X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומנים אישיים
יומנו של מהנדס בניין – 8

מצב צבירה

סיפור בהמשכים מאת אורי שרגיל את המשחק הזה של 'תן לי ואקח ממך' במידת סדום משחקים כל המשתתפים בכישרון עצום בכל משרדי הממשלה ברגע ששחקן אחד – יודעים כולם – יוצא מן המערכה, חולה או מת או משתגע – הלך על כולם
▪  ▪  ▪
WIN-WIN [צילום: לירון אלמוג/פלאש 90]

כל אחד יודע שהמחירים שלנו מחירי הפסד, נכון? בהצהרה זו פתח מנהל החברה הקבלנית שיח לוחמים מתוזמן נגד המזמין וחבורת מנהלי הפרויקט האופפים אותו. תראו בבקשה את המחירים שלנו. בבקשה, הם מרוחים פה באתר על כל קיר, תחת כל עץ ורצפת בטון. הכל הפסד. או שאולי אתם כבר יודעים כי עשיתם את חשבון הדיזאסטר שלנו בעצמכם. מה אנחנו פה, עבדים לפרעה עם הפסד קולוסאלי בוץ ותבן? הוא עצר כדי לנשום עמוקות ולאפשר לצופים להזדעזע בנוחיות. כל משפט שלו משתלשל, מסתיים בסימן שאלה מובהק שמותיר עקבות ספק, אבק, שריפה, טעם מר בפה, וגבעולים של אשמה. אז מה? תוהה מנהל הפרויקט שלנו, לאחר שהביט בכל האופפים, כולל בפניו של מנהל אגף הבינוי ובאצבעותיו הרוטטות על גבי השולחן. בכך הרים שוב כדור להנחתה פראית נוספת. אז מה, אתם שואלים, אתם שואלים? שוב סימן השאלה המיסטי. שתהיו בריאים, מה. אתם רוצים שנמשיך לעבוד ונשלם בכספנו עבור פרויקט ממשלתי יוקרתי? שנממן לכם? שנשלם מכיס מתרוקן? תלמדו אותי, בבקשה, איך אתם חושבים ליצר נס כזה במדבר?
להזכירכם: אותה חברה קבלנית מפוארת, אותו מנהל תמיר מחויך וזחוח, שזוף ומרנין אחרי שרות מילואים בגדוד שלו, נכח לפני שנתיים בשימוע שנערך לקבלנים שהשתתפו במכרז היוקרתי וחתמו על תצהירים נוטריונים שיש ביכולתם חוסן הנדסי וכלכלי וודאי כדי לבצע את העבודה על כל מורכבותה במחירים שעליהם התחייבו בכתבי-הכמויות. אז שקלו המזמין והמנהלת-האופפת את נחישותו ויכולתו של הקבלן לבצע את העבודה. לקבלן שלנו היה סיכוי מצוין לזכות במכרז, לקבל את המינוי לבצע, לחתום על חוזה. הצעת המחיר הקורצת שלו הייתה נמוכה ב-15%, פלוס-מינוס, מהצעתו של המועמד הקרוב ביותר. הקבלן החגיגי, מעונב ומתורבת להפליא, התעקש להוכיח באותות ומופתים שהוא מסוגל, יכול, מעוניין, נחוש ורוצה להגשים חלום שאפתני, באופן אישי גם שלו, ולבצע לתפארת מדינת ישראל את הפרויקט המוביל, היוקרתי והנחשב ביותר. הוא ענה במהירות ובקלילות על שאלות נוקבות כמו, "תבדוק את המחירים שלך, הם נמוכים בצורה משמעותית וחריגים וכל היועצים שלנו טוענים שלא תוכל לעמוד בהם...". הקבלן החגיגי קם וקטע דברים כאלה באיבם. זו ממש השמצה פראית, רטן. הבעת פניו הביעה מורת רוח כאילו מדובר בהסתה נגד חברתו, אפילו בניסיון קניבלי לשלול את זכות קיומה הפיסי. אם נשווה את מעמד התשאול והשימוע של אז למה שמתחולל לאחרונה במרחב הציבורי – ניתן לומר שהיועצים, המתכנן ולהקת מנהלת הפרויקט האופפת משתדלים לתמרן אותו (אישית) ואת חברתו לפילבוקס של ביבי כשכל התקשורת, המשטרה, מפלגות השמאל, אמנון אברמוביץ' ושאר הקבלנים המוכים, מתאחדים להסתה פראית ומפיצים שקרים כדי לסלקו. עד כדי כך נוראה וחצופה השאלה, "כיצד לעזאזל אתה יכול לבצע עבודה במחירי הפסד?
מחזור בכל מחיר
הקבלן דפק על השולחן בשתי ידיו בסמיכות מסוכנת לאצבעותיו הרוטטות של ראש האגף, הרטיב ברוק כבד את שפתיו. הוא כמעט נחנק, מישהו פה מנסה להיכנס בכל הכוח לכיס שלנו, זה מעליב, רבותי-רבותי, כדאי להתעשת. הוא התעלם ביודעין מנציגו המשפטי של הרשות שהיה גברת רזה מסוג נקבה בחליפה כהה ואף מחודד. אנחנו נותנים ערבויות למכביר, שלוש חברות ביטוח מהגדולות במדינה רצות אתנו קדימה לאורך כל הדרך. תבינו שכל המוניטין שלנו על הבלוק – ויש לנו הרבה יותר ממה שיש לכל שאר הקבלנים שהשתתפו, נעבעך, במכרז הזה - להפסיד. באומרו זאת התכוון הקבלן לסצנה שהתחוללה יום-יומיים (איך שהזמן רץ!) לפני התשאול, ברגע שנודעו התוצאות עם פתיחת מעטפות המכרזים בנוכחות כל הקבלנים המשתתפים. אז התפרץ כלפי הקבלן ה'זוכה' נציג של חברה קבלנית סולידית שהייתה פעם, בעבר הרחוק, הסתדרותית-ממשלתית, שזעק: מכירים את האסטרטגיה שלך. לקחת עבודות בכל מחיר, בלי חשבון, בהפסד רק כדי למלא תצהירים אופטימיים לבורסה ולתקשורת על מחזורי ענק ודיבידנדים. אין לכם שום כוונה לבצע את העבודה. אתה משפיל את התעשיה, אתה הורס את כולנו, מחרבן לכל הקבלנים את השוק... הקבלן שלנו שהותקף אז לא נשאר חייב. הוא צרח לעבר הינשוף ההסתדרותי במלוא גרונו, תנסה להיזכר בהיסטוריה שלכם, אתם הרסתם את המדינה - בולשביקים. אתם כבר מזמן, מזמן, מזמן - בחוץ. א-אוט. אתם מזמן לא בשלטון. אתם בכלל אך רק – לא. איך נכנסתם לפה בכלל – להרוס את המועדון, להשפיל את ההנדסה, לרסק את איגוד הקבלנים, לנקנק עוד פרויקט יוקרה ממשלתי בחוסר כשרונכם המצטבר? (כבר אז ניתן היה להבחין בתכונה הדומיננטית של האיש - סימן שאלה בקצה משפט). לאחר הדיון הממלכתי שבו נטלו חלק כל הקבלנים שהשתתפו במכרז והגישו הצעותיהם בליווי מסמכים משפטיים וערבויות בנקאיות התקיים דיון סגור שבו נטלו חלק המזמין ואנשי מנהלת הפרויקט האופפים. מפאת החשיבות והסודיות נערך הדיון בחדרים סגורים, נעולים וחתומים. מה דעתכם ומה תהיה עמדתכם? שאל ראש אגף הבינוי, המזמין, למען הפרוטוקול ומבקר-מדינה עתידי. התשובה באה בצורת פרזנטציה שהכינה 'חברת הניהול' שהיא שעטנז מלאכותי של 2 חברות הנדסה יריבות שזכו בצוותא בעבודה בשל הנחה גדולה במחיר שהעניקו לרשות. שתיהן ניאותו לבלוע עוד צפרדע בצורת חוזה משותף שקושר אותן גב אל גב לחיים ולמוות במטרה להלך לאורך זמן נקוב יד ביד על חבל דק מעל תהום פעורה. מנכ"ל חברת ההנדסה הבכירה מר וואחנו, בעברו בעלים של חברה קבלנית שעסקה בשיפוצים בשם 'מה-הרווחנו', פתח ואמר, אנחנו קודם כל בעד, כמובן אם הנסיבות מכתיבות את המהלך הזה. המחיר מפתיע ומאתגר. כבר הרווחנו. יהיה לנו קבלן נחוש וערני. קם המנכ"ל השותף גדוש גם הוא באמוציות, הגיב, כל בחירה אחרת, בנסיבות שצוינו, עלולה להוביל אותנו להתמודדות במבוי סתום ואפילו נפיץ-בגיץ...
מזמין, קבלן - חיבוק דוב
חוזרים לנקודת הפתיחה. גבירותיי ורבותי, מבקש הקבלן, תעשו חשבון, בבקשה. חשבון פשוט, אומדן, כבר קברנו עד עכשיו הפסד של 70 מיליון. כמה עוד, אתם חושבים? זהו, נגמר הכסף, הכיסים ריקים. אתם רוצים אותנו פה בפעולה – תשלמו, בבקשה, את הנזק. עכשיו תורכם לדחוף קדימה את העגלה השוקעת...
למה שוקעת? שואל ראש האגף ומתבונן בכל האנשים האופפים אותו סביב השולחן. שאלה מצוינת, הודה הקבלן. באה בזמן, לדעתי. אם אתה לא היית שואל אזי חברתנו הייתה מעלה אותה לדיון. יש תכנון? יש תוכניות? יש אישור לכמויות שהגשנו, יש אישור לחריגים, יש לכם תשובה אם תקרת גבס או במבוק? שמתי על שולחנכם לפני יומיים טבלה עם שמונים מיליון רק עבור חריגים שאושרו ולא שולמו עדין... לא אושרו, תרם מנהל הפרויקט ציוץ, מציץ בגביניו של ראש האגף. מצוין בהחלט, הצטהל הקבלן. אז תאשרו פה ועכשיו, על השולחן, ממש הזדמנות להתקדם... שוב קטע את הדברים מנהל הפרויקט שלנו, לא אושרו כי אין מה לאשר. נבדקו - ולכן לא אושרו. הקבלן השתעל, לא יהיה כלום כי לא היה כלום - מה? זו הגישה החדשנית של המנהלת? אני ממש מתקומם. בלי לבדוק, בלי לדון בדבר במשותף, מחליטים החלטה שרירותית לא לאשר כדי שהקבלן ימשיך לשאת בעול, בנטל, ימשיך לממן מכיסו את הפרויקט, ימשיך לחרבן עבורכם קוביות... תסלחו לי זה נראה ממש כמו קפריזה ילדותית. אתם רוצים להתנהל בצורה גסה, להמשיך לדרוך על הקבלן, זה מסתדר לכם עם התקציב? בבקשה. לא אתנו, אנחנו כמובן נמשיך לעבוד, אנחנו לא נוטשים פרויקט יוקרתי, אפילו הוא ממשלתי, שמתנהל בחוסר אחריות מקצועית. עורכי-הדין שלנו מתחו את כל הרצועות הצולבות, הם כבר נובחים בקול ושואלים בתום לב – למה אנחנו עדין פה, למה שופכים את דמנו? אנחנו מצטמצמים, גבירותי ורבותי (אותה אישיות מסוג נקבה לא נוכחת במפגש הזה – אבל הלקח נלמד). אנחנו לא מתריסים, זה לא האופי שלנו. אנחנו מבקשים, מפצירים, אנחנו עותרים, אנחנו מתפשרים עם המציאות. נמשיך בכל הכוח, אבל בלי גז כי האמצעים שלנו נוצלו עד טיפת האוויר האחרונה. אנחנו זקוקים למכונת הנשמה כי אתם לא משלמים, אתם מעכבים, בולמים, לא מעבירים לנו מידע נחוץ... הקבלן הפסיק, משך בכתפיו, הכניס את משקפיו לתוך נרתיק והכין עצמו לפרישה. המהנדס הראשי שלו מיהר לדחוף פלח עוגה נוסף לתוך פיו וכמעט קם על רגליו. הקבלן התיישב באנחה, ראשו מורכן. רק שיניו חייכו ועדותן כמו נבלמה בתנועת יד חוסה, כך ניצל בעור שיניו.
מתווה אוסלו
מנהל הפרויקט נכנס לפעולה והציע לערוך מתווה שבו הקבלן יתחייב ללוח זמנים חדש והרשות תדון בחיוב בכמה תביעות קטלניות ובאושות שהוגשו בעבר ונדחו. ראשו של הקבלן הטלטל בעוד מנהל הפרויקט מביע את הרעיון הגואל (לפי נוסחה שכבר נטחנה בסוף-שבוע בין שני האישים החמוצים האלה והוסכמה) בצורה מהוססת כאילו הדברים נשקלים לראשונה, צפים ועולים ממקורות הדמיון היוצר. מעמד משה רבנו מול בנות צלופחד. צריך להבין. כל המשתתפים, להלן חבורת המזמין, המתכנן-אדריכל וחבר יועציו, המנהלת על ערוגותיה, הקבלן וקבלני המשנה משחקים משחק WIN-WIN גם ובעיקר כשהפרויקט המתוקצב כהלכה גואה על גדותיו ומציף שטחי מרעה נרחבים. אחרי הכל הפרות המסכנות שמפסידות – אנחנו. העם תמיד יפסיד. וככל שהמדינה מתעשרת – העם יפסיד יותר. המזמין ישאף לקנות שקט תעשייתי בעד כמה עשרות מיליונים. הוא ישלם אותם. המזמין והמנהלת קשורים בעבותות של נצח ואין סיבה שהמנהלת תנהג כשמשון הגיבור – תפיל עמודי בית, תשחט תרנגולת זהב. המנהלת תכין את המסמכים בצורה המצדיקה כל תוספת נדרשת לקבלן. המתכנן יושיט יד ויקבל תוספת עבור תכנון כדבעי וכן הלאה. מנהל הפרויקט יכין מתווה-תאווה וכל הנוכחים יחתמו. רק לא לפרק את החבילה ולהוציא את הקבלן הראשי מהמשחק. כל מעשה דרסטי שמתפוצץ בתקשורת מזמין מיד את חבורת פיקוד השר וכוורת צרעותיו – ומה שגרוע וחמור עוד יותר, את נברני-מכרסמי מבקר המדינה. רק זה חסר לרשות הדופקת בסך-הכל כמו שעון-חול (או נדפקת בחול)...
את המשחק הזה של 'תן לי ואקח ממך' במידת סדום משחקים כל המשתתפים בכישרון עצום בכל משרדי הממשלה. ברגע ששחקן אחד – יודעים כולם – יוצא מן המערכה, חולה או מת או משתגע – הלך על כולם. ראו בבקשה כיצד ניתבו 30 אנשי-מפתח את דרכם בנתיבי ישראל ומה קרה לאחרים ברשות המיסים. לימים הגיע גם יומם של פישר ([קישור]), פרקליטות המדינה בת"א והגברת של פישר. העיקרון המנחה אותי בחיים ההנדסיים הינו: מה שאנחנו רואים ושומעים כלל אינו המציאות. המציאות מסתתרת מאחורי קיר הסקווש, המשחקים, ההצגות, תחת כל מסווה ועץ רענן. נדרש חוש שישי כדי לגלות אמת. חוש זה הינו אינטואיציה המבוססת על זיהוי בוהק נתיב הכסף.
כשהופצה טיוטה מלאה של המתווה נתבקשנו להגיב ולשבץ הערות בגופו החשוף כהכנה לסיכום המהלך. נכנסתי למשרדו את מנהל הפרויקט והצעתי לו אחת מהצעותיי בשחור-לבן. הוא מנומס, חייכן, קשוב מאוד לנייד שלו. בבקשה, הוא הזמין אותי לשבת, אני זקוק לכל עזרה, לכל עצה ככל שתהיה ידידותית למשתמש. ואמר והביט בי לשנייה וחצי. לפני שראיתי את עיניו – חזר למצב-נייד ותיקתק ללא הפוגה.
בלי גבול
כבר הייתי במצבי משבר כאלה בעבר, אמרתי, אלא שהם כולם התרחשו בחו"ל. בחו"ל קבלן חצוף נזרק בבעיטה החוצה. ולכן - לעולם לא יעז לדבר אל המזמין ו/או מנהל הפרויקט כפי שקבלנים באיוולתם ו/או חוצפתם עושים בארץ... המנהל החל לזוע באי-נוחות בכיסאו, לבסוף הרים את ראשו. כך קבלן פועל, הוא הגיב, מנסה למקסם רווחים. בעיניו כל זה לגיטימי – ולכן מתקבל על הדעת. אם מסתכלים על זה מהצד שלי, אמרתי, הרשות האמורפית והמנהלת האופפת אותה מתנהגים כאישה מוכה המהללת את בעלה ומזמינה עוד מכות כדי להוכיח שהכל מאהבה טהורה וסבבה על ישראל. מפה המצב יכול רק להתדרדר עד ל'סינדרום שטוקהולם' שהוא שיתוף פעולה מלא, בהכרה, של הנחטף עם החוטף. זו ארץ עם מדינה ללא גבולות על ארגוניה הממשלתיים שאינם יודעים ואינם מסוגלים להציב גבולות. צומחים ללא הרף גם ילדים מופרעים ללא חינוך, בלי גבולות. במובן מסוים, אם נרחיב את העלילה והיריעה, גם הפלשתינים הם תוצר מזוקק ומופרע לחלוטין של שפע מחסור בגבולות. התנהגותם אופיינית לזו של הקבלן – להבדיל אלף הבדלות, וכולם משיגים הישגים מכובדים בזירה שהם פועלים בה. האם יש תחום שבו הרשות והמנהלת לא נכנעו מאז ומתמיד לקבלן העקשני-עשקני הזה? שאלתי. יש פשרות ותאום מלא בין הצדדים, ענה המנהל שלי. מה פשרה? שאלתי. הרשות הנפיקה הוראה אולטימטיבית לפני יותר משנה לסלק מיד את מנהל הפרויקט של הקבלן מהאתר, שדרך אגב מעולם לא אושר לתפקיד על-ידי הרשות. הקבלן דחה את ההוראה בשתי ידיו, התווכח, התחכך, התנצח וכנראה ניצח – כי האיש היה פה עוד שנה עד שהועבר לנהל פרויקט אחר, קרוב לבית. כנראה שלבסוף הוענקה תמורה שהקבלן זכה לה בתמורה. ולכן אני מציע: כל סכום-כסף שיש בכוונתכם להעניק לקבלן כדי להחיש את מחזור הדם המתמוטט שלו יוענק כ'בונוס' רק עבור עמידה מוכחת בלוח-זמנים. מול כל 'בונוס' תוצב אבן-דרך שהקבלן נדרש לעמוד בה עד לתאריך נקוב. אם לא עמד – לא זכה בתשלום הבונוס. אני לא מעלה הצעה של קנס. החוזה הדרקוני שעליו הקבלן חתם מלא קנסות וקונוסים – ואין לאיש אצלנו יכולת להפעיל אותם, אפילו לא לכאורה, כי זה עלול לטלטל את הקבלן עד אימה והוא יברח...זה המשבר האמיתי, חששם של הפקידים ברשות שהקבלן 'יברח' להם ויותיר פרויקט לאומי שדוד, כושל לערווה וראווה. המנהל הביט בי וחייך – ומה חשבת, שאנחנו מטומטמים? הוא שאל. לא – נמושות, השבתי, כי אין בכל תעשיית-הבנייה בארץ אפילו לא טיפש אחד לרפואה.
לבסוף יצא המתווה לאור והעניק לקבלן כ-15 מיליון שקלים עבור סעיפים שלכאורה היו כלולים בחוזה וכאלה שלכאורה לא יהיו – והתשלום מידי, עם חתימה. מצד שני הקבלן התחייב להגביר את כוח-האדם שלו באתר (כמה?) כולל הגדלת צוות המהנדסים, מנהלי עבודה, צוות מנהלי ומערך בקרת-איכות (כמה?) להוסיף מיד צוות חשבי-כמויות (כמה?) כדי לחדול מתהליך פורה של תשלום ע"ח (על-חשבון) שהינו בבחינת תשלום מקדמה אינסופית ללא מעקב מקצועי. הוצבו גם יעדים, אבני-דרך מעודכנות שמאשרות פיגור של שנה בביצוע הפרויקט לרגע זה (פה המקום לציין כי 3 חודשים לאחר שניתן צו-התחלת-עבודה הגיש הקבלן תביעת שיפוי בגין הארכת לוח זמנים לביצוע העבודות ב-8 חודשים, והכל כדין לפי סעיף 10.7 בחוזה). לא היה במתווה המוסכם צל של סימן לבונוסים-בתנאי ו/או קונוסים. נערכה מסיבה לציון המאורע. מה אתה אומר עכשיו, אורי? חגג מנהל הפרויקט ניצחון מפואר - יצאנו שוב לדרך, כולם מרוצים! בטח, אמרתי, עד המתווה הבא, ואלה שאחריו...


המחבר הינו מהנדס בניין שחצה את העולם בכיוון ההפוך
תאריך:  03/01/2018   |   עודכן:  03/01/2018
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות אורי שרגיל לדוא"ל
 
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
רשימות קודמות
אורי שרגיל
סיפור בהמשכים מאת אורי שרגיל    בדיון על בקבוק וויסקי מעושן במשרדו המרווח של השריף-הצ'יף הוא מסביר לי בסבלנות מדוע הכפר שלו הובא לעיר והשתלט עליה    אלה בני ביתי, המשפחה שלי, האחים והאחיות, אמר    משהו שבמערב לא מבינים
אורי שרגיל
לפני 40 שנה מנהל עבודה מכובד, ציוני וערכי היה נכון לחנוק את עצמו אם המפקח העיר לו שהעמוד שנוצק אתמול נראה עקום    מיד היה מנהל העבודה לוקח ביד לום ומפרק את העמוד. והיום? מנהל עבודה בעל ערך מסתער לחנוק את המפקח אם העיר לו שהעמוד עקום
אורי שרגיל
ימים רכש יוסי בעם מנה של קוק מאובזר אותה כינה בשם 'יוסי - עצבי נינג'ה בעם'    את המנה העביר יוסי למכון התקלים הממשלתי כדי שיבחון, יבחש, יבדוק ויאשר בתקן את סגולות המנה ואת ערכה התזונתי לבריאותו וחוסנו הכלכלי של מפעל יוסי בעם
אורי שרגיל
הבוקר קבלתי טלפון בהול מבקר האיכות קובי לוי    תבוא מהר, הוא צרח לי באוזן, האפוקסי שהשתמשנו בו להדבקת 'הקוצים' במבנה-כבאים נוזל עכשיו בגשם    אני בא תוך חמש דקות, אמרתי, חכה לי שם מתחת למטריה גדולה...
אורי שרגיל
זה הפתרון האולטימטיבי שעולה על שיקול דעתכם? זה בכלל במהות הדבר, בקונצנזוס הציוני – לשבור שבר? רוצים שנתכנס פה ועכשיו למסכת של הריסות?
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il