את השיר "אח פגישה שכזו" (שהולחן על-ידי מאיר נוי) כתב חפר בטרם נכבשה באר-שבע כלומר בסתיו 1947. לכן בשיר לא כתב "שעיר הנגב היא באר-שבע". לשון השיר היא: "ובעיר הנגב יש רחובות ויש כיכר", כלומר השיר הוא חלום לעתיד, ציפייה, תקווה ואמונה שכאן תבנה עיר ואם בישראל.
הייתה זו העזה לכתוב כך כאשר הנגב כולו שומם, באר שבע כעיירה קטנה וזנוחה עדיין בידי המצרים ובכל הנגב יש כ - 20 יישובים קטנים ולא יותר מאלפיים איש הכוללים מתיישבים, ילדים, חיילי פלמ"ח ועובדים זמניים. הפגישה עליה מזמר חפר אינה פגישת נוסטלגיה עם נכדים וטפיחות על שכם זקנה אלא, פגישה שנועדה לטפח את חלום פריחת העיר כבירת הנגב לעתיד.
השיר "הי הג'יפ" הוקדש לפי דברי חפר "לחיות הנגב". היחידה גויסה בדצמבר 1947 כדי לשמור על קו המים בנגב כיחידה ניידת. המ"פ היה שמחה שילוני והיחידה חולקה לשתי מחלקות במשמר הנגב ובבארי. עם הקמת גדוד 9 הייתה היחידה לפלוגת הסיור של הגדוד. סמל המחלקה, שבחוריה הלכו בבגדים לא שגרתיים, גידלו זקנים ואף ניסו להדמות לבדואים היה הגמל עליו אמר אורי הורביץ "שבכל הנגב אני הדבר הגבוה ביותר מלבד הגמלים".
ב-27 לינואר פעלה היחידה לראשונה כנגד משאיות נשק שיעדן היה שבטי הבדואים באזור עימארה. "חיות הנגב" גרמו לאבדות בקרב הערבים, מנעו את הובלת הנשק לשבטים ולקחו שלל רב. מאז יצא שמם כנועזים בקרב השבטים והחיילים המצרים בדרום. לדעתו של חפר, "חיות הנגב הם שהשאירו את הנגב בידי מדינת ישראל". הג'יפ היה הכלי ששימש את היחידה וסימל את החופש, המהירות, הנועזות שאפיינו כל כך את היחידה.
התנאים לכתיבת שירים בסערת המלחמה הקשו לא פעם על חפר. הוא נזכר כי נחום שריג, מח"ט הנגב ביקש פעם מחפר שיר על מבצע "חורב" שהתחיל "קצת דרומה מבאר-שבע" והגיע עד אל-עריש. חיילי ישראל הוחזרו לגבולות המנדט על -פי פקודתו "התמוהה" של בן-גוריון. באר-שבע המתה אז מטנקים, שריוניות, משאיות וחפר הלך לבית העלמין הבריטי השקט ושם ישב על אחת המצבות וכתב את השיר.
יומיים לאחר הכיבוש ירד חפר לאילת עם קבוצת מפקדים בקומנדקר דרך הערבה. הם עברו בנקודות (בעיקר מעיינות קטנים ובארות מים) ששמם הערבי צלצל כאגדה בעינו. כל למשל "אל-ע'מר"(באר עתיקה בערוץ נחל הערבה, כיום על גבול ישראל-ירדן), עין-רדיאן (כיום קיבוץ יוטבתה) ו"אום רשרש"(כיום אילת).
השיר/פזמון "הי דרומה" שהולחן על-ידי מאיר נוי, הוא כמעט גאוגרפי: "קצת דרומה לבאר-שבע,/רוח במדבר נושבת/שביל לערבה ירד,/לרדיאן אם אך מיהרת/את אל עמר חיש עברת/והנה הוא חוף אילת...//. בשיר "בת שבע" אין אומנם תיאורי נוף הנגב אך ריח עשן הפינג'אן עולה ממנו. השיר שהולחן על-ידי משה וילנסקי נכתב בעת מלאת 7 שנים לפלמ"ח.
ערב מלחמת ששת הימים, בתקופת "ההמתנה", כתב חפר שיר מרגש בשם "לילה בדרום" אותו הלחין
סשה ארגוב: "שביל החלב שבשמיים ודרך העפר/נושאים אליך אל הבית/את כל חלומותיי מן המדבר// ואנחנו שוב בשניים/ בעיר יפה לילית/ ומחזיקים את הידיים/כמו תמיד, כמו תמיד// לילה בדרום/ליד הטנק האפלולי/רוח מתעורר בשיחים/ עוד מעט אחזור..//. חפר הסביר שהקדיש את השיר לדרום כי המפקדים הבכירים סברו שההתקפה תבוא מצד מצריים והסיפור שהילך בין היחידות ידע לומר "שנאצר כבר צפה במשקפת על אילת ממרומי בקעת הירח".