X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  ספרים
מתוך הספר "התעוררות" מאת קייט שופן בהוצאת אסטרולוג הוא נעצר לפני דלת הביתן שלו, הרביעי מהמבנה המרכזי ואחד לפני האחרון, בהתיישבו בכיסא נדנדה שהיה שם, ייעד עצמו פעם נוספת למשימה של קריאה בעיתון
▪  ▪  ▪
התעוררות

1
תוכי ירוק-צהוב, שהיה תלוי בכלוב מעבר לדלת, חזר ואמר, שוב ושוב:
"הסתלק מכאן! הסתלק מכאן! בשם שמים! הכל בסדר!"
הוא ידע לדבר מעט ספרדית ושפה נוספת שאיש לא הבין, אלא אם כן, זה היה בשפת הקוקייה התלויה מהעבר השני של הדלת, שורקת את צליליה החליליים כנגד הרוח, בעקשנות משגעת.
מר פונטליאר, שלא היה מסוגל לקרוא בעיתונו במידת מה של נוחות, קם מתוך הבעת דחייה ובנחרת בוז. הוא ירד מהגלריה וחצה את ה״גשרים" הצרים שמחברים את הביתנים של משפחת לבראן זה לזה. הוא התיישב לפני דלת הבית, המבנה המרכזי. התוכי והקוקייה היו רכושה של מאדאם לבראן וניתנה להם הזכות להקים את כל הרעש שירצו. למר פונטליאר הייתה הזכות לנטוש את חברתן, כשהפסיקו להיות משעשעות.
הוא נעצר לפני דלת הביתן שלו, הרביעי מהמבנה המרכזי ואחד לפני האחרון. בהתיישבו בכיסא נדנדה שהיה שם, ייעד עצמו פעם נוספת למשימה של קריאה בעיתון. היום היה יום ראשון; העיתון היה מיום האתמול. עיתוני יום ראשון לא הגיעו עדיין ל״אי הגדול״. הוא כבר היה מעודכן בדוחות הכלכליים ובהה בחוסר מנוחה במאמרי המערכת ובמעט החדשות, שלא היה לו זמן לקרוא, בטרם עזב את ניו אורליאנס ביום אתמול.
מר פונטליאר הרכיב משקפיים. הוא היה בשנות הארבעים, גובהו ממוצע ומבנה הגוף די רזה; מעט כפוף. שיערו היה חום ישר, נחצה בצד. זקנו היה מעוצב למשעי, ופניו גולחו זה מקרוב.
מדי פעם, הוא משך מבטו מהעיתון והתבונן סביבו. סביב הבית היה רעש, יותר מתמיד. המבנה המרכזי כונה "הבית,״ כדי להבדיל אותו מהביתנים שסביבו. הציפורים, מלהגות ומשרקקות, עדיין היו שם. שתי בנות צעירות, התאומות לבית פאריבל, ניגנו דואט מתוך "זמפה"1 בפסנתר. מאדאם לבראן התרוצצה פנימה והחוצה, נותנת בתקיפות הוראות לנער-משרת של החצר בכל פעם שנכנסה אל תוך הבית, ומנחיתה הנחיות בקול גבוה באותה מידה, למשרת של חדר האוכל, כאשר יצאה החוצה. היא הייתה אישה יפה, רעננה, לבושה תמיד בלבן, בשרוולים עד המרפק. חצאיותיה המעומלנות רשרשו כשהתהלכה. במורד, לפני אחד הביתנים, הילכה לה אישה בשחור מהורהרת, הלוך ושוב, מתפללת. מספר לא מבוטל של אנשים, אורחי הפנסיון, שטו ל׳צנרי קאמינאדה׳2 בספינה של בודאלאט לשמוע את המיסה. חלק מהצעירים יצאו החוצה, אל מתחת לאלוני המים, לשחק קריקט. שני ילדיו של מר פונטליאר היו שם, ילדים חסונים, בני ארבע וחמש. מטפלת מולאטית עקבה אחריהם מרחוק, מהורהרת כלשהו.
מר פונטליאר הצית לעצמו לבסוף סיגר והחל לעשן, מניח לעיתון להישמט בשיעמום מתוך ידיו. הוא קבע מבטו בשמשייה הלבנה שניצבה לפני שביל הנחש, העולה מהחוף. הוא יכול היה לראות אותה בבהירות, בין הגזעים הכחושים של אלוני המים ודרך הסבך של הקמומיל הצהוב. המפרץ נראה מרוחק, מתמזג במעורפל בתוך הכחול של האופק. השמשייה המשיכה להתקרב באיטיות.
תחת המחסה המותחם בוורוד הייתה אישתו, גברת פונטליאר, ורוברט לבראן הצעיר. כשהם הגיעו לביתן, התיישבו שניהם בהפגנת עייפות, על המדרגה העליונה של המרפסת, פונים האחד לשני, כל אחד נשען על עמוד תומך.
"איזו שטות! להתרחץ בשעה כזו, בחום כזה!" קרא מר פונטליאר. הוא עצמו ירד לשחייה עם שחר. זו גם הייתה הסיבה שהבוקר נראה לו ארוך.
"את שרופה בלא הכרה״, הוא הוסיף, בהביטו באישתו, כפי שמסתכלים על דבר בעל ערך ששייך לך, שסבל נזק מסוים. היא הציגה את ידיה, ידיים מוצקות, מעוצבות, ובחנה אותן בביקורתיות, מפשילה את השרוולים מעבר לאמות. בהביטה בהן נזכרה בטבעותיה שאותן מסרה לבעלה לפני שירדה אל החוף. היא ניגשה אליו בשקט והוא, בהבינו, הוציא את הטבעות מכיס אפודתו והעביר אותן לכף ידה הפתוחה. היא החליקה אותן על אצבעותיה; אחר כך התכופפה, הביטה לעבר רוברט והחלה לצחוק. הטבעות נצצו על אצבעותיה. הוא שלח לה בחזרה חיוך מלא הבנה.
"מה זה"? שאל פונטליאר, בהביטו בעצלות ומתוך שעשוע, פונה מהאחד לשני. זו הייתה שטות מוחלטת; הרפתקה כלשהי שהייתה שם במים ושניהם ניסו לתאר אותה ביחד. היא לא נשמעה בכלל משעשעת, כשתוארה במילים; הם הבחינו בכך, וכך גם מר פונטליאר. הוא קם, אומר שיש לו חשק ללכת למלון ״קלאין״ ולשחק שם ביליארד.
"בוא לבראן,״ הוא הציע לרוברט. אבל רוברט הודה די בכנות, שהוא מעדיף להישאר במקום בו היה ולשוחח עם גברת פונטליאר.
"נו טוב, שלחי אותו לענייניו כשישעמם אותך, עדנה,״ הורה לה בעלה, כשהכין עצמו לעזיבה.
"הנה, קח אתך שמשייה,״ היא קראה, מגישה לו אחת. הוא קיבל את השמשייה והניף אותה מעל ראשו, ירד במדרגות והלך לדרכו.
"אתה מגיע לארוחת ערב"? קראה אחריו אישתו. הוא השתהה לרגע ומשך בכתפיו. הוא מישש את כיס אפודתו; היה שם שטר של עשרה דולר. הוא לא ידע; אולי ישוב לארוחת הערב המוקדמת ואולי לא ישוב. הכל תלוי בחברה שימצא אצל ״קלאין״ ובאורכו של "המשחק." הוא לא אמר זאת, אבל היא הבינה וצחקה, מנופפת לו לשלום.
שני הילדים רצו ללכת אחרי אביהם, כשראו אותו יוצא. הוא נשק להם והבטיח שיביא להם סוכריות ובוטנים בשובו.
2.
עיניה של גברת פונטליאר היו עירניות ובהירות; צבען היה חום צהוב, כמעט כמו צבע שיערה. הייתה לה דרך להפנות אותן במהירות למטרה ולקבוע אותן שם, כאילו הלכה לאיבוד בסבך פנימי של הגות או מחשבה.
גבותיה היו כהות במקצת משיערה. הן היו עבות וכמעט ישרות לחלוטין, מדגישות את עומק עיניה. היא הייתה יותר נאה מיפה. פניה היו שובות לב, בגלל גילוי הבעה מסוים ושילוב של תכונות עדינות ומנוגדות. מנהגה משך תשומת לב.
רוברט גלגל לעצמו סיגרייה. הוא עישן סיגריות, מפני שלא יכול היה לאפשר לעצמו סיגרים, כך אמר. בכיסו היה סיגר שמר פונטליאר כיבד אותו בו והוא שמרו לעישון של אחר הארוחה.
זה נראה די מתאים וטבעי מצידו. בגווניו, לא דמה לבת לוויתו. פנים מגולחות למשעי הפכו את דמותו לרבת הבעה, יותר מאשר הייתה יכולה להיות לולא כן; לא היה צל של דאגה בהופעתו. עיניו קלטו ושיקפו את האור וחוסר המרץ של יום קיץ.
גברת פונטליאר ניגשה למניפה העשויה כפות דקלים, שהייתה מונחת במרפסת והחלה לנופף על עצמה, בעוד רוברט שיחרר מבין שפתיו טבעות עשן בהירות, מהסיגרייה שלו. הם פטפטו בלא הפסק: אודות הדברים שסביבם; ההרפתקה המשעשעת במים, אשר קיבלה שנית את ההיבט המשעשע שלה; אודות הרוח, העצים, האנשים שהלכו ל״צנרי קאמינאדה״, על הילדים המשחקים קריקט תחת האלונים ועל תאומות לבית פאריבל, שעתה ניגנו את הפתיחה ל״משורר והאיכר"3.
רוברט דיבר על עצמו. הוא היה צעיר, ולא הכיר נושא טוב יותר. גברת פונטליאר דיברה אך מעט על עצמה, מאותה סיבה. כל אחד התעניין במה שהשני אמר. רוברט דיבר על כוונתו ללכת למקסיקו בסתיו, שם המזל מחכה לו. הוא תמיד רצה ללכת למקסיקו, אבל בדרך כלשהי, אף פעם לא הגיע לשם. בינתיים הוא נאחז במעמדו הצנוע, בבית מסחר בניו אורליאנס, כמי ששולט במידה שווה באנגלית, צרפתית וספרדית, עובדה שהעניקה לו ערך לא מועט כלבלר וכפקיד.
את חופשת הקיץ שלו בילה, כפי שעשה תמיד, בחברת אמו באי הגדול. בזמנים קודמים, בטרם יכול היה רוברט לזכור, היווה הבית את מותרות הקיץ של משפחת לבראן. כעת, בהיותו מוקף בתריסר או יותר מהביתנים הללו, שהיו תמיד עמוסים באורחים יוקרתיים מה״רובע הצרפתי״,הוא איפשר למאדאם לבראן להחזיק בקיום הנוח והקל, שנראה כאילו היה זכותה מלידה.
גברת פונטליאר דיברה על החווה של אביה במיסיסיפי ועל בית ילדותה בארץ העשב-הכחול. היא הייתה אישה אמריקנית, עם הטמעה קלה של צרפתית, שנראתה כאילו נחלשה ואבדה. היא קראה מכתב מאחותה ששהתה במזרח, ושעמדה להתחתן בקרוב. רוברט התעניין ורצה לדעת איך היו הילדוֹת כאחיות, איך היה האבא ומתי האימא נפטרה.
כאשר גברת פונטליאר קיפלה את המכתב, הגיע הזמן להתלבש לארוחת הערב המוקדמת.
"אני רואה שליאון לא יגיע הביתה״, היא אמרה תוך מבט לכיוון שבו בעלה נעלם. רוברט שִיער שלא, מאחר שב״קלאין״ היו חברי מועדון רבים מניו אורליאנס.
כאשר גברת פונטליאר עזבה אותו כדי להיכנס לחדרה, ירד האיש הצעיר במדרגות ופסע לאיטו לעבר שחקני הקריקט, שם שעשע את עצמו, במשך מחצית השעה שלפני הארוחה, עם ילדי פונטליאר הקטנים, שאהבו אותו מאוד.

הערות

1. יצירה קלסית של פרדיננד הרולד, בעלת קצב סוחף.
2. אי-קטן סמוך ל״אי הגדול,״ Cheniere Caminada. בשנת 1893 היכה את המקום הוריקן הרסני. קייט שופן פרסמה כתבה מפורטת על ההוריקן, שהופיעה בצירוף צילומים ורישומים וזכתה לפרסום רב.
3. יצירה של פרנץ פון סופה, מלחין אופרטות אוסטרי.

מהפכנית, פורצת דרך שהקדימה את זמנה
בשנות ה-70 של המאה העשרים חלה תפנית היצירה התגלתה מחדש על-ידי חוקרות ספרותיות פמיניסטיות והפכה למקור לדיונים אקדמיים ותרבותיים
▪  ▪  ▪

הספר שלפנינו מכיל את הנובלה "התעוררות" מאת קייט שופן, ועוד 13 סיפורים קצרים שפורסמו בביטאונים ועיתונים שונים.
החברה והתרבות הפוריטנית התקשו לקבל את כתיבתה של שופן שקראה תיגר על מוסכמות והעניקה לחיי הנישואים המקובלים פן לא רומנטי, פמיניסטי וחריג לזמנה. פתחון הפה שהרשתה לעצמה שופן, אשר בעצמה חייתה שלא על-פי מוסכמות התקופה, עורר את חמתם של רבים.
"התעוררות" – הקלאסיקה הפמיניסטית של שופן שראתה אור ב-1899 בארה"ב, זיכתה אומנם את שופן בהכרה, אך עיסוקה בנושאים שנויים במחלוקת שהיו בבחינת טאבו באותם ימים, עוררו כעס רב וגינוי. היצירה שעסקה במיניות האישה, פקפוק בחובותיה כרעייה ואם, חרותה ועצמאותה החברתית והכלכלית, הוקעה כבלתי מוסרית, הוחרמה והורדה מהמדפים.
בשנות ה-70 של המאה העשרים חלה תפנית. היצירה התגלתה מחדש על-ידי חוקרות ספרותיות פמיניסטיות והפכה למקור לדיונים אקדמיים ותרבותיים. כיום נתפסת הנובלה כיצירה מהפכנית ופורצת דרך שהקדימה את זמנה. יש הרואים בה את היצירה הספרותית הפמיניסטית הראשונה שנכתבה ע"י אישה אמריקנית.
גיבורת הספר, עדנה פונטלייה, היא גיבורה ספרותית מכוננת שבדמותה נוצקו אינספור דמויות נשיות בספרות ובקולנוע של המאה העשרים.
מדהים לגלות שגם כיום אמירתה של שופן חזקה ומטלטלת. רבות מן הסוגיות המועלות ביצירה עודן חיות ובועטות והנושאים שהעסיקו את שופן כאישה הם אותם נושאים המעסיקים גם נשים בימינו.
הנוסח בספר זה הינו מלא, זהה למקור משנת 1899 ושונה במידת מה מהפרסומים שנערכו מתוך רצון למתן ביטויים גזעניים, או כדי לשמור על "הצניעות המקובלת" בזמנו. ביטויים שהופיעו במקור הראשון בשפה הצרפתית (ותורגמו לאנגלית במהדורות מאוחרות) מודגשים באות מוטה.
בתחתית כל עמוד ראשון של הסיפורים הקצרים מובא המקור בו פורסמו לראשונה.
תרגום נוסף של "התעוררות" לעברית בשם "היקיצה" ראה אור ב-2010 בהוצאת כתר, בתרגומה של מירי קרסין.
קייט שופן- הערות ביוגרפיות
קייט שופן נולדה ב-1850 בסנט לואיס שבמדינת מיזורי למשפחה קתולית עשירה ממוצא אירי- צרפתי. בהיותה בת חמש נהרג אביה והיא התחנכה בצילן של נשים בלבד- אמה, סבתה ואם סבתה. נראה שסביבה נשית זו השפיעה באופן מכריע על עיצוב אופיה, שכן בבגרותה נודעה כאישה עצמאית ודעתנית, תכונות שלא תאמו את הדימוי הנשי המקובל באותה תקופה. בשנת 1870 נישאה לאוסקר שופן, בן למשפחה קתולית צרפתית, סוחר כותנה במקצועו, ועברה להתגורר עימו בניו-אורלינס, במדינת לואיזיאנה. לאחר כישלון עסקיו שם, עקרו בני הזוג עם ששת ילדיהם לחווה חקלאית מבודדת. בשנת 1882 הלך אוסקר שופן לעולמו כתוצאה מקדחת וכעבור שנתיים חזרה אלמנתו הצעירה עם ילדיה, ללא רכוש, לסנט לואיס, עיר הולדתה. ממניעים אישיים וכנראה גם כלכליים פנתה לכתיבה: מאמרי דעה, כתבות וסיפורים קצרים שלה הופיעו בעיתונים ובכתבי עת שונים. ב-1889 פורסמו סיפוריה הראשונים ושנה לאחר מכן הרומן הראשון שלה. "At fault"
התעוררות הוא הרומן השני והאחרון שלה. ההתייחסות לרומן, הביקורות השליליות, דחיקתו אל השוליים ואל השכחה והמו"ל שלא היה מוכן לפרסם ספר נוסף פרי עטה, ריפו את ידיה. ב-1904 התמוטטה ונפטרה כשהיא בת 54 בלבד.

קייט שופן - התעוררות וסיפורים אחרים. הסיפורים החושניים שהסעירו את אמריקה! תרגום הנובלה: ח. י. גליקזם. תרגום הסיפורים: בן ציון הרמן. הוצאת אסטרולוג. 239 עמודים, 98 שקל.
תאריך:  06/02/2018   |   עודכן:  06/02/2018
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ציפי לוין
ו'רדה לא רצתה לבלבל את נגוו'ה, רק להרגיע את המבטים שהייתה תולה בה - מבטים שתוקִיים וטורדי מנוחה, שליוו אותה ללא הרף    עוד בהיותה בת שנה הייתה נעמדת במיטתה בחצות, לא בוכה, לא ממלמלת - אלא תולה מבטים חלולים באִמה
ציפי לוין
אני פונה לכל תלמידי היוגה, במזרח ובמערב, להתחיל לעסוק גם ביוגה מעשית רוחנית, באופן הנכון, לאחר הטמעת האמיתות והאידיאלים המובאים כאן, ואני מקווה כי כל תלמיד יזכה לרווח מספר זה
ציפי לוין
מתוך הספר "ריצפה" מאת יצחק גיסיס    המראה הזאת, אני מודה, מפחידה אותי עד היום    כשאני מסתכלת בה נשקפות ממנה שתי דמויות - האחת שלי, מאופרת ברשלנות, עם קמטי מרירות בשולי השפתיים ושׂער מאפיר ולא מסודר — אישה שהזדקנה בטרם עת, והשנייה של אימא
ציפי לוין
יכולת הסיפור המקורית של הרן מתגלה שוב כפלנטה נפרדת, ייחודית מאין כמותה, של מחשבה, אסוציאציה ובריאה יש-מאין    ושוב מככבת בחזית וברקע המוזיקה כמנוע מופלא לכל זה, אך לא רק בזכות יצירותיהם של בריטן, שוסטקוביץ ועוד המשתרבבות פנימה, אלא, ובמיוחד, בזכות המוזיקה החדשה שיוצר הרן בכוח התחביר יוצא הדופן שלו שעולה כאן שלב
ציפי לוין
התכוונתי ללדת משהו, אבל פתאום הרגשתי ואקום, בפנים, אפילו לא תוהו ובוהו — ואקום נקי מהכול, שקט במחשבות, שקט ברחוב, שקט-טוב, או מוות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il