מכובדי נשיא המדינה ראובן ריבלין ורעייתו נחמה, יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין ורעייתו אירינה, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת
מרים נאור והפרופסור אריה נאור, ראש האופוזיציה, חבר הכנסת
יצחק הרצוג ורעייתו מיכל,
מבקר המדינה יוסף שפירא, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון ורעייתו לודמילה, ראש עיריית ירושלים
ניר ברקת, ראשי רשויות שנמצאים כאן, שגרירים, ראשי העדות הדתיות בישראל, השרים וחברי הכנסת בהווה ובעבר, בני המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהם בחודשים האחרונים - אני יודע את כאבכם, בני משפחות שאול, מנגיסטו ואסעד, שדיברתי עימכם השבוע, ואני אומר לכם שוב מה שאמרתי גם למשפחת גולדין, שגם איתה דיברתי: אנחנו יודעים גם את כאבכם - אנחנו נחזיר את הבנים הביתה.
מכובדיי כולם, לפני 100 שנים, עם הצהרת בלפור, פרץ רעיון התקומה של העם היהודי למרחב העולמי. הצהרה זו, כמו הצהרת כורש 2,600 שנים לפניה, נתנה תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי הנצחי שלנו לארץ ישראל. בשבוע הבא אצא ללונדון כדי לציין מאורע חשוב זה, אבן דרך מרכזית בתהליך הקמתה של מדינת ישראל.
לפני 100 שנים פרשים אוסטרלים וניו-זילנדים שעטו לעבר באר שבע ושחררו אותה מידי השלטון העות'מאני. בשבוע הבא יגיע לבאר שבע ראש ממשלת אוסטרליה לטקס זיכרון לחיילים אמיצים אלה. אני בטוח שהוא התרשם מכל מה שאנחנו מחוללים בבירת הנגב - עיר של אקדמיה, של זוגות צעירים, בירת הסייבר, היא אגב גם בירת כדורגל, והערב יש משחק.
לפני 100 שנים שוחררה ירושלים על-ידי כוחותיו של הגנרל אלנבי. בירת ישראל המאוחדת נמצאת היום באחת מתקופות הזוהר הגדולות שלה. לפני 100 שנים שרה אהרונסון, גיבורת ארגון ניל"י, שלחה יד בנפשה בזכרון יעקב כדי למנוע מהשלטונות הטורקיים לחלץ ממנה בעינויים, עינויים נוראיים, את סודות המחתרת. בשבוע שעבר, בטקס מרגש מאין כמוהו, יחד עם השרים גלנט ואלקין, חלקנו כבוד לשרה אהרונסון ולחבריה, שהניפו את נס המאבק לחרות האומה תחת הססמה "נצח ישראל לא ישקר".
כל זה קרה לפני 100 שנים. 30 שנה לאחר מכן קמה מדינת ישראל. יחד עם כל אזרחי ישראל, אני גאה בהישגינו המפוארים ב-70 שנות עצמאותנו, שאותן נחגוג בעוד כמה חודשים. אנו הופכים את ישראל לכוח עולמי עולה. זהו תור הזהב של מדינתנו. ישראל נמצאת בתנופה מדינית וכלכלית חסרת תקדים. עוצמתנו הביטחונית גדולה מתמיד. היסודות הלאומיים שלנו איתנים. אלה אינם דברים מובנים מאליהם. הם גם אינם קורים מעצמם. אנחנו רואים במרחב מדינות שמתבקעות בכוח החרב, ארצות שנשטפות בגלי מהגרים ומסתננים, עמים שמתכווצים דמוגרפית ומאבדים את החיוניות שלהם ואת זהותם הלאומית. לשמחתי, אצלנו קורה ההפך. בתוך כעשור נהפוך למדינה עם 10 מיליון אזרחים, ועם תל"ג של חצי טריליון דולר. זה ייתן לנו כוח נוסף להגן על עצמנו - כוח נוסף להבטיח את עתידנו.
חברי הכנסת, יש לנו כוח, אבל איננו שיכורי כוח. איננו שאננים. ודאי שאיננו מדחיקים סכנות. אתגרים גדולים עוד עומדים לפנינו, בתוך המדינה ומחוצה לה, ובראשם הצורך להדוף את ניסיונה של אירן להתבסס צבאית בסוריה. אנו פועלים בלא הרף להגן על גבולותינו, ועל-פי הצורך - גם מעבר לגבולותינו. בד-בבד, אנחנו נחושים להמשיך למנוע מאירן להצטייד בנשק גרעיני. זו אותה אירן שממשיכה לקרוא יום-יום ולפעול יום-יום להשמדתנו. אלמלא הפעילות העקבית והנחושה שלנו לאורך השנים, לאירן היה כבר מזמן נשק גרעיני.
אני מברך את הנשיא טראמפ על החלטתו החשובה שלא לאשרר את ההסכם הרע - הסכם הגרעין עם אירן, וכפי שאמרתי באו"ם, את ההסכם הזה יש או לשפר או לבטל. בכל מקרה, אנו שוקדים להבטיח את היכולת שלנו להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. ידע כל אויב שמאיים עלינו בהשמדה שהוא מעמיד עצמו בסכנה של פגיעה קטלנית. במקביל, ידנו מושטת לשלום, ידנו מושטת לשלום לכל שכנינו. אנחנו חפצים בשלום אמת - לא בפיוס מזויף עם גורמים שממשיכים לשאוף לסלקנו מכאן. לכן אנחנו מוכנים לנהל משא-ומתן לשלום עם
ממשלה פלשתינית כל עוד אינה נשענת על החמאס, שממשיך לקרוא להחרבתה של ישראל. אגב, זו לא רק עמדתנו, זוהי גם עמדתה של ארצות הברית. פיוס לטובת שלום זה טוב; פיוס למען החרבת ישראל זה לא טוב. זה לא כל כך מסובך.
שלום בר-קיימא מחייב שהשליטה הביטחונית בכל השטח ממערב לירדן תישאר בידי ישראל, אבל שלום אמת אינו מחייב שמישהו ייעקר מביתו - לא יהודים ולא ערבים. השלום מתבסס על העמקת יחסינו עם הגורמים המתונים במזרח התיכון, והדבר הזה מתרחש בהיקף שלא היה כמותו בתולדות ישראל.
רק חלק מזה - רק חלק קטן מזה - גלוי לעין, כמו פגישתי החשובה עם נשיא מצרים, עבד אל-פתח א-סיסי, בניו-יורק לפני חודש. מדינות מרכזיות במרחב מבינות היום היטב דבר אחד: ישראל אינה האויב שלהן. ישראל היא בעלת ברית חיונית שלהן במאבקנו המשותף נגד האיסלאם הקיצוני. וכאן טמונה - בעיניי - כאן טמונה תקווה גדולה גם לביטחון וגם לשלום.
ובינתיים אנחנו ממשיכים לבנות את המדינה במלוא המרץ, לא מורידים את הרגל מדוושת הגז, בונים דירות, סוללים כבישים, פורסים מסילות, מוחקים את מושג הפריפריה - המושג הזה צריך לעבור מן העולם.
בקרוב נחנוך רכבת מהירה שתחבר את תל אביב לירושלים ב-28 דקות, ועוד לפני כן, הרבה לפני כן, שדה תעופה בינלאומי חדש בתמנע, שיביא רבבות תיירים לאילת. ולא רחוק משם, בגבול סיני, הקמנו גדר שבלמה כליל את ההסתננות הבלתי-חוקית מאפריקה, ואנחנו פועלים בנחישות - תקשיבו לי, תקשיבו לי גם תושבי דרום תל אביב ושכונות אחרות, אנחנו פועלים בנחישות להוציא את המסתננים הבלתי-חוקיים ממדינת ישראל. אני זוכר שאמרתי את זה לגבי הגדר, ולא האמינו לי. טוב, היום כבר רואים אחרת. תאמינו לי גם בעניין הזה.
אנחנו חותכים ברגולציה בסכין חד; הקמנו ועדת שרים מיוחדת, בראשותי, ואני חייב לציין את שיתוף הפעולה היוצא מן הכלל של כל השרים - כל השרים - אנחנו הצלחנו להזניק את ישראל בשנתיים במדד התחרותיות הבינלאומי, מהמקום ה-27 למקום ה-16 - בשנתיים. על זה לא ראיתי כותרות מהבהבות, אבל זה הישג חשוב מאוד. ונחנו ממשיכים בזה, כולל במושב הזה.
האבטלה בשפל היסטורי. בניגוד למה שטוענים, מדד האי-שוויון יורד בעקביות, ושיעור העוני הולך ופוחת במגמה ברורה. אני מציע לחכות גם לנתונים, אבל תראו כבר אחורה. אנחנו נמשיך עם זה, כי יש עוד הרבה עבודה בתחומים הללו.
אנו מנגישים תרבות לפריפריה. זה רץ מ-2009, אני חייב להגיד לכם, ו
משה כחלון עושה עבודה מצוינת. תראו את העקומות. שאלת.
מביאים מספר שיא של תיירים לארץ. נדמה לי שהשנה נגמור עם יותר מ-3.2 מיליון תיירים. משגרים לווינים לחלל, ואני רוצה להגיד לכם - שוב, בניגוד לקריאות הביניים ששמעתי כאן - אזרחי ישראל יודעים שטוב לחיות כאן. ישראל היא מולדת אהובה, בית חם, בלי טיפת ציניות - ארץ נהדרת.
ישראלים נוסעים לחו"ל במספרים אדירים - יותר מ-3 מיליון ישראלים נסעו לחו"ל בקיץ ובחגים. זה מספר בלתי נתפס. וכשהם חוזרים ארצה, מה הם אומרים? ואנחנו שומעים את זה פעם אחר פעם - הם אומרים: אין כמו הארץ שלנו. אין כמו ישראל. הם רואים את ההתחדשות, את המנופים, את המגדלים בדימונה ובקריית גת, באולגה ובאור עקיבא. אנו הופכים את ישראל למעצמה של סייבר, של הייטק, של מודיעין, של מים. אנחנו מטפחים את עוצמתנו הצבאית-מודיעינית ואת עוצמתנו הכלכלית-טכנולוגית, ואנחנו משלבים את שתיהן כדי לטפח עוצמה נוספת - עוצמה מדינית.
גם אלה שדיברו לפני שנה ושנתיים על "בידוד מדיני", ו"צונאמי מדיני", גם הם מבינים היום שישראל נהנית מפריחה מדינית כבירה - - וזו תוצאה ישירה של מדיניות טיפוח העוצמות, שאנו מובילים.
בשנה שעברה ביקרתי בכל היבשות - לא באנטארקטיקה, חוץ ממנה - ובינואר אצא לביקור גומלין אצל ידידי הטוב, היקר, נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו, שאוכלוסייתה היא נתח ניכר מהאנושות. אני פוגש שם ובארץ עשרות רבות של מנהיגים. אני רוצה לומר לכם: הם לא רק מעריכים אותנו. הם מעריצים אותנו; הם מעריצים אותנו על המלחמה העקבית והנחושה שלנו בטרור. שנים רבות נלחמנו לבד, היום הם מבינים אותנו מצוין. הם מעריצים אותנו על החדשנות הטכנולוגית, שמיטיבה גם עם העמים שלהם. הם מעריצים אותנו על הנכונות שלנו לשגר משלחות מצילות חיים, כפי ששלחנו לאחרונה למקסיקו.
עכשיו, אני רוצה לומר לכם, אני לא מכחיש, יש גם זרמים הפוכים, של דה-לגיטימציה, של חרם, ואנחנו - אני חייב להגיד: גם רבים מכם - לא רק בקואליציה, גם באופוזיציה - רבים נלחמים, רבים מכם - אנחנו יחד נלחמים בזה, נלחמים בזרמים הללו.
אני מצדיע לנשיא טראמפ על החלטתו לפרוש מאונסקו. גם לנו אין מה לחפש יותר בתיאטרון האבסורד הזה. אבל בכלל, אני מציע שנשמור על פרופורציות: שנאת ישראל היא תופעה של אלפי שנים, והיא מקובעת בארגונים בינלאומיים שבהם יש לגוש המוסלמי רוב אוטומטי. ייקח עוד זמן עד שהדברים ישתנו שם, ואנחנו עובדים על זה, אבל ביחסים הבילטרליים, בין המדינות, אין שום ספק: אהדת ישראל הולכת וגדלה באופן דרמטי בחלקים נרחבים של העולם. זה כולל לא רק את ארצות הברית, אלא גם את המעצמות האחרות - סין, רוסיה, יפן, הודו, וגם את מדינות אפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית.
עכשיו, אני יודע שדווקא כאן, בבית פנימה, יש עוד מי שצריכים להשתכנע; תעשיית הדכדוך עדיין קיימת, ויש לה נציגים מכובדים בבית הזה ובתקשורת.
תעשיית הדכדוך הצמיחה ענף חדש. ענף החמוצים. פעם פיתחו אתרוגים, היום הם עברו לחמוצים. תעשיית הדכדוך הצמיחה ענף חדש - ענף החמוצים. היום הם אומרים: "יש תחושת חמיצות בציבור". אלטרנטיבה: "נתניהו מסתובב בפנים חמוצות". הם לא יכולים להחליט אם אני חמוץ או זחוח או שניהם - "מחמיצים פה הזדמנויות היסטוריות". אני מזכיר לכם שאלה אותם אנשים שביקרו את נאומי בקונגרס האמריקני נגד הסכם הגרעין עם אירן, ועשו זאת בטון סמכותי, בכובד ראש.
יושב-ראש האופוזיציה ידידי, יצחק הרצוג, אתה אמרת: "הנאום הזה הוא חבלה קשה ביחסי ישראל-ארצות-הברית".
חבר הכנסת לפיד, אתה אמרת: "התפיסה שלך את אמריקה מיושנת ולא רלוונטית, וגורמת נזק למדינת ישראל, אתה לא מכיר את אמריקה" - כך אמרת.
איך אומר? פרשנים בכירים אמרו זאת כך, ציטוט: "ספק בכלל אם לנאום הזה תהיה השפעה כלשהי", וזה אומר לכם.
טוב, ההחלטות של הנשיא טראמפ זה שום דבר, זה רק החלטה של הנשיא טראמפ, לקחת את מה שהוא מגדיר: ההסכם הרע ביותר בתולדותיה של אמריקה ולא לאשרר אותו. זה כלום - מה, קרה משהו? על מה ראש הממשלה מדבר? כן, טוב.
אתם יודעים יפה מאוד מה קרה. אבל זה אומר הרבה מאוד לגבי ההבנה המדינית וראיית הנולד של ראשי ענף החמוצים.
יש עוד מילה אופנתית במילון שלהם: שיסוי.הכול זה שיסוי. להגיב על ידיעות כוזבות בתקשורת - זה שיסוי? להתלונן על הדלפות מגמתיות בלתי חוקיות - זה שיסוי? לבקר העסקה בעייתית של יועץ פוליטי במיליונים על חשבון משלם המיסים - זה שיסוי? זאת פגיעה בשלטון החוק? בדמוקרטיה?
הנה השיטה, הנה השיטה, ולא תוכלו להשתיק אותה: כשמחנה אחד מביע דעתו - זה
חופש הביטוי. כשמחנה אחר מביע דעתו - זה שיסוי. זאת השיטה. יש לי כבוד רב למוסדות הדמוקרטיה. אין לי שום כבוד לצביעות.
החמוצים עושים עוד משהו. הם תמיד, אבל תמיד, מתארים את המצב - כשאנחנו בשלטון - הם מתארים את מצב המדינה כ"דשדוש מתמשך", "קיפאון", "במקום דְרוך". מבחינתם, כל עוד לא מפנים יישובים יהודיים, זה דשדוש, ולא חשובים כל ההישגים שלנו.
אני רוצה לתקן: כשאמרתי שהם תמיד אומרים רק מילים שליליות, זה לא נכון. לפעמים החמוצים גם נותנים איזו רבע מחמאה. טוב, לדבר הוא יודע, אבל מה הוא עושה? אז הפריחה המדינית, השגשוג הכלכלי, הורדת האבטלה ושיעור העוני, העוצמה הביטחונית, הסייבר, בלימת המסתננים, המהפכה התחבורתית, הפרחת הנגב והגליל - - -
- - כל זה כאילו לא קיים. למה? כי אם לא פינית - לא עשית. נוסחה פשוטה.
קשה להיות חמוצים. כשהחמוצים מדברים ביניהם ניתן לשמוע שיחות כמו: נכון שהמצב איום ונורא?
כשהחמוצים מדברים ביניהם, ניתן לשמוע שיחות כמו: "נכון שהמצב פה איום ונורא? נכון שהכול קורס?". אגב, זכרתם להזמין כרטיסים ל-weekend בלונדון או שאתם טסים לברלין? חמוצים - וטסים, מקטרים - וקונים. ובמציאות כמובן הכל הפוך. לא דשדוש, אלא תנופה. לא נסיגה, אלא התקדמות. לא חמיצות, אלא חיוכים.
אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים היה לי ביקור מאוד מרגש בלשכתי. בא אלי מורי וידידי האהוב,
משה ארנס, שר הביטחון לשעבר. מישה לא אדם אמוציונלי, אבל הוא בא מאוד נרגש. מאוד. והוא סיפר לי על שיחה שהייתה לו - תקשיבו טוב - עם נהג המונית שהסיע אותו לפגישה. והנהג סיפר לו: עלינו לארץ בלי כלום, אפילו את הטבעות הורידו מהאצבעות שלנו לפני שיצאנו. הגענו למעברה, עבדנו קשה, התקדמנו, והיום, היום יש לי בן מהנדס ובת רופאה. יש לנו מדינה נפלאה. אין כמו ישראל.
ולכן ברור מדוע רוב אזרחי ישראל אינם חמוצים. ברור מדוע במדד האושר של ארגון המדינות המפותחות, ה-
OECD - עכשיו זה כבר לא אני ואתם, עכשיו זה מדד האושר של המדינות המפותחות, ה-OECD - ואזרחי ישראל בדירוג האחרון דירגו את עצמם במקום החמישי בעולם, אבל הצעירים עד גיל 29 דירגו את עצמם, שימו לב, חמוצים, דירגו את עצמם במקום השני בסולם האושר העולמי.
קשה, קשה לכם, החמוצים. אני מבין אתכם.
אתם משליכים את יהבכם על מחזור סיפור הצוללות, אבל אתם כבר מבינים שגם הסיפור הזה יורד למצולות.
לפני שלוש שעות חתמנו על מזכר ההבנות עם ממשלת גרמניה. אני רוצה להודות לקנצלר מרקל ולממשלתה על המזכר הזה, שהוא נוגע בדבר שהוא חשוב מאוד לביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
טוב, אז אין צוללות. אז מה נשאר? סיגרים. אבל אתם יודעים שבמקרה אחר, על קבלת אוסף עטים בשווי 1.3 מיליארד שקל הוחלט אפילו לא לפתוח בחקירה. ואם לא סיגרים - אם לא סיגרים, אז חמגשיות. ואם לא חמגשיות - אם לא חמגשיות, אז חוק
ישראל היום. אבל גם כאן אתם בוודאי יודעים את האמת; אתם יודעים איזה סיקור אוהד קיבלו כאן עשרות חברות וחברי כנסת שיזמו, הגישו וגם הצביעו בעד החוק השערורייתי הזה, לסגור
עיתון בישראל.
- - מנסים להלך אימים על גורמי האכיפה להגיש כתב אישום בכל מקרה - -אחרת הם יוקעו כמושחתים או כמשת"פים. ולזה - לזה - קוראים שלטון החוק והדמוקרטיה.
עמוק בלב אתם, החמוצים, יודעים שבבחירות דמוקרטיות אנחנו ננצח, כי אנחנו מייצגים דברים מאוד עמוקים, מאוד ערכיים, אצל רבים רבים בעם. ועד אז, השרים, ראשי הוועדות, חברי הכנסת, עושים יחד עבודה מצוינת. במושב הזה נמשיך לעשות דברים טובים לאזרחי המדינה: נפחית מיסים על-פי תוכנית ששר האוצר ואני נסכם בקרוב, כדי להקל על אזרחי ישראל, על היזמים, על בעלי העסקים - במיוחד עסקים חדשים ועסקים קטנים. נעביר תוכנית לתמיכה בנכים בסכום חסר תקדים של 4.2 מיליארד שקל. פגשתי נכים בדרך, כאן, ארבעה. הם ביקשו - אמרו לי: ראש הממשלה, אנחנו יודעים שיש הפגנה בחוץ, אנחנו באנו להגיד לך תודה, תודה על ההסכם, אנחנו עומדים מאחוריו.
נעביר את חוק הלאום, שיבטיח את אופיה היהודי של המדינה, כפי שנקבע במגילת העצמאות, תוך שמירה על שוויון אישי מלא של כל אזרחי ישראל.
אני רוצה לראות את אזרחינו המוסלמים, הנוצרים, הדרוזים והצ'רקסים ממשיכים להשתלב בסיפור ההצלחה שנקרא מדינת ישראל. אנחנו לא רק מדברים, אנחנו מגבים את זה בסכומי עתק שהקצינו, ששום ממשלה לפנינו לא הקצתה.
חברי הכנסת, כשביקרתי בשבוע שעבר בבית משפחת אהרנסון בזכרון יעקב, חשבתי על הדרך המופלאה שעברנו ב-100 השנים האחרונות. אבשלום פיינברג, מחברי ניל"י, שנרצח בסיני, כתב כנער צעיר לאביו: "ואם אנחנו ניפול בטרם הגענו, ולא נזכה לראות עם שב - נוריש לבנינו את הרוח שבנו, למלא אחרינו את שורות הקרב". ושרה אהרנסון הגיבורה אמרה לפני מותה: "הארץ הזאת היא מולדתנו - ושלנו תהיה".
גיבורי ניל"י לא זכו לראות בתקומת מדינתנו. ואילו אנחנו, בעזרת השם, זכינו להגשים את חלומם, חלום הדורות. ישראל נוסקת מעלה. 70 שנה של עוצמה, של גאווה, של הישגים אדירים. לפחות על כך נתאחד כולנו, סביב סיפור תקומתנו שאין שני לו בתולדות העמים.
