הסיקור התקשורתי העולמי של העימות בצפון לפני כשבועיים מצביע על עובדה מדהימה. התבטאויות בודדות בלבד התמקדו בתוקפנות האירנית ובמקום זאת הוצג הסיפור כעימות ישיר בין ישראל לסוריה.
זוהי שגיאה חמורה המהווה טעות בניתוח שמכסה על מגמה עמוקה ומסוכנת יותר, והיא נטייתם של משקיפי המערב להתעלם מהמקור לרוב הבעיות באזור והיא אירן.
הנחה מוטעית זו משתקפת בפגישות שאני מקיים עם אישי ציבור מצפון-אמריקה ומאירופה, שאינם מודעים להיקף העוינות האירנית וחרחורי המלחמה שהיא מייצרת. אומנם הם יודעים באופן כללי שיש שחקנים רעים באזור הזה, החל באל-קאעידה, דאעש ועד חיזבאללה, אך אין להם מושג ועל השאיפות ההגמוניות והלוחמנות האירנית או על האיום שהיא מהווה על יציבותו של המזה"ת כולו.
אם בכלל, ההנחה הרווחת היא שהסכם הגרעין שהוביל הנשיא אובמה עם אירן הסיט את הדאגות ביחס לאירן לחצר האחורית, ושהאייתולות מתמקדים כעת בבנייה מחדש של החברה והכלכלה שלהם, בשקט.
אך כמובן שזה רחוק יותר מן האמת. הרפובליקה האיסלאמית של אירן מקדמת מסע תוקפני ברחבי המזה"ת ומציבה אתגרי ביטחון משמעותיים לישראל, למדינות ערב הסוניות המתונות, ולכלל האינטרסים של מדינות המערב. אירן אינה מסתירה את שאיפותיה המקיפות והמהפכניות: לייצא את האיסלאם הרדיקלי שלה לכל העולם, לשלוט באזור, ולהשמיד את ישראל.
לטובת אלה הקדישו לעניין תשומת-לב מספקת, להלן תמצית מעשיה העוינים של אירן.
אירן מנסה ליצור פרוזדור שליטה - גשר יבשה שיעי - המשתרע מהמפרץ הפרסי ועד הים התיכון, כולל חלקים גדולים של עירק, סוריה ולבנון. המטרה היא שכל השטח יהיה תחת שליטתם של משמרות ההפיכה האירניות וכוח קוֹדְס, מיליציות שיעיות שונות וארגון החיזבאללה. פרוזדור זה מספק לאירן בסיס אסטרטגי רחב להפעיל ממנו את תוקפנותה ברחבי האזור.
אירן מקימה בסיסים ימיים ואוויריים בים התיכון ובים האדום, ובעיקר בסוריה, כדי להקרין את כוחה עלפני האזור. היא גם הסלימה את היקף ההתנכלויות שלה לכלישייט בינלאומיים ולספינות של ציי המערב במפרץ הפרסי.
אירן מחדירה כוחות מיליציה לאזורי סכסוך רבים, כולל תמיכה במורדים החותים במלחמת האזרחים בתימן. היא שואפת לשליטה בקרן אפריקה (חצי-האי הסומלי) ובכניסה לים האדום - נקודה אסטרטגית קריטית החולשת על מעבר כלי-שייט בינלאומיים.
אירן מחרחרת מדון ומסייעת לחתרנות בארצות המזה"ת שהן בעלות ברית של המערב, כולל ערב הסעודית, מצרים וירדן. היא מתמקדת בעיקר בערעור יסודותיו של המשטר ההאשמי בירדן, כדי להשיג גישה לגבולה הארוך ביותר של ישראל (הגבול עם ירדן) ומשם לחדור אל לב ליבה של ישראל.
אירן מחמשת צבאות גרילה בגבולה הצפוני של ישראל (חיזבאללה), בגבולה הדרומי (חמאס והג'יהאד האסלמי), ומחתרות טרוריסטיות ביהודה ובשומרון. היא ציידה את חיזבאללה במחסןנשק של מעל 150,000 טילים ורקטות המכוונים אל ישראל, וסיפקה לחמאס את הנשק והרקטות ששימשו אותו בשלושה עימותים צבאיים עם ישראל בעשור האחרון.
אירן מממנת טרור נגד מטרות מערביות, ישראליות ויהודיות ברחבי העולם, כולל מימון חד-משמעי, סיוע לוגיסטי, תכנון וכוח-אדם למתקפות טרור
סביב העולם, מבואנוס איירס ועד בורגס. אירן מתחזקת רשת טרור פעילה של שליחים, סוכנים ותאים רדומים ברחבי העולם.
אירן בונה אופציה צבאית גרעינית לטווח ארוך, בחסות הסכם הגרעין מ-2015; הסכם שתוקפו יפוג בתוך עשור, ואשר בסיומו נותן תוקף חוקי להעשרת האורניום בידי אירן ולמחקר הגרעיני המתקדם שהיא מנהלת.
אירן מפתחת מחסן נשק מטיל אימה של טילים ארוכי-טווח בעלי יכולת הִשתנוּת טכנולוגית אדירה, כולל טילים בליסטיים מוּנָעים בידי מנוע-דלק נוזלי או מוצק וטילי שיוט. הטיל האחרון שפיתחה אירן, ה"חוֹרַמְשָהָר", מבוסס, כנראה, על הטיל הצפון-קוריאני BM25 והוא בעל טווח של 3,500 ק"מ. בפיתוח תוכנית הטילים הבליסטיים שלה, הֵפֵרָה אירן את האיסורים שהטילה עליה מועצת-הביטחון של האו"ם.
אירן מאיימת על ישראל במלחמה ובסופו-של-דבר בהשמדה. המנהיג העליון של אירן, אייתולה עלי חמינאי, מתייחס לישראל דרך קבע כאל גידול סרטני במזה"ת שיש להסירו, ומדבר על שחרור מלא של פלשתין (כלומר, על השמדתה של ישראל) באמצעות מלחמת-קודש (ג'יהאד).
ישראל ואירן נמצאות, למעשה, במלחמת סתרים מתחילת שנות ה -80 של המאה הקודמת (עם הקמתו של ארגון חיזבאללה), אך כעת התמקמו גנרלים וכוחות צבא אירניים על גבול ישראל-סוריה ועברו לעימות צבאי פתוח וישיר נגד ישראל כפי שאירע לאחרונה. צבא אירן שיגר מאדמת סוריה מל"ט ריגול אל תוך שטח ישראל, והציב את סוללות ה-נ"מ שירו לעבר מטוסים ישראלים (ופגעו במטוס F-16I - המטוס הישראלי הראשון שהופל בידי אויב מזה 30 שנה).
עם היחלשותה של דאעש, כוחה ההולך וגדל של רוסיה בסוריה והמשך נסיגתה של ארה"ב ממעורבות באזור - נראה שאירן מרגישה חזקה דיה כדי להסלים את העימות שלה עם ישראל.
אירן גם מספיק בטוחה בעצמה כדי להמשיך ולדכא את בני עמה, בלי שום כבוד לזכויות אדם או לחופש ביטוי אמיתי. לא הייתה לה שום בעיה להשתיק בכוח מחאות נרחבות נגד שחיתות שפרצו לפני מספר שבועות והאייתולות ממשיכים לרדוף ואף להתנקש במבקרי המשטר מחוץ לאירן.
הגיע העת להתמקד באיום האירני המאיים על שלום העולם.
[
מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים]
