X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
בכיתות האחרונות בתיכון, במסעות התנועה ואפילו בצבא, שרנו את מיטב שיריו של חפר בתחושה שדרכו אנו מתחברים ל"גיבורים" שהיו דור לפנינו - הפלמ"ח
▪  ▪  ▪
חיים חפר [צילום: חן לאופולד/פלאש 90]

>
>
>
>
>
הנגב שימש כזירה פיוטית לזכור את גבורת הפלמ"ח לפני ובעת מלחמת העצמאות ותאור העשייה בעשורים הראשונים לאחר המלחמה בפיתוח הנגב.
עוד לפני שהחזקנו בספרי השירה של נתן זך ודוד אבידן ידענו כי יש שני משוררים גדולים. לשניהם קוראים חיים ושניהם היו בפלמ"ח. הכוונה כמובן לחיים גורי ולחיים חפר. כשהתבגרנו, הבנו את ההבדל בין פזמון (זמר) לבין שיר (פיוטי). כמו שצמחה להבדיל, התחרות בין עופרה חזה לירדנה ארזי כך התחרינו מי משורר טוב יותר חיים א או חיים ב והרבינו לדקלם במסיבות ימי השישי את שיריהם.
לגורי, כך ראינו, היה עומק פיוטי ועיתים אפילו הגיע לדרגתו של נתן אלתרמן ואילו חיים חפר נטה יותר ויותר לזמר (פזמון) ושורותיו ממש הזמינו את טובי המלחינים של התקופה לחבר להם מנגינות. בכיתות האחרונות בתיכון, במסעות התנועה ואפילו בצבא, שרנו את מיטב שיריו של חפר בתחושה שדרכו אנו מתחברים ל"גיבורים" שהיו דור לפנינו - הפלמ"ח. חפר עצמו הודה בהזדמנות שהוא העריץ את שירתם של אלתרמן ושל גורי וראה עצמו כפזמונאי, מתרגם, מצ'זבט, עיתונאי, כותב מקאמות ועוד.
ניסינו בשורות הבאות להראות שבניגוד לאלתרמן וגורי שהנגב היה עבורם נוף קדומים המתחבר עם עברו של העם והמשרה רוח פיוטית-נבואית על הבאים בו, היה הנגב עבור חפר בימה להאדרת מאבקו של הפלמ"ח בשמירה על קו המים, בחיזוק שלושת המצפים ו-11 הנקודות ועל הקרבות כנגד המצרים והירדנים. עוד שם חפר דגש על הנגב כאזור הצמא (תרתי משמע) להתיישבות, הקמת ערים לעולים ופיתוח תעשייתי.

אמוץ. פתחו את החמאם [צילום: מן הטלוויזיה]

נספח תרבות
חפר היה מקורב לרבין וליגאל אלון ואף נשלח על-ידי האחרון לשמש כנספח תרבות בלוס אנג'לס בשנים 1975 - 1977.

תחנות חשובות בחייו
וא הציג רמה גבוהה בזמר הישראלי מבחינת השפה העברית ולא פעם גינה את העדה המרוקאית ויצא כנגד רמתו השירית הנמוכה של הזמר המזרחי
▪  ▪  ▪

חיים חפר (1925 - 2012) נולד בפולין והגיע יחד עם הוריו לרעננה כשהוא בן 11. היה חבר בתנועת "המחנות העולים" ובשנת 1943, יצא עם גרעין התנועה לקיבוץ דפנה להכשרה. משם עברה ההכשרה לתל-יוסף (שם כונו הצעירים "הצנחנים" ושם הכירו את יצחק רבין) ולאחר מכן השתף בפעילות "ההגנה" בעיקר בהברחת עולים דרך הגבולות היבשתיים של סוריה ולבנון.
בשנת 1945 פרסם את שירו הראשון "בין גבולות", המספר על חוויותיו כמי שמעלה עולים בלתי לגאליים לחוף ועבר בין מחנות האוהלים של הפלמ"ח ללמדו (על אף שנהג לזייף במנגינה הרוסית-פולנית הגנובה). במלחמה, התגאה חפר, הייתי טוראי ונשארתי טוראי.
במהלך המלחמה ייסד את הצ'יזבטרון וכתב עבורם את מיטב השירים שפורסמו לאחר מכן בספר "תחמושת קלה". בשנת 1958 ערך עם דן בן-אמוץ את הספר "ילקוט הכזבים" שהיה "למדורת השבט" ובשנת 1961 פתח עם בן-אמוץ את מועדון "החמאם" ביפו שהיה למוסד תרבותי חשוב. בשנות השישים היה מעורב בהפקות כמו רביעית התאטרון, שלישיית גשר הירקון ועוד.
הוא המשיך בכתיבת שירים לזמרים ידועים ביניהם יהורם גאון ולתרנגולים. בין השנים 1964 - 2003 היה לו טור קבוע "בידיעות אחרונות" שם פרסם מדי שבוע מקאמה מענייני דיומא. חפר היה מקורב לרבין וליגאל אלון ואף נשלח על-ידי האחרון לשמש כנספח תרבות בלוס אנג'לס בשנים 1975 - 1977. הוא הציג רמה גבוהה בזמר הישראלי מבחינת השפה העברית ולא פעם גינה את העדה המרוקאית ויצא כנגד רמתו השירית הנמוכה של הזמר המזרחי. על קצת מדבריו הצטער מאוחר יותר.
כמה משיריו, שהולחנו על-ידי טובי המלחינים של התקופה, הפכו לצאן ברזל של החברה הישראלית כמו: "שושנה שושנה", "רותי", "זמר לספינה", "שקיעה נוגה" "הפינג'אן" ועוד. יצירתו פנתה לאפיקים רבים: למחזות זמר, לשירי להקות צבאיות, לאנסמבלים שונים ולטורי העיתונות היומית כמקאמות. חפר לא חשש מלנגוע בנושאים מעוררי מחלוקת בחברה וכך נאסרו להשמעה כמה משיריו: "הגנרל המקסיקני" (מתוך חשש לזלזול בעם המקסיקני), "הסלע האדום" (מתוך רצון למנוע טיולים מסוכנים לאתר פטרה), "הנביא יחזקאל" (על-מנת לא לפגוע ברגשות דתיים). חפר תרגם שירים ופזמונים מאנגלית וצרפתית, כתב תסריטים עם מפיקים ובמאים, ויצר את סרטי התעודה "אוהלי פלמ"ח" ו"שיבולים וחרב".
מספריו: "תחמושת קלה" (1956); "מילים למנגינות" (1961); תרנגולים על גשר הירקון (1967); "מסדר הלוחמים" (1968); "מחברות יום השישי" (1978); משפחת הפלמ"ח (1974); "אף מילה רעה (כמעט) (1998); חיים חפר מספר ומזמר (2004). חפר זכה בפרסים רבים והבולטים: פרס סוקולוב לעיתונות בשנת 1969 ופרס ישראל לזמר עברי בשנת תשמ"ג.

ארגוב. הלחין [צילום: לע"מ]

מבצע "חורב"
התנאים לכתיבת שירים בסערת המלחמה הקשו לא פעם על חפר. הוא נזכר כי נחום שריג, מח"ט הנגב ביקש פעם מחפר שיר על מבצע "חורב" שהתחיל "קצת דרומה מבאר-שבע" והגיע עד אל-עריש.

שירים מוקדמים ובמהלך המלחמה
ערב מלחמת ששת הימים, בתקופת "ההמתנה", כתב חפר שיר מרגש בשם "לילה בדרום" אותו הלחין סשה ארגוב
▪  ▪  ▪

את השיר "אח פגישה שכזו" (שהולחן על-ידי מאיר נוי) כתב חפר בטרם נכבשה באר-שבע כלומר בסתיו 1947. לכן בשיר לא כתב "שעיר הנגב היא באר-שבע". לשון השיר היא: "ובעיר הנגב יש רחובות ויש כיכר", כלומר השיר הוא חלום לעתיד, ציפייה, תקווה ואמונה שכאן תבנה עיר ואם בישראל.
הייתה זו העזה לכתוב כך כאשר הנגב כולו שומם, באר שבע כעיירה קטנה וזנוחה עדיין בידי המצרים ובכל הנגב יש כ - 20 יישובים קטנים ולא יותר מאלפיים איש הכוללים מתיישבים, ילדים, חיילי פלמ"ח ועובדים זמניים. הפגישה עליה מזמר חפר אינה פגישת נוסטלגיה עם נכדים וטפיחות על שכם זקנה אלא, פגישה שנועדה לטפח את חלום פריחת העיר כבירת הנגב לעתיד.
השיר "הי הג'יפ" הוקדש לפי דברי חפר "לחיות הנגב". היחידה גויסה בדצמבר 1947 כדי לשמור על קו המים בנגב כיחידה ניידת. המ"פ היה שמחה שילוני והיחידה חולקה לשתי מחלקות במשמר הנגב ובבארי. עם הקמת גדוד 9 הייתה היחידה לפלוגת הסיור של הגדוד. סמל המחלקה, שבחוריה הלכו בבגדים לא שגרתיים, גידלו זקנים ואף ניסו להדמות לבדואים היה הגמל עליו אמר אורי הורביץ "שבכל הנגב אני הדבר הגבוה ביותר מלבד הגמלים".
ב-27 לינואר פעלה היחידה לראשונה כנגד משאיות נשק שיעדן היה שבטי הבדואים באזור עימארה. "חיות הנגב" גרמו לאבדות בקרב הערבים, מנעו את הובלת הנשק לשבטים ולקחו שלל רב. מאז יצא שמם כנועזים בקרב השבטים והחיילים המצרים בדרום. לדעתו של חפר, "חיות הנגב הם שהשאירו את הנגב בידי מדינת ישראל". הג'יפ היה הכלי ששימש את היחידה וסימל את החופש, המהירות, הנועזות שאפיינו כל כך את היחידה.
התנאים לכתיבת שירים בסערת המלחמה הקשו לא פעם על חפר. הוא נזכר כי נחום שריג, מח"ט הנגב ביקש פעם מחפר שיר על מבצע "חורב" שהתחיל "קצת דרומה מבאר-שבע" והגיע עד אל-עריש. חיילי ישראל הוחזרו לגבולות המנדט על -פי פקודתו "התמוהה" של בן-גוריון. באר-שבע המתה אז מטנקים, שריוניות, משאיות וחפר הלך לבית העלמין הבריטי השקט ושם ישב על אחת המצבות וכתב את השיר.
יומיים לאחר הכיבוש ירד חפר לאילת עם קבוצת מפקדים בקומנדקר דרך הערבה. הם עברו בנקודות (בעיקר מעיינות קטנים ובארות מים) ששמם הערבי צלצל כאגדה בעינו. כל למשל "אל-ע'מר"(באר עתיקה בערוץ נחל הערבה, כיום על גבול ישראל-ירדן), עין-רדיאן (כיום קיבוץ יוטבתה) ו"אום רשרש"(כיום אילת).
השיר/פזמון "הי דרומה" שהולחן על-ידי מאיר נוי, הוא כמעט גאוגרפי: "קצת דרומה לבאר-שבע,/רוח במדבר נושבת/שביל לערבה ירד,/לרדיאן אם אך מיהרת/את אל עמר חיש עברת/והנה הוא חוף אילת...//. בשיר "בת שבע" אין אומנם תיאורי נוף הנגב אך ריח עשן הפינג'אן עולה ממנו. השיר שהולחן על-ידי משה וילנסקי נכתב בעת מלאת 7 שנים לפלמ"ח.
ערב מלחמת ששת הימים, בתקופת "ההמתנה", כתב חפר שיר מרגש בשם "לילה בדרום" אותו הלחין סשה ארגוב: "שביל החלב שבשמיים ודרך העפר/נושאים אליך אל הבית/את כל חלומותיי מן המדבר// ואנחנו שוב בשניים/ בעיר יפה לילית/ ומחזיקים את הידיים/כמו תמיד, כמו תמיד// לילה בדרום/ליד הטנק האפלולי/רוח מתעורר בשיחים/ עוד מעט אחזור..//. חפר הסביר שהקדיש את השיר לדרום כי המפקדים הבכירים סברו שההתקפה תבוא מצד מצריים והסיפור שהילך בין היחידות ידע לומר "שנאצר כבר צפה במשקפת על אילת ממרומי בקעת הירח".

הנגב בשירים [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]

שירי שנות החמישים והשישים
הנגב תמיד מופיע בשיריו עם מלות התיאור של אבק, מרחב, שמש, שמים זרועי כוכבים ("אין שמים כאלה בתל אביב")
▪  ▪  ▪

בשנות החמישים חדרו לארץ כנופיות של פדאיון כדי לשדוד, לפגוע ולהביא ידיעות למודיעין המצרי. קצתם חזרו לכפרים שנטשו וחיפשו רכוש שנותר. צה"ל נלחם בתופעה זו עד מבצע סיני (1956) אך נגרמו לו אבדות לא מעטות. השיר "הוא לא ידע את שמה" (הלחין סשה ארגוב) נכתב בעקבות אירוע דומה בו נפצעו חיילים בהתקלות עם פדאיון ליד באר-טוביה: "הלך הוא יום אחד בדרך לבאר-שבע/ הרוח מן הים את השיחים ליטף/ ליד אילן זקן היא את ראשה הסבה/וצמתה ירדה ירוד מן הכתף...// הגדוד המשיך לצעוד ועם הגדוד הלך הוא/ ואת פניו נשקו גם רוח גם חמה/ אבל בחנייה, לילית אחת נוכח הוא/ נוכח הוא כי שכח לשאול אותה לשמה..//הקיץ השני החליף גוונים וצבע/ פטרול סיור חזר מלילה של סיוון/ מיהר האמבולנס בדרך לבאר-שבע.../ וגומר.
כך גם בשיר "אנו כיתת סיירים" שנכתב על גבי לחן צרפתי ומופיעה בו השורה: "צרובי רוחות ושמש מדברים". הנגב תמיד מופיע בשיריו עם מלות התיאור של אבק, מרחב, שמש, שמים זרועי כוכבים ("אין שמים כאלה בתל אביב"). חפר אף חיבר פזמון על הנערה בת-שבע (לחן מקסיקני עממי) העובדת בבאר-שבע המתפתחת ועל עלילות הנהגים והחיילים לשעבר, הבאים בשערי העיר. מופיעות בו שורות כמו: "מסביבנו יש מדבר ובאמצע יש באר-שבע"; "תאמין לא תאמין בשיכון פה יש לה חדר"; "כאן אנחנו במדבר, מובילים אוצרות הטבע". השיר מסתיים בהלצה קטנה בה מסביר חפר שבת-שבע זו עולה על "סימונה מדימונה".
השיר "למדבר" (הולחן על-ידי ארגוב) מדגים יפה את מראות הנוף העיקריים של הנגב כפי שהצטיירו אצל חפר: "לך לך למדבר/ הדרכים יובילו/ ליל טרם בא/ לא אחי אל המדבר/ שוב שוב נחזור/ הצוקים יריעו/ שמש גדולה של אור/ עוד תזרח עלינו/ למדבר,/ ארץ לא מים/ הו את אדמתי/ שבנו אלייך/ ארץ מלוחה/ רוח וזעם/ הלוחמים חזרו הו כסער"..//.

פניה לרגש [צילום: יוסי זמיר/פלאש 90]

המאקמות
חפר שמר על משקל פנימי ומוסיקאלי והן מותירות תחושה של שיר לא מחורז הפונה לאינטלקט יותר מאשר לרגש
▪  ▪  ▪

על אף שהמקאמות של חפר לא נחשבות כזמר ולא כפואטיקה והן רובן ככולן עסקו בענייני דיומא - שמר חפר על משקל פנימי ומוסיקאלי והן מותירות תחושה של שיר לא מחורז הפונה לאינטלקט יותר מאשר לרגש. חפר פרסם אותן "בידיעות אחרונות" פעם בשבוע וחלקן כמובן, התייחסו לנגב קודם המלחמה ולנגב שמתפתח לאחריה.
נציג כמה דוגמאות: "חזרה לתש"ח" שנכתבה בשנת 1968 והוכנסה לספרו "אף מילה רעה (כמעט)": "יותר מכל אני זוכר את הנגב הנצור/והמג"ד של 9 לוקח אותי לסיור/ואנחנו נוסעים בג'יפ בדרך החתחתים/ומבקרים מחלקה אחת פזורה על חמישה משלטים/ואנחנו מקשיבים לטרוניות ולמלאי הצרות והצרורות.../ואנחנו
נוסעים משם בדממה מעיקה/ומביטים נוכחנו אל הדרך בשתיקה/ופתאום כאילו לעודד אותי מבשר לי האיש/ זהו, עכשיו נעשה טיסה על הכביש/ומתברר לי כי בנגב הזה הגדול/היו לנו 3 ק"מ כביש בסך-הכל.../
באוקטובר 1991 פרסם חפר מקאמה לכבוד חנוכת "בית גבעתי" במצודת יואב (עירק סואידן). "...וצבאות המצרים קרבים וצבאות המצרים בשער/והעם כבר סופר את הנופלים, נער אחר נער,/ ....ושורה דקה עומדת על הגשר לאיסדוד/ היא אשדוד, וגבה אל התהום/ושם הדרך לתל אביב/ אבל הם גם אמרו: "עד הלום". במקאמה אחרת שכותרתה "רבין של הפלמ"ח" כתב חפר כמה תיאורי מסעות הפלמ"ח לנגב ובהם אלמנטים כמו: "משמעת מים", "מימיה אחת", הרי שורה אחת לדוגמה: "באנו מבאר-שבע ואילת, באנו מהנגב של הפלמ"ח../.

אלון. איפשר [צילום: סער יעקב/לע"מ]

סיכום ביניים
יגאל אלון סירב לאפשר לו להשתתף בקרבות מלחמת העצמאות אך אפשר לו ולצ'יזבטרון להופיע במשלטים ובטרם הסתיים הקרב
▪  ▪  ▪

חפר לא סיים תיכון ולא עשה "בגרות". בגיל 17 וחצי התגייס לפלמ"ח שהפך להיות ביתו השני. מעולם לא הציקו לו כמו שלדן בן-אמוץ ואחרים על כך שהוא לא צבר. עברית משובחת הוא הביא עמו מפולין וידע לנקד כבר בגיל 12. את חרוזיו הראשונים כתב בתחרות לחברת "שמן" וזכה בפרס - משחת שיניים מתוצרת בית החרושת. הוא השקיע עצמו בהעלאת "עולים בלתי לגאליים" ולפי חשבונו היה מעורב בהעלאת 3,200 עולים מסוריה ולבנון.
יגאל אלון סירב לאפשר לו להשתתף בקרבות מלחמת העצמאות אך אפשר לו ולצ'יזבטרון להופיע במשלטים ובטרם הסתיים הקרב. היו כמובן גם מקרים הפוכים בהם קיבל חפר מנגינה ונתבקש לחבר לה מילים כך היה למשל עם המנגינה "לך לך למדבר" של סשה ארגוב שגרמה לו תקופה ארוכה של חיבוטי נפש עד שמצא את המילים המתאימות. לשאלה אילו שירים הוא מדרג כטובים ביותר שלו (כולל התאמתם למנגינה שחוברה להם) ענה: "הן אפשר"; "בראשית"; "השמלה הסגולה"; "דודו"; "הוא לא ידע את שמה".


לעיון נוסף
אברהמי א', שורות שהייתי מוחק, הארץ, 28 ביולי, 2004.
אורן ר', צריך תמיד להיות צעיר, "דבר", 14 באוקטובר 1966.
הולנדר נ', הפלמ"חניק מחפש את המסך, 16 באוקטובר 2012
חפר ח', תחמושת קלה, תל אביב 1956.
חפר ח', חיים חפר מספר ומזמר, תל אביב, 2004.
תאריך:  05/11/2017   |   עודכן:  05/11/2017
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות חנינא פורת לדוא"ל
 
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
חמש שנים לפטירתו של חיים חפר
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב הודעה 
1
איש דוחה. מוזיקאי משובח! ל"ת
משה פרי  |  5/11/17 14:09
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
חיים שטנגר
במצב החוקי הקיים כיום במדינת ישראל, יכול כל אדם לכתוב, ככל העולה על רוחו אודות נפטר, לרבות להכפיש דמותו וזיכרו, ללא כל חשש מנקיטת הליכים משפטיים, פליליים ואזרחיים, כאחת, נגדו
חיים שטנגר
עד שלא עובר אדם, באופן אישי ודווקני, חוויה רגשית, קשה ומטלטלת של שלילת ואובדן חרותו, בין במעצר ובין במאסר, אין יודע הוא ואין הוא מעריך שוויה של החרות לנוע, בחופשיות. יש לקוות כי ידם של חברי ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, כמו גם ידם של חברי הכנסת, בעת הבאת החוק לקריאה שנייה ושלישית, במליאה, לא תהיה "קלה על ההדק"
רחלי בן-צור
"...זה יעני תמונות, בשביל הצחוק של ילדים מן עזה, הם רואים תמונה ונהיה להם שמח בלב, הדא תמונה של איש ליצן... והדא תמונה של איש רופא... והדא איש כבאי... והדא איש עושה "וי" יעני ניצחון.... בחייאת אללה! לא בוליטי, לא בוליטי!    והדא תמונה מן איש חייל... מה?? אתם נגד אימוג'ים? בגלל איש חייל אימוג'י אתם בוחדים יורה בכם? אה"?
חיים שטנגר
ברשימה הערבית המאוחדת אין מקום משוריין למיעוטים. שם כולם מיעוטים וכולם ערבים. ספר לכולם שנבחרת לכנסת בתאריך 14 לחודש ינואר 2015 בגלל שניצחת את חבר הכנסת והשר לשעבר, ראלב מג'אדלה בהתמודדות על מקום ששוריין למיעוטים? אז לא סיפרת לאף אחד שאתה לא ציוני ואתה פלשתיני, נכון?
חיים שטנגר
לאחר יותר ממאה שנה ראויה קריאתו של הפרדסן משה סמילנסקי להיקרא שנית בהתחברות מחודשת, גם בתמיכה ממשלתית
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il