביהו.
תאריך:  07/09/2017   |   עודכן:  07/09/2017
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
20 שנה לפטירתו של יצחק רגר
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
למה אין תמונה שלו ?
תמונות נוף?  |  8/09/17 14:53
2
ראש העיר רגר ז"ל
חנינא פורת  |  10/09/17 13:53
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ארי בוסל
כשקשה לנו עד מאד, בשל משבר כלכלי עולמי או מלחמת עולם, אין אנו מאמינים שאלו יגיעו לקיצם, שהמצב ישתנה, שנשרוד ועוד נהיה חלק מעתיד טוב יותר    והנה, לוח השנה מזכיר לנו שאנו מצליחים לשרוד, שאולי הרע ביותר כבר מאחורנו ורק אסור לאבד תקווה, כי המחר יהיה טוב יותר וכל יום שעובר מקרב את המחר אלינו
חיים שטנגר
שעה שמעשיו של אדם נעשים, על ידו ועל ידו בלבד, ללא כל מעורבותמ עם אחרים אין מי היכול להביא גרסה משלו ולעתים גרסה הסותרת טענותיו של אותו אדם, לרבות טענות בדבר התנהלות והתנהגות, שמייחס הוא לעצמו ומכוח אמירתו הוא ושלו בלבד!
אילן שחורי
הצעת החוק מייתרת את מקצוע מורה הדרך ועימו את אגדות מורי הדרך על גווניהם השונים. הצעת החוק החדשה גרועה ביותר ומסוכנת לציבור מורה הדרך בכלל ולמורה הדרך בתיירות הפנים בעיקר. החוק כפי שהוא מנוסח כיום יבא לחיסול המוחלט של מקצוע "מורה הדרך" הן בתיירות הפנים והן בתיירות הנכנסת, לפגיעה קשה בתיירות ובתדמיתה של מדינת ישראל
חיים שטנגר
נזקקתי לצרכי עבודתי האקדמית, למידע מאחד מהמוסדות האקדמיים בארץ. לכן, עשיתי שימוש באתר מוסד אקדמי זה. מרגע זה ואילך, הוצפתי ליתר דיוק, "הופצצתי" במודעות בעלות גוון כלכלי של אותו מוסד אקדמי. תחילה הסרתי מודעות זבל אקדמיות אלה, אך לבסוף הכריעו המודעות, החוזרות ובלתי פוסקות אלה
חנינא פורת
מושב גילת, הקמת המושב בנגב מזווית אישית של אחד המייסדים - 1949    סיפורו של שלמה ישי ז"ל על הקמת מושב גילת בנקודה 106
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il