מנחם שינקין היה אחד ממקימיה של הגימנסיה הרצליה, ובזכות התעמולה שקיים, גדל מספר התלמידים בה בצורה משמעותית
▪ ▪ ▪
|
מנחם שינקין, נולד בבלארוס בשנת 1871 ונפטר בשיקגו בשנת 1924, היה מנהיג ציוני בולט וממייסדי תל אביב. שינקין למד פילולוגיה באוניברסיטת אודסה ובמקביל ללימודיו ולעבודתו הציבורית והציונית, ייסד בעיר את אגודת "בני ציון" בשנת 1898.
בשנת 1900 סיים את לימודי הפילולוגיה ונבחר כציר לקונגרס הציוני הרביעי, שהתקיים בלונדון. לפני כן ביקר בארץ ישראל ודיווח לקונגרס על מראות עיניו. עלה ארצה בשנת 1906, והקים ביפו לשכת מודיעין מטעם הוועד האודסאי של "חובבי ציון". היה זה הוא שהציע לשנות את שם השכונה "אחוזת בית" לשם "תל אביב", על-פי תרגומו של נחום סוקולוב לספרו של הרצל "אלטנוילנד".
מנחם שינקין היה אחד ממקימיה של הגימנסיה הרצליה, ובזכות התעמולה שקיים, גדל מספר התלמידים בה בצורה משמעותית. בשנת 1910 ייסד שינקין, יחד עם יוסף אליהו שלוש ועקיבא אריה ויס, את "חברה חדשה לקניית ומכירת קרקעות". למעשה התרכזו ראשי החברה בקניות קרקע על גבול תל אביב. בשנת 1919 מונה לנהל את מחלקת העלייה של ההנהלה הציונית. ב-3 בנובמבר 1924 נהרג שינקין בתאונת דרכים בשיקגו בעת שהיה בשליחות בארצות הברית.
|
כתבי וידיעות וועגן ארץ-ישראל [ידיעות על ארץ ישראל] (צונויפגעשטעלט פון מ' שיינקין), וילנה: פארלאג קדימה, 1908. (ביידיש)
דברי שלום ואמת: מכתב גלוי לקהילות היהודים בתורקיה, יפו: דפוס אתין, תרע"א.
ידיעות: בעד החפצים להתנחל בארץ ישראל (נערכו בלשכת המודיעין אשר לוועד חו"צ שבאודיסה על-ידי מ' שינקין), אודסה: דפוס מוריה, תרע"ג.
שפתנו: לשאלת השפה העברית והשפות המדוברות בעמנו, ניו-יורק: ההסתדרות העברית באמריקה, תרע"ח.
|
הוצע ליהודים לקנות מגרשים בעיר החדשה אך היהודים עמדו על המקח
▪ ▪ ▪
|
מדברי שינקין אודות שאיפת התנועה הציונית לנגב עולה כי עם ייסוד באר-שבע בשנת 1900 הוצע ליהודים ולנציגי הקונגרס הציוני לקנות בסביבת העיר, קרקעות מדינה בשטח של לערך 40 אלף דונם לצורך לזריעת שדות, ולנטיעות.
מלבד זאת, הוצע ליהודים לקנות מגרשים בעיר (לבדואים הם ניתנו בחינם) החדשה אך היהודים עמדו על המקח וכל זאת שעדיין לא היה כל יישוב יהודי בסביבה. התוכנית לקנייה ולהתיישבות אזור הוכנה בידי ד"ר הלל יפה אך לא זכתה להגשמה.
|
משלחת נוספת יצאה בשנת 1910 בראשות יואל משה סלומון לבדוק סיכויי ההתיישבות ברפיח וחזרה עם תשובה חיובית
▪ ▪ ▪
|
בשנת 1906 התארגנה משלחת של ראשי היישוב לבדוק את סיכויי ההתיישבות בשטח שבין רפיח לאל-עריש. המשלחת יצאה אחר חג הפסח וכללה אישים כמו דוד טריטש, צבי פוגלסון, מנחם שינקין, אברהם שפירא ועוד מומחי חקלאות. לאחר ששהו על אדמת מצרים כ-7 שעות, מדרום לאל-עריש, הוחזרו בפקודת השלטונות המצריים לארץ ישראל. נטען נגדם כי הם מסתירים ביניהם מרגל גרמני.
מטרת המשלחת לדברי שינקין הייתה לבחון אפשרות הושבת 1,000 משפחות שיתבססו על חקלאות בהשקיה משני עברי נחל אל-עריש וכן אפשרות הקמת עיר חדשה לחוף הים שם תוקם מערכת מסחר וחרושת. בעקבות משלחת זו יצאה משלחת נוספת בשנת 1910 בראשות יואל משה סלומון לבדוק סיכויי ההתיישבות ברפיח וחזרה עם תשובה חיובית (לאחר שסקרו את השטח יותר משבוע ימים) שמשמעותה הייתה - הקרקע טוב ובהשקיה ניתן יהיה לגדל שם פרדסים, ירקות ופירות.
שינקין כתב כי בשנת 1912 הציע הקונסול האנגלי בעזה, ליהודים, לרכוש קרקע מעבר לרפיח שהייתה תחת שלטון בריטי. האגודה שהוקמה לצורך הקנייה, "אגודת ישראל" סיירה במקום ואף סיכמה על תוכנית רכישה אולם הנציב הבריטי במצרים לורד קרומר התנגד באומרו "שהמדבר הריק הוא המבצר הבטוח ביותר על גבול תעלת סואץ".
|
ציפיות ושאיפות בסיני ובנגב
|
|
אין זה יומן של אגרונום ואין זה יומן של הידרולוג אלא של איש ציבור, ציוני ברמ"ח אבריו
▪ ▪ ▪
|
את מסקנותיו על התיישבות בנגב חילק שינקין לשניים: האחד, הציפיות והשאיפות וההכרח לתור את הנגב (אזור עזה-רפיח -אל עריש ולגלות את הקרקעות הטובות ולהתיישב בהן) תוך אזכור מסקנות המשלחות והוועדות שפעלו בתחום החל משלהי המאה המאה-19.
בחלק השני מתאר שינקין, נוסח כתיבת יומן יומי, את מסעם של השלושה, דרך הנגב הצפוני, לעזה ועד לגבול מצרים. אין זה יומן של אגרונום ואין זה יומן של הידרולוג אלא של איש ציבור, ציוני ברמ"ח אבריו, ממעריצי ב.ז. הרצל (שנפטר שנתיים קודם למסע) המנסה לחבר את הדמויות התנ"כיות והאירועים במדבר סיני עם הנוף הקיים וברוח אופטימית למצוא אזור התיישבות חדש ונרחב, בחסות עות'מנית ובהסכמה בריטית עבור אלפי יהודים שברחו ממזרח אירופה ומרוסיה ויישבו כבר במצריים ולבנון ממתינים לכניסה לארץ.
שינקין קבע כי "קרב היום בו מלאכי השלום יתחילו לדבר באופן מעשי/ממשי על גבולות ארץ-ישראל בתור המדינה היהודית".
|
|
עץ השיטה [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
|
|
מהמידע שהיה בידיו קבע שינקין כי בסיני ובנגב מצויים כיום 12 אלף נפש המחולקים ל-8 שבטים רובם עוסקים בהובלת מזון מהעיר סואץ למדבר וחלקם עסוקים בשמירה על מנזרים ועיבוד השדות סביבם. | |
|
|
|
הוא טען כי בסיני הותירו דתות הנצרות והאסלם מסגדים ומנזרים ואילו הדת היהודית לא הותירה שום מבנה וזה הזמן לבנותם עם ההתיישבות החדשה
▪ ▪ ▪
|
שינקין כתב כי הגבול הדרומי צריך להיות כך שיכלול את מרבית חצי האי סיני בה התגבש העם וקיבל תורתו. שטח זה יכלול את מדבר סיני, מדבר צין ומדבר פארן. מכאן שהגבול הדרומי צריך לעבור בין תעלת סואץ לוודי אל-עריש. לציבור היהודי הממתין לעלות ארצה הוא הציע לא להיבהל מהמילה "מדבר" היות שבארצות הברית למשל הופרחו בעזרת השקיה מלאכותית מדבריות טכסס, קליפורניה, יוטה וקולרדו. גם בסיני באמצעות השקיה. המתיישבים ממזרח אירופה יגדלו כאן אלפי הקרים של שדות חיטה ושעורה.
שינקין התבסס על קביעתו של הגיאוגרף רקליו שתיאר את הסביבה בסיני בלשונו - ישימון זה כלומר הצוקים והוודיות הותירו רושם עצום על יוצאי מצרים שרק כאן, מול נוף נהדר ושגיב זה - יכלו לקבל את התורה ולהתגבש כעם. יתר על כן שינקין ציין כי עד לאחרונה היו יורדים לאזור מגלי מחצבים שביקשו לאתר מרבצי נחושת ואבנים יקרות-כחולות.
הוא טען כי בסיני הותירו דתות הנצרות והאסלם מסגדים ומנזרים ואילו הדת היהודית לא הותירה שום מבנה וזה הזמן לבנותם עם ההתיישבות החדשה. כמובן שבנקודה הרגישה הודה שינקין כי אין נהרות שופעים ואין מי בארות אלא וודיות אכזב ושיטפונות בעונת הגשמים. הגיאוגרף הגרמני שיינפלד מצא בסיני בשלהי המאה ה-19 חורשות קני סוף, מטעי שקדים, רימונים, תמרים, אשלים ועצים מיוחדים להפקת שרף.
עוד ציין כי באזור עצי שיטה ממנה נהוג להפיק שמן תמרוקים וכן צמחי שושנת יריחו והלענה. כל אלה ישמשו את המתיישבים לתעשיה קלה. כן נמצאו מטעי תפוחים, אגסים, ופירות הניתנים לייצוא. מהמידע שהיה בידיו קבע שינקין כי בסיני ובנגב מצויים כיום 12 אלף נפש המחולקים ל-8 שבטים רובם עוסקים בהובלת מזון מהעיר סואץ למדבר וחלקם עסוקים בשמירה על מנזרים ועיבוד השדות סביבם.
בדואי צפון סיני והנגב רגילים בנדידה אחר עדריהם ואילו זקני השבט נשארים במאהלים להגן ולשמור על הקרקע והרכוש הדל. שינקין הזכיר כי 1902 פורסמה הצעת הרצל לרכישת קרקעות ליד אל-עריש; ב 1903 חזרה "ועדת בדיקה" מסיני עם תשובה שלילית אך בשנת 1905 קבע הפרופסור האיטלקי גלאודיה גוסטלר כי צפון סיני ואזור אל-עריש מתאימים להתיישבות ואפשרית אף פרנסה בדיג לאורך החופים.
|
אשקלון תוארה ככפר עלוב שבמפרץ הים הסמוך עוגנות מדי פעם סירות
▪ ▪ ▪
|
שלושת היזמים של המסע לנגב (שמימנו מכספם את משלחת המחקר), ד' טריטש, צ' פוגלסון ומ' שינקין שמרו בסוד את מועד המסע וכיוונו מחשש הדלפה לשלטונות העות'מניים. דבר המסע נמסר רק למנהל הבנק העברי בתל אביב לשומר אברהם שפירא ששלט בשפה ובמנהגי הבדואים ועוד חקלאי מפצח תקווה כמומחה לזריעות ונטיעות. למחרת הפסח עזבו את תל אביב לעבר אשקלון ועזה.
אשקלון תוארה ככפר עלוב שבמפרץ הים הסמוך עוגנות מדי פעם סירות. השלושה שאלו מדוע אין יהודים באזור כה פורה וכה שופע מים. בערב הגיעו לעזה כאשר שינקין מדמה כל גבעה וכל מבנה למקדש הפלישתים שמוטט שמשון. צפונה מזרחה ודרומה של עזה תוארו כמישורים פוריים ובמיוחד שדות השעורה ששווקה לתעשיית הבירה באנגליה. הממשלה פיתחה את הנמל וסייעה לחקלאים בסביבה שגידלו זיתים, חרובים, ירקות הגינה פרדסים ועוד.
|
בדרך למחרת לחאן-יוניס ראו וחצו מטעי פרדסים, תמרים אפרסקים ושקדים
▪ ▪ ▪
|
בין 40 אלף התושבים בעיר - 5 משפחות יהודיות, שלוש ממוצא אשכנזי ושניים ממוצא ספרדי. היהודים רוכשים את יבולי השעורה והחיטה ותמורה לכך מספקים לבדואים צרכי בית. הצעת השלושה - בניית פרבר יהודי מיוחד, בקרבת הנמל, שיישמש מאות רבות של משפחות שיעסקו במלאכה זעירה, מסחר וייצוא.
בדרך למחרת לחאן-יוניס ראו וחצו מטעי פרדסים, תמרים אפרסקים ושקדים. הפתעה לכל הדעות אולם שינקין קובע כי מדובר בנווה מדבר וצריך להמשיך במחקר. בערב הוזמנו לביתו של ראש העיר ולמחרת, רכובים על גמלים וחמורים רכבו כשעתיים עד לגבול בין טורקיה לאנגליה, כלומר לרפיח.
|
רפיח ושיך זבויד (שיח' זוויד)
|
|
בתחנה של שיח' זבויד מצאו באר שעומקה 150 רגל הנותנת מעט מים לשתייה ולמטעי דקלים
▪ ▪ ▪
|
העיר מנמנמת ועלובה. מעבר הגבול לשטח מצרים שבשליטת אנגליה המה חיילים והם נדרשו להציג תעודות. לאחר איומים על הסגרה נאלצו השלושה לשלם שוחד וקיבלו תעודות מעבר. ממול, בשטח אנגליה, מבנה קטן הקולט את הנכנסים לסיני. לא היה איש בתחנת הגבול והשלושה המשיכו פנימה ונעצרו על-ידי פרש טורקי שחייבם לחזור לרפיח. כמעט והייתה תקרית בינלאומית.
השלושה החליט לרכב משך הלילה לשיח' זבויד וחלפו על פני שדות מזרע קטנים, מאהלי בדואים ושוב שינקין משווה התמונות שניגלו לו עם הווי החיים של האבות והאימהות – חיי רועים נודדים. בתחנה של שיח' זבויד מצאו באר שעומקה 150 רגל הנותנת מעט מים לשתייה ולמטעי דקלים אך החול הנודד מכסה את השדות וצריך למצוא דרך לעוצרו. למחרת תכננו לרכב מערבה, לאל-עריש, ליד נחל מצרים.
|
"צפונה, משתרע ים התכלת במרחבי אין-קץ; רוח צח מכה בו שברירים, המתנוצצים כקשקשי כסף..."
▪ ▪ ▪
|
החבורה מיהרה לוודי אל-עריש, נחל מצרים, ששינקין ראה בו את "גבולה הטבעי" של ארץ-ישראל. בקרבת העיר ראו גפנים, דקלים, תאנים וצמחי קיקיון גבוהים ועמוסי פרי. הם מיהרו לעלות על גבעה כדי לתור את שטחי אל עריש ותיאורו של שינקין לא יודע גבול על ירקותו ופוריותו: "צפונה, משתרע ים התכלת במרחבי אין-קץ; רוח צח מכה בו שברירים, המתנוצצים כקשקשי כסף, עשת, נחושת ופז לעומת קרני השמש... הלאה מהן אניית קיטור עושה את דרכה מחופי סוריה מצרימה.
מזרחה ונגבה ערבות-החול, אשר עברנו בהן, משובצות בירק התאנה, הגפן והרימון. לפנינו, מערבה, הנחל, ...והייתה קרקעיתו למזרע ירקות וחופיו – לתבואות. וגומות גומות חפרו יושבי המקום על יד משבצות המזרע והיו לבארות אשר במימיהן ישקו את גני הירק, וגדרות של זרדי-לולבים, וקני סוף יגנו על הזריעות מפני השרב והחול. מעבר לנחל, משתרע חורש של אלפי דקלים ותמרים. הלאה, כמהלך חצי שעה, דרומה – אל עריש. זה הכפר הגדול של מאות בתי חמר קטנים ונמוכים שטוחי גג...". ממשיך שינקין ומתאר את השיח' ידידו של אברהם שפירא הנראה לו ממש כלוט, בן אחיו של אברהם אבינו.
|
ההתיישבות היהודית באל-עריש
|
|
|
דשן מתאים [צילום: המשרד להגנת הסביבה]
|
|
|
|
|
|
|
שינקין בדק ומצא כי באל-עריש חיות כיום כאלף משפחות, ומיעוטן מוצאות פרנסה בחקלאות ובנטיעות. | |
|
|
|
שינקין התפאר בתגלית חקלאית העשויה לסייע לחקלאות יהודי במקום – פיזור שכבת הרקב שנוצרת מתחת לדקלים כדשן מתאים לנטיעת עצי פרי
▪ ▪ ▪
|
מראה אל-עריש והשדות והנחל עוררו את שינקין לתאר ברוח פיוטית איך תראה ההתיישבות היהודית במקום: "בסביבה זו, בעתיד הקרוב, שם, בשפלה, יהיה מרכז היישוב החקלאי למזרע תבואות; במקומות רבים נבנה סכר ובריכות, אשר בהם יקוו המים בימות הגשמים בחורף, והשקו בהם את גני הירק ועצי הפרי השונים, אשר יזרעו ויטעו מעבר לזה ומזה לנחל; ...פה על שפת הים, יבנה הנמל ועל ידו – עיר למסחר ולתעשיה.
ומסילת הברזל תוביל לפנים הארץ והיה לענף למסילה הגדולה, אשר תעבור מקהירה במצרים דרך באר-שבע ירושלמה. גם יער התמרים יכול להתפשט פי עשרה ומאה, והיה לסעיף של מרכולת בלולביו ובאשכולות התמרים גן לטיול ולמנוחת עדן בצילו ובאוויר הצח והנעים לאלפי תיירים אשר יסורו הנה להתענג על המחזה הנהדר של החיים החדשים...והלוא אין שום דבר המתנגד לאפשרות זו.
רק הסכמה מצד הממשלה האנגלית וחפץ ומרץ מצדנו, ואלפי אנשים ימצאו מקום לעבודה חרוצה וליצירת חיים חדשים על קצה גבול ארצנו". שינקין בדק ומצא כי באל-עריש חיות כיום כאלף משפחות, ומיעוטן מוצאות פרנסה בחקלאות ובנטיעות. רבים מהם נודדים לארץ-ישראל בתקופת הקציר והדייש ואחרים מתפרנסים מהובלת שיירות מסחר ומצרכים העוברות דרך אל-עריש מסוריה למצרים.
קצתם מתפרנסים מהדיג בקרבת החוף בדרך המובילה לפורט סעיד. שינקין התפאר בתגלית חקלאית העשויה לסייע לחקלאות יהודי במקום – פיזור שכבת הרקב שנוצרת מתחת לדקלים (הומוס) והמצויה בכמויות עצומות, על החולות (הדיונות) כדשן מתאים לנטיעת עצי פרי וגפנים. יתר על כן, קבע שינקין כי ניתן בחפירות שטחיות למצוא מים להשקיה כפי שנוהגים בני המקום.
|
שינקין ציין את התפתחות העיר בשש השנים האחרונות והדגיש כי השלטון הציע ליהודים לקנות עשרת אלפים הקטרים של קרקע בקרבת העיר לזריעות ונטיעות
▪ ▪ ▪
|
בשובם מהסיור הגיעה החבורה לנחל גרר בדרכם לבאר-שבע. שינקין התרשם כי הנחל מתאים יותר מנחל מצריים לאגירת מים באמצעות סכרים. כל הסביבה הייתה מעובדת ובהגיעם לדרך ההולכת מעזה לבאר-שבע ראו עגלות העוברות בשדות התבואה הזרועים שעורה, חיטה וחיטי תירס (אולי דורה?) עד לפאתי העיר.
שינקין ציין את התפתחות העיר בשש השנים האחרונות והדגיש כי השלטון הציע ליהודים לקנות עשרת אלפים הקטרים של קרקע בקרבת העיר לזריעות ונטיעות. היהודים עמדו זמן רב על המקח ובינתיים נדחתה ההצעה. בעיר נותר שלוש משפחות יהודיות בלבד והיא מקבלת מימיה מבאר אברהם שעומקה כ–20 מטר וגובה המים 13 מטר.
לדעת היהודים אין שום מניעה להתיישב במישורי העיר ולדעתם ימצאו מים בקלות בבארות לא עמוקות. בערב שוחחו עם "פקיד החבל" והוא והרבה בתיאור פוריותה של הקרקע בסביבות העיר. הוא הסביר כי החריש שעושים הבדואים הוא שטחי ולא יעיל משום שהמס המוטל על צמדי הבקר גבוהה והם חורשים שטחי ובמהירות פי שלושה מהמקובל כדי לחסוך בהוצאות. חריש כפי שהיהודים נוהגים עשוי לתת יבולים גבוהים בהרבה.
|
|
תוכניות דמיוניות [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
רבים מהם הזדהו עם עברו של העם בסיני וביקשו להחזיר לחצי האי ולנגב כחלק ממנו את חשיבותם בהיסטוריה של העם באמצעות התיישבות חקלאית ומסחרית רחבה. | |
|
|
|
התרגשותם של המסיירים הייתה כה גדולה עד שדימו עצמם לבני ישראל היוצאים ממצרים
▪ ▪ ▪
|
יומנו של שינקין מהמסע בשנת 1906 לסיני ולנגב שייך לקבוצת יומנים, דוחות וחוות דעת שכתבו אישי ציבור ונציגי מפלגות וארגונים לגבי אפשרות רכישת קרקע והתיישבות גדולה באזור. המשלחות, ברובן "סמי מדעיות" נתנו דעתם על המרחבים, סוגי הגידולים, אפשרויות השימוש במים וכן ניסו לתהות על קנקנם של יושבי המקום.
רבים מהם הזדהו עם עברו של העם בסיני וביקשו להחזיר לחצי האי ולנגב כחלק ממנו את חשיבותם בהיסטוריה של העם באמצעות התיישבות חקלאית ומסחרית רחבה. עיתים, התרגשותם של המסיירים הייתה כה גדולה עד שדימו עצמם לבני ישראל היוצאים ממצרים והמתיישבים בכנען מצב שהפריע להם לתאר את המציאות כפי שהיא.
יתר על כן, רצונם לתת פתרון מהיר לאלפי היהודים הבורחים ממהפכות ופרעות במזרח אירופה וחלקם אף ניצבים כבר בגבולות מצרים ולבנון וממתינים לכניסה ארצה – השפיע על מסקנתם מהסיור בכיוון של יש אפשרות להתיישבות גדולה, עכשיו ובהיתר והסכמה של בריטניה (השלטת במצרים) ושל נציגי הסולטאן העות'מני ששלט בארץ-ישראל.
רובם האמינו שסקר כזה ישפיע על צירי הקונגרס הציוני ועל נציגי היישוב בארץ ויגרום להם לתמוך בתוכניות שרבות מהן היו דמיוניות ובלתי מעשיות והגיוניות שלא לומר יותר מכך. אמת, בהשוואה למשלחות "השומר" לנגב ולדוחות שכתבו (מקצועיים בהרבה ומכווני מטרה) – נקרא הדוח של שינקין כמסמך ספרותי הנכתב בעברית תנ"כית, דבר שהוסיף לו חן מיוחד והוא נקרא כרומן בן הזמן.
|
|