הטוענים לכתר מבית שאול

צאצאי שאול ממשיכים להוות אתגר לשושלת המלוכה של דוד גם אחרי חורבן בית ראשון. המשפחה המשיכה להתקיים בתקופה הפרסית ואחריה, בתקופת שיבת ציון והתקופה ההלניסטית. צאצאי המשפחה מופיעים תחת השמות בן טבאל, מרדכי היהודי וטוביה. התנ"ך תולה את שרידותו של בית יהונתן בשבועתו של דוד לא לפגוע ביהונתן ובזרעו עד עולם (שמואל א כ, יד-יז; מב). אולם נראה כי דוד הצליח לחסל כל מי שיכל לאיים על שלטונו, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף, מלבד מפיבושת בן יהונתן. מיכה בן מפיבושת היה היחיד שהצליח להינצל מידיו של דוד, אולי בגלל שהוא היה גם נצר למשפחת מכיר המיוחסת משבט מנשה ונשמר תחת חסותה. הסיפור האחרון בתנ"ך המדבר על צאצאי בית שאול מופיע בספר שמואל ב' – דוד מקיים את שבועתו ליהונתן בן שאול ומשאיר את בנו מפיבשת בחיים (מפיבשת הוא כינוי גנאי שנתן הסופר המקראי ל'מריב-בעל' בן יהונתן). מפיבשת היה נכה בשני רגליו ולכן לא ראוי למלוכה, הוא נשאר לאכול על שולחנו של דוד אבל חצי מרכושו הועבר לציבא, עבד שאול, בהוראתו של דוד. המלך לוקח את כל צאצאי שאול הנותרים (שני בני רצפה בת איה וחמשת בני מירב בת שאול) ונותן אותם ביד הגבעונים, שמוציאים אותם להורג מול מזבח ה' בבמה בגבעון (שמואל ב כא, א-יד). האם כאן מסתיימת הסאגה של משפחת המלוכה מבית שאול? כנראה שלא. שושלת בית שאול המשיכה לאתגר את בית דוד ופעלה לפחות עד התקופה הרומית. להלן ננסה להוכיח טענה זו. 1. מיכה בן מפיבשת - בנו של מפיבושת בן יהונתן הוא מיכה/מיכא. מיכה מוזכר כצאצא היחיד של מפיבושת: וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן-קָטָן, וּשְׁמוֹ מִיכָא (שמואל ב ט, יב). בזמן שמפיבושת שוהה אצל דוד בארמונו בירושלים, בנו מיכה הוא עדיין ילד קטן ולכן נשאר עם אמו בנחלת משפחת מכיר בגלעד. ספר דברי הימים מפרט את שושלתו של מיכה: וְשָׁאוּל, הוֹלִיד אֶת-יְהוֹנָתָן... וּבֶן-יְהוֹנָתָן, מְרִיב בָּעַל; וּמְרִיב בַּעַל, הוֹלִיד אֶת-מִיכָה וּבְנֵי, מִיכָה--פִּיתוֹן וָמֶלֶךְ, וְתַאְרֵעַ וְאָחָז. אחד מבניו של מיכה נקרא בשם 'מלך', הוכחה שמשפחת בית שאול עדיין ראתה בבניה נצר למלוכה וטוענים לכתר. מי היה מיכה, כיצד ניצל והיכן ישב? כידוע, מפיבושת התגורר בביתו של מכיר בן עמיאל משבט מנשה שישב בעיר לוֹ-דְבָר (לֹּא-דְבָר/ לִדְבִר) (שמואל ב ט, ד). העיר מוזכרת בספר יהושע כעיר בגבול נחלות שבט גד ומנשה בעבר הירדן המזרחי (יג, כו). מזוהה כיום עם ח'רבת אום א-ד'בר, כ-15 ק"מ צפונית מזרחית לבית שאן וכ-10 ק"מ דרומית מזרחית לשפך הירמוך לירדן (עולם התנ"ך, שמואל ב, 1993, 147). נראה כי מפיבושת נישא לאחת מבנות משפחת מכיר והתגורר בנחלתם. בנו, מיכה, המשיך להתגורר שם תחת חסותה של המשפחה המיוחסת, גם אחרי שאביו עבר לירושלים. הקשר בין שתי המשפחות מתועד היטב היות שלמכיר ולמיכה צאצאים משותפים – בני אוּלָם (דברי הימים א ז, יז; ח, מ). משפחת מכיר הייתה משפחה נכבדה ומיוחסת. על עושרה של המשפחה אנו למדים מכך שמכיר בן עמיאל, ביחד עם ברזלי הגלעדי ושובי בן נחש, כולם מעבר הירדן המזרחי, סיפקו לדוד ושש מאות אנשיו אוכל ושתיה ומקום ללון בזמן מרד אבשלום (שמואל ב יז, כז-כט). המשך השושלת של מיכה מופיעה בספר דברי הימים: וּבֶן-יְהוֹנָתָן, מְרִיב בָּעַל; וּמְרִיב בַּעַל, הוֹלִיד אֶת-מִיכָה. לה וּבְנֵי, מִיכָה--פִּיתוֹן וָמֶלֶךְ, וְתַאְרֵעַ וְאָחָז. לו וְאָחָז, הוֹלִיד אֶת-יְהוֹעַדָּה, וִיהוֹעַדָּה הוֹלִיד אֶת-עָלֶמֶת וְאֶת-עַזְמָוֶת, וְאֶת-זִמְרִי; וְזִמְרִי, הוֹלִיד אֶת-מוֹצָא. לז וּמוֹצָא, הוֹלִיד אֶת-בִּנְעָא; רָפָה בְנוֹ אֶלְעָשָׂה בְנוֹ, אָצֵל בְּנוֹ. לח וּלְאָצֵל, שִׁשָּׁה בָנִים--וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם עַזְרִיקָם בֹּכְרוּ וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁעַרְיָה, וְעֹבַדְיָה וְחָנָן; כָּל-אֵלֶּה, בְּנֵי אָצַל. לט וּבְנֵי, עֵשֶׁק אָחִיו: אוּלָם בְּכֹרוֹ--יְעוּשׁ הַשֵּׁנִי, וֶאֱלִיפֶלֶט הַשְּׁלִשִׁי. מ וַיִּהְיוּ בְנֵי-אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי-חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים--מֵאָה, וַחֲמִשִּׁים; כָּל-אֵלֶּה, מִבְּנֵי בִנְיָמִן. מהנצר האחרון לבית שאול צמחה, מסתבר, משפחה גדולה מאוד. הם מתפרסמים כלוחמי קשת וגיבורי חיל.

2. בן טבאל - בתקופת אחז בן עוזיהו הידרדרה ממלכת יהודה ונחלשה. שטחים גדולים נכבשו ממנה על-ידי האדומים (אילת בדרום), על-ידי הפלישתים (שכבשו את בית שמש, איילון, גדרות, שוכו, תמנה, גמזו וכל המרחב הכפרי שלהן) ועל-ידי רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל (שכבשו את השטחים בעבר הירדן המזרחי). שני המלכים האלה שמים מצור על ירושלים אך לא יכלו לה. הנביא ישעיהו מתאר מצב שבו מלכי ארם וישראל מתכוונים לקחת את המלוכה מאחז ולהמליך ביהודה מלך-ווסאל מטעמם, מלך ששמו נזכר כבן טבאל. ישעיהו מנסה לעודד את אחז ומבטיח לו בשם ה' כי דבר זה לא ייצא לפועל: יַעַן, כִּי-יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם--רָעָה: אֶפְרַיִם וּבֶן-רְמַלְיָהוּ, לֵאמֹר. נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה, וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ; וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ, אֵת בֶּן-טָבְאַל. כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה: לֹא תָקוּם, וְלֹא תִהְיֶה (ז, ה-ז) פירוש השם טבאל: טוב הוא אל, או האל הוא טוב. לעומת זאת ישעיהו מסרס את השם ואת משמעותו וקורא לו בלעג בשם טָבְאַל, כלומר אין בו טוב. מיהו אותו בן טבאל ? מסתבר שמדובר בצאצא לבית שאול. הוא יושב ב'ארץ טוב', דרומית לעיר לא-דבר בצפון עבר הירדן המזרחי. כנראה שבן טבאל כרת ברית עם מלך ישראל והארמים בתקווה לקחת מחדש את כס המלוכה ביהודה. 'ארץ טוב' נזכרת בסיפור יפתח הגלעדי ששפט את העם אחרי יאיר הגלעדי. יפתח היה בן הפילגש ונאלץ להימלט לשם בגלל התנכלות אחיו החורגים אחרי מות אביהם (שופטים יא, ג). 'ארץ טוב' נכבשת על-ידי דוד ומאז סופחה לנחלת שבט מנשה המזרחית. נראה שצאצאי מיכה בן מפיבשת התיישבו שם. הם עדיין רואים בעצמם טוענים לכתר המלוכה.

3. טוביהו, זרע למלך - 'טוביהו' מוזכר בחרסי לכיש (תעודה מס' 5) בתואר "זרע למלך" (שמואל אחיטוב, "הכתב והמכתב", 2005, 72-69). שמו מזכיר את ארץ מוצאו – ארץ טוב. ייתכן שהוא צאצא של מיכה מבית שאול ולכן הכינוי שלו הוא 'זרע למלך' כלומר מצאצאי השושלת. 'חרסי לכיש' הם חלופת מכתבים, שנכתבה בדיו על גבי שברי חרסים, בין הושעיה, מפקד נקודת תצפית ליד לכיש, לבין יאוש, הקצין הממונה על הביטחון בלכיש. הם נתגלו על רצפת חדר המשמר בשער לכיש. הזמן הוא סוף ימי בית ראשון, סמוך לחורבן ממלכת יהודה על-ידי נבוכדנאצר מבבל ב-586 לפנה"ס. 4. מרדכי היהודי - מגילת אסתר מספרת על אציל יהודי בשם מרדכי שיושב בארמון המלך הפרסי. מוצאו של מרדכי משושלת בית שאול: אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל (ב, ה-ו). מרדכי גלה עם אצולת יהודה ביחד עם המלך יהויכין, כלומר המשפחה באותו זמן נחשבת עדיין לחלק מאצולת יהודה. מסתבר כי משפחת שאול המשיכה להתקיים עד התקופה הפרסית. מרדכי מצליח להציל את המלך הפרסי מהפיכה פנימית שתכננו שני עבדיו. הוא יושב בארמון המלך, כנראה אות למעמדו הגבוה והמיוחס. עדות ארכיאולוגית לסיפורו של מרדכי נתגלתה בחפירות בעיר סִיפָּר (דרומית מזרחית לבגדד), שבה נמצאה תעודה מנהלית המזכירה פקיד גבוה בשם מרדוכה (מרדכי) ששימש גזבר מלכותי בימי אחשוורוש (עולם התנ"ך, מגילות, 1996, 215). אחשוורוש מזוהה כיום עם המלך קסרקסס הראשון, שנלחם ביוון ובספרטה במאה ה-5 לפנה"ס. שמו בפרסית – חשיארש [מקור]. 5. טוביה/טבאל בתקופת עזרא ונחמיה - בתקופת עזרא ונחמיה, הייתה משפחת טוביה אחת המשפחות החשובות והאמידות ביהודה. טוביה משמש נציגו של מלך פרס בעבר הירדן המזרחי וגובה המס שלו באזור. יש לו מעמד גבוה גם בין הכוהנים ביהודה – בנו של טוביה נישא לבן משפחת אלישיב הכהן הגדול. הייתה להם גם לשכה בבית המקדש-בה הופקדו על לשכת האוצרות. אבל, כשנחמיה מגלה זאת הוא מסלק משם את טוביה. עזרא ונחמיה מזכירים את טוביה וסיעתו כמי שהתנגדו לבניית בית המקדש וחומות ירושלים ואף כתבו מכתבי שטנה נגד היהודים למתרדת, שר האוצר הפרסי, בטענה שהיהודים רוצים למרוד במלך ולכן מבצרים את ירושלים. נחמיה מכנה את טוביה בזלזול "העבד העמוני" (ב, י), היות שישב באזור ארץ בני עמון. טוביה נזכר גם בנבואת זכריה, כמי שיהיה עד לבואו של המלך החדש, "צמח", כלומר נצר לבית המלוכה (ו, ט-טו). ספר עזרא קורא לטוביה בשמו הארמי – טָבְאֵל (ד, ז), ובכך מקשר אותו לבן-טבאל מתקופת הנביא ישעיהו ואחז מלך יהודה: וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא, כָּתַב בִּשְׁלָם מִתְרְדָת טָבְאֵל וּשְׁאָר כְּנָותָו, עַל-אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא, מֶלֶךְ פָּרָס (ד, ז). ארתחשסתא הראשון מזוהה עם בנו של המלך קסרקסס. 6. משפחת טוביה בתקופה ההלניסטית - בני טוביה נזכרים בספר מכבים א' ואצל יוסף בן מתתיהו (פלביוס יוספוס) בספרו 'קדמוניות היהודים' (בתרגום אברהם שליט, 1963, עמ' 49-55). המשפחה נזכרת כאחת המשפחות החשובות, האמידות ובעלות ההשפעה ביהודה. זנון, ההיסטוריון מאלכסנדריה, כותב על טוביה וגם ביקר אותו באחוזתו בארץ טוב. הוא מספר כי טוביה עמד בראש ישוב של יהודים (ונוכרים) באזור בני עמון בעבר הירדן, וכי היה לו צבא משלו. טוביה היה מקושר לתלמי השני (פילאדלפוס), מלך מצרים ההלניסטי (שבזמנו נכתב תרגום השבעים). תלמי הסתייע בטוביה לייצוב שלטונו בעבר הירדן המזרחי, היות שמעמדו של טוביה שם היה איתן. המשפחה התגוררה באחוזתה המשפחתית בארץ טוב, בדרום הגלעד ומשם שלטה על האזור. טוביה התכתב עם המלך תלמי וגם עם שר הכספים שלו, כפי שעולה מפפירוסי זנון. מעמדו היה חזק גם בירושלים. טוביה נושא לאישה את בת הכהן הגדול שמעון הראשון מבית חוניו (כנראה שמעון הצדיק). בנו של טוביה, יוסף, ממשיך להוות נדבך חשוב של בית המלוכה התלמאית בארץ ישראל. יוסף שימש כממונה על גביית המיסים מטעם מלך מצרים בכל ארץ ישראל, עבר הירדן ודרום סוריה. אסיפת העם היהודית אף מינתה אותו כנציגה בחצר המלכות באלכסנדריה. הוא פעל כך במשך 22 שנה. במותו ירש אותו בנו הורקנוס, שלא הצליח כאביו ואף הורחק מירושלים. הוא שלט בארץ טוב במשך שבע שנים. כשאנטיוכוס אפיפנס מבית סלווקוס עלה למלוכה בסוריה, חשש טוביה שהוא ייענש על ידו ולכן איבד את עצמו לדעת. אנטיוכוס תפס את כל נכסיו. אחרי ניצחונם של החשמונאים על הסלווקים והשתלטותם על ארץ ישראל כולה, נעלמת משפחת טוביה מעל במת ההיסטוריה. 7. הממצא הארכיאולוגי – הארמון ומערת הקבורה של בני טוביה - חורבות ארמון משפחת טוביה נתגלו באזור דרום הגלעד, בעבר הירדן המזרחי. הארמון המפואר נבנה על-ידי הורקנוס ומזוהה כיום עם האתר 'עראק אל-אמיר', ליד וואדי סיר. הארמון היה מוקף בוסתנים וגנים וגם אי-מלאכותי קטן. נתגלתה גם מערכת מערות הקבורה של המשפחה, ששמה נחרט על הסלע מעל הכניסה. ממצא מפתיע נתגלה בחפירות בארמון – אוצר של אלפי מטבעות כסף במשקל חצי טון, המאוחרים שביניהם משנת 200 לפנה"ס. [הארמון ומערת הקבורה ב'עראק אל אמיר', מתוך יוטיוב]. לסיכום, מסתבר שמשפחת שאול המשיכה להתקיים ולשגשג למרות 'הטיהורים' של המלך דוד ואף היוותה את אחת המשפחות המיוחסות והעשירות ביהודה. צאצאי המשפחה נזכרים בכתובים בשמות בן-טבאל, מרדכי היהודי וטוביה והיא ממשיכה להתקיים לפחות עד התקופה החשמונאית, ומאז אבדו עקבותיה, אך זכרה לא נשכח. הארמון ומערת הקבורה של בני טוביה הם עדות מוחשית לקיומה.