כדי לקבל תמונת מצב בסוגיית קיומה של ישראל, יש לבחון את הרציונאל הקיומי של מדינת היהודים, כמקובל במדע המדינה. הנחת היסוד של הרצל נבעה מרוח ההתעוררות הלאומית במאה התשע עשרה. כיון שהגלות הייתה לדעת מייסדי הציונות הסיבה לאנטישמיות, הפתרון היה, על-פי הבנתם, בריכוזם של היהודים במדינה ריבונית משל עצמם. על כן כתב הרצל בהקדמה ל"מדינת היהודים", כי עם כינונה של מדינה בו התושבים כולם הם יהודים, תחדל האנטישמיות, ואפילו בצבא לא יהיה כל צורך.
באה המציאות והוכיחה כבר למחרת הכרזת המדינה, כי באויב קשה עסקינן. חמש מדינות ערב הצהירו בגלוי על כוונתן להכרית את האוד המוצל מאש השואה, ולסיים את עבודתו של היטלר, בן בריתם. מאז ועד היום ניצבת ישראל ברצף מלחמות בלתי פוסק מול מבקשי נפשה, אם במלחמות ובטרור, ואם בשנאה המלובה יום יום במישור הבינלאומי, בתקשורת הערבית, ובמערכת החינוך, שכל עניינה דה-לגיטמציה של מדינת היהודים, על-מנת להעניק תשתית וגיבוי למלחמה הבאה.
בהשוואת מרכיבי הרציונאל של מדינת היהודים לזה של אומות אחרות, שהצליחו לצלוח את אבני הנגף ולהבטיח לעצמן זכות קיום, הרי שאפשר לומר כי חלילה, היה זה אסון ידוע מראש. הדיון ב"רציונאל הקיומי" של לאום יתבסס על הנחות היסוד שקבע האנס מורגנתאו בחיבורו "פוליטיקה בין האומות" המרכיב המרכזי בחיבורו הם "גבולות בני הגנה", ודי להזכיר את ניסיונם הכושל של צבאות נפוליאון והוורמאכט לצלוח את מרחביה האדירים של רוסיה. מרכיבים קבועים הם, מאזן צבאי, בריתות צבאיות וגודל האוכלוסייה. בין המרכיבים המשתנים מונה מורגנתאו בין היתר עוצמה כלכלית ורמה טכנולוגית. אולם אלה יבואו רק בתנאי של ליכוד לאומי, קרי: ליכוד השורות על-מנת להתייצב מול סיכון קיומי. על-פי הסיסמה "אם לא נהיה תלויים זה בזה נתלה כל אחד לחוד".
הונאה אסטרטגית
על-פי קנה המידה שבחיבורו, המקרה הישראלי הוא חסר תקדים בהיסטוריה. ואכן הוא מתייחס למקרה הישראלי וממליץ למדינת היהודים שלא ליפול בפח התבוסתנות האורב למדינה מוקפת אויבים המבקשים את נפשה.
הנה כי כן, לא זו בלבד שאויבי ישראל בכוח ובפועל עולים עליה מאות מונים, הן בשטח ובאוכלוסייה, הרי שישראל בגבולות 67 נעדרת כליל גבולות ביטחון ועומק אסטרטגי מינימלי. מכאן שהיא פיתוי קבוע ועומד לעוינות המוסלמית-ערבית. האתוס המוסלמי רואה בה "פגיון בלב האומה הערבי" כפי שאמר אנואר סאדאת, על כן הקמת מדינה פלשתינית היא הונאה אסטרטגית גלויה ב"תורת השלבים".
ישראל היא המדינה היחידה בעולם המצויה בסיכון קיומי ואין לה עוצמה של ברית אסטרטגית האומרת: "התקפה על אחת משתי המדינות החתומות על הסכם זה כמוה כהתקפה על החותמת השנייה...(נוסח המבוא לברית נאטו). האיסלאם מונה מיליארד וחצי נפש ומשתרע על שטח הגדול פי חמש משטחה של אירופה. ומערך זה הביא לכך שלא נמצאה מדינה שמוכנה לסכן את האינטרס הלאומי שלה על-ידי חתימה על הסכם לברית צבאית עם ישראל.
יחסי הכוחות של ישראל בינה לבין אויביה מביאים אותה למצב שעליה להיאבק על עצם קיומה בשרשרת רצופה של מאבקי הישרדות, דוגמת מלחמת 48, מבצע סיני 56, מלחמת ששת הימים 67, מלחמת יום כיפור 73 ועד מבצעים צבאיים מול הטרור הערבי דוגמת שתי מלחמות לבנון, מבצע
עופרת יצוקה. הנה כי כן בממוצע של אחת לשש שנים על ישראל לצאת למאבק על עצם קיומה ואין מקרה דומה לכך בהיסטוריה. המצב הנוכחי בו ישראל מאוימת בגלוי ובמוצהר בהשמדה על-ידי הרודנים באירן המכינים לשם כך פוטנציאל של נשק להשמדה המונית, גרעיני. האיום אינו תוצאה של סכסוך בין מדינות הניתן לכאורה לפתרון באמצעות משא-ומתן ו"שטחים תמורת שלום", כי סוגיית הגבולות הינה אך מסווה למרכיב התרבותי המעוגן באיסלאם והמבוסס באופן מוחלט על עיקרון הג'יהאד שאינו סובל ישות ריבונית בלתי מוסלמית בקרבו.
מכאן שאם ניתן באמצעות הונאה עצמית, קרי: "שטחים תמורת שלום", לזכות בפסק זמן של שנים ספורות (לא יותר משש שנים בממוצע רב שנתי) הרי שלא כך במקרה שהאיום הגרעיני מצדה של אירן יגיע לשלב של ביצוע.
מקום בגן עדן
הניסיון היחיד בסוגיית האיום הגרעיני מוכר מעידן המלחמה הקרה. למרבה מזלו של המין האנושי המלחמה שעלולה הייתה להשמיד את החיים על פני כדור-הארץ לא פרצה, שכן שתי המעצמות הבינו שמדובר בהשמדה הדדית מובטחת. עקרון המבטיח איבוד עצמי לדעת נוגד את הרציונאל הקיומי בתרבות המערב, (זה מה שאיחד את בריה"מ וארה"ב בהחלטה לנטוש את רעיון המלחמה הגרעינית) אולם רציונאל זה אינו קיים במקרה האירני-ישראלי, משום שעיקרון הג'יהאד מבטיח לשהיד מקום בגן עדן.
בריה"מ וארה"ב משתרעים על שטחים של מיליוני קמ"ר, לא כך הדבר במקרה של אירן-ישראל. אירן גדולה פי שמונים מישראל, וישראל היא מטרה רכה, מכאן שדי בפצצה גרעינית פשוטה, על-מנת להביא לקצה של ישראל. וכך אמר עלי חאמנאי "במקרה של מלחמה גרעינית ישראל יכולה לגרום לנו נזק כבד אולם הגמד הציוני יישמד בכול מקרה".
הנה כי כן, מן השלב בו תכה אירן בפוטנציאל גרעיני, ינעצו מלקחי אכיפה על ישראל ביתר שאת. ולציבור הישראלי יראו "שיבת הפליטים", "שיבה לגבולות החלוקה", "כינונה של מדינת טרור ערבית מערבה לירדן" בבחינת הרע במיעוטו, שהרי החלופה הצפויה היא השמדה גרעינית. כבר שנים שאירן מכשירה את הקרקע למלחמה בישראל. לצד המהלך של ייצור נשק גרעיני, היא הקימה בסיסי תקיפה על גבולות ישראל, שייעודם לנטרל את כוונת ישראל לתקוף את מרכז הייצור הגרעיני באירן.
אי לכך, מאחר שהתוכנית של התקיפה היה קיים, אך ללא גיבוי של ארה"ב, היום כאשר הנשיא
דונלד טראמפ, כה אוהד את ישראל ובעצמו מתנגד למהלכי אובמה עם אירן, חשוב שהעניין יעלה שוב על סדר היום של שתי המדינות.
