"מאי חנוכה? שכשנכנסו יוונים להיכל, טימאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". (שבת כא ע"ב)
מדוע בחרו חז"ל להדגיש את נס פך השמן יותר מנס הניצחון? השאלה מתעצמת לאור נוסח תפילת "על הניסים", המדגיש דווקא את הניצחון על היוונים ואינו מזכיר כלל את נס פך השמן. האם אנו מציינים בחנוכה את השחרור מעול היוונים, או את נס פך השמן?
שניהם כאחד. הניצחון על היוונים אינו כיבוש ירושלים. החשמונאים לא התעניינו בשחרור רחביה,רמות אשכול, הר הרצל או הכותל המערבי. החשמונאים הבינו כי הניצחון על היוונים יושג במקום אחד ויחיד - בהר-הבית.
איך טימאו היוונים את כל השמנים? בכניסה להיכל. הם טמאו את השמנים בטומאת זר, כאשר הם סילקו את היהודים מההיכל והחזיקו בו בידיהם. גם היוונים ידעו את מה שידעו החשמונאים - השולט בהר שולט בארץ.
האם החשמונאים שנכנסו להיכל היו טהורים? ככל הנראה לא. שהרי הם הרגו את היוונים ונטמאו בטומאת מת, שניתן להיטהר ממנה רק בשבעה ימים (ואף לא ברור אם הייתה פרה אדומה בתקופתם). מכל מקום, החשמונאים ידעו היטב ש"טומאה דחויה בציבור" וכך, על-אף שהיו טמאים, הם נכנסו למקדש והדליקו את המנורה בהיכל. הם לא הדליקו חנוכיה בכותל המערבי.
2000 שנה אחרי החשמונאים המצב בירושלים דומה מאד. היהודים חושבים שהם כבשו את ירושלים, אבל איזה שר עלוב, שכנראה שכח שהוא יהודי, מסר את הר-הבית ליוונים של היום - המוסלמים. ואלה יודעים בדיוק את מה שידעו היוונים - השולט בהר שולט בארץ. לכן הם סילקו את היהודים ממקום ההיכל (כיפת הסלע) והם מונעים באיומים, באלימות ובטרור את הדלקת המנורה מחדש במקום המקדש.
גם היום חייבים היהודים לכבוש את הר-הבית. והם כובשים אותו - ברגליהם. אותם יהודים מאמינים, העולים להר-הבית מדי יום, ואף לומדים בו תורה, כובשים את הר-הבית קמעא קמעא. המשטרה מובילה אותם כמו עדר כבשים. עוצרת אותם אם הם ממלמלים בשפתותיהם תפילה לא-ל עליון. מתנפלת עליהם באכזריות אם הם מתכופפים להרים רגב אדמה או לקשור את שרוכי נעליהם. למה? כי הם מ - פ - ח - ד - י - ם. בדיוק כמו המתיוונים בתקופת החשמונאים. גם אז רוב העם פחד מהיוונים.
נס פך השמן לא היה נס כלכלי - לכמה זמן הספיק השמן בפך. הוא היה נס אמוני - הנס של ההתגברות על הפחד, סילוק היוונים מההיכל והחזרת העבודה למקדש, אשר התבטאה מיידית בהדלקת המנורה. זה הנס האמיתי!
החשמונאים הוכיחו דבר אחד - שאין מה לפחד. שאפשר וחייבים להחזיר את מקום המקדש והעבודה בו לידי היהודים. שהשולט בהר שולט בארץ.
עד לפני כמה שנים עלו רק כמה מאות יהודים מאמינים בשנה לעבודת ה' יתברך במקום אשר בחר, בהר-הבית. כיום עולים עשרות אלפים. כאשר יעלו מאות אלפים, הר-הבית ייכבש שוב על-ידי היהודים. ואז נדליק את המנורה בשמן טהור (שהשנה הופק לראשונה על-ידי אנשי "המקדש בציון" מזיתי ארץ ישראל).
המשטרה, הצבא, השב"כ וראש הממשלה לא יכבשו את הר-הבית. הם מפחדים ממנו, מכוחו, מעוצמת האמונה הבוקעת ממנו, וגם מהיוונים של ימינו. את הר-הבית יכבשו יהודי אחר יהודי, ברגליו, באמונתו, בעוז ובתעצומות רוחו. בקרוב נדליק את המנורה בציון - מקום המקדש בהר-הבית. זה יהיה נס פך השמן של ימינו.
