ציפי פליישר – אחת היוצרות המרתקות ביותר בעולם המוזיקה הקלאסית בישראל, מציגה בספר שלפנינו תמונה פנורמית על חייה ופועלה. הספר מאיר את הדרכים בהן חייה ויצירתה שזורים זה בזה, תוך הסתמכות על התיעוד העשיר שבו ליוותה את חייה, עוד מנעוריה: מכתבים שלה ואליה, יומנים, הגיגים, עדויות יצירה, טיוטות ליצירות, ועוד כהנה וכהנה. כל אלה מצטרפים לדיוקן ססגוני ומרתק של פועלה ואישיותה של פליישר כמלחינה חובקת-עולם וכמחנכת. האוניברסאליות שלה באה לידי ביטוי לא רק בחייה, שכללו ביקורים כמעט בכל קצות תבל (פרס, מצרים, אפריקה, הקוטב הצפוני, חבש, אלסקה ועוד), אלא גם ביצירתה, המשלבת בתוכה מזרח ומערב, מיתוסים עתיקים ושירה מודרנית, ונוגעת בנושאים הנעים מההרהורים הכמוסים ביותר עד לתימות אוניברסאליות כעליית המונותאיזם או אובדן התום בעולם.
הספר מדבר בשני קולות. בתיעוד חייה של פליישר, היא מדברת בעיקר עבור עצמה, גם אם בריבוי קולות: קולותיה מן העבר, בדברים שכתבה ותיעדה בשעת מעשה – וקולה המסכם, במבט לאחור. יצירתה מוצגת מבחוץ על-ידי המוזיקולוג ד"ר אורי גולומב, שליווה את פליישר במשך שנים ושעימו חלקה את מסמכיה ותובנותיה. קולות נוספים בספר מובאים באמצעות ציטטות ואלמנטים גרפיים המייצגים רבות מן הדמויות, ההתרחשויות שפליישר פגשה בחייה, וחדרו לתוך יצירתה, כמו גם האירועים שחוותה.
ציפי פליישר – הערות ביוגרפיות
ציפי פליישר (נ' 1946) מלחינה, חוקרת ומחנכת, עטורת פרסים ושבחי ביקורת בארץ ובעולם, נחשבת למלחינה-האישה הראשונה בעלת מוניטין בינלאומיים במזרח התיכון; היא זכתה בפרסים בינלאומיים רבים, כמו גם במלגות שהייה לצורך הלחנה. הישגיה האקדמיים כוללים: תארים ראשונים בהלחנה, בתיאוריה מוזיקלית ובמזרחנות; תארים שניים בחינוך מוזיקלי ובשפות שמיות; ודוקטורט (1995) מטעם אוניברסיטת בר-אילן, בזכות התיזה שלה על האופרה מדיאה מאת כרוביני. כתבה כ-100 יצירות שבוצעו במעל 40 ערים ברחבי העולם על-ידי סולנים, אנסמבלים, מקהלות ותזמורות, ותועדו בכ-30 תקליטורים.
המוזיקה של ציפי פליישר משקפת מגוון השפעות סגנוניות ותרבותיות, ובכלל זה השפות והסגנונות המוזיקליים של המזרח התיכון (מהשפות העתיקות ועד לעברית וערבית בנות-זמננו), ומסורות אירופיות מהרנסנס ועד לאוונגרד והמוזיקה האלקטרונית. בין יצירותיה ניתן למנות: שבע סימפוניות; ארבע אופרות, ביניהן האופרה אדפה הכתובה בשפה האכדית ואשר זכתה לאחרונה להפקת וידאו מרהיבה בבימויה של המלחינה; שתי אורטוריות; הקנטטה כשני ענפים, המבוססת על פואמה מאת משוררת ערבית מהמאה השישית, ומייצגת את הישגיה הסגנוניים של המלחינה במיטבם; מחזורי שירים רבים; יצירות מולטי-מדיה בשפות שמיות עתיקות; ועוד.
ד"ר פליישר כיהנה במשך מספר עשורים כמרצה במדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב, ושימשה כמנחה של פרויקטים מיוחדים ופורומים במסגרת זו. היא חינכה מספר דורות של מוזיקאים שהשפעתם ניכרת בישראל ובעולם בתחומי ההלחנה, הניצוח, הביצוע והחינוך. מאז פרישתה מהוראה סדירה בשנת 2005, בצד עיסוקה האינטנסיבי בהלחנה, היא שקועה בסיכום פועלה כמורה וחוקרת בתחום ההיסטוריה והניתוח של הזמר העברי. בתחום זה, יצאו לאור ספר בן שני כרכים, הירמון שירים, והמונוגרפיה פרי-עטה
מתי כספי – הקסם והחידה.
בימים אלה שוקדת על ספר נוסף "הזמר העברי – קווי מיתאר" – סיכום מפעל העיסוק שלה בזמר העברי.
פרטים נוספים – כולל רשימת יצירות מקיפה, ביבליוגרפיה ודיסקוגרפיה – ניתן למצוא באתר המלחינה.
משבחי הביקורת בארץ
"חלמה נערה שבאמצעות המוזיקה תביא גאולה לעולם, או לפחות לאזורנו ידוע הסבל והקטל. ציפי פליישר למדה שפה וספרות ערבית (הייתה ממיטב תלמידיי באוני' ת"א) בדרכה להגשמת חלומה. הצירוף שצירפה -טקסט ערבי אוניברסאלי עם מוזיקה אישית, ישראלית, צעירה ורעננה, מיד הרשים מוזיקאים וסתם מאזינים כחידוש מפתיע, אך בה – בעת כתרחיש אמנותי מובן מאליו, שחייב היה להתנגן באחד הימים. והוא אכן התנגן".
פרופ' ששון סומך
"פליישר הייתה מן הראשונים להלחין לטקסטים בשפות קדומות כאכדית או בשפה הערבית כמו למשל ביצירתה "נערה פרפר נערה" לטקסטים של משוררים מלבנון ומסוריה... כמו-כן כללה פליישר בקורפוס של יצירותיה אופרות על נושאים תנ"כיים בהרכב כלים לא שגרתי כמו למשל באופרה "קין והבל"...
גם מחזורי השירים שהלחינה ציפי פליישר לטקסטים של גדולי המשוררים בישראל ובעולם, כיהודה עמיחי, ש. שפרה, אבות ישורון, דן פגיס, אלזה לסקר-שילר, פול וורליין, ועוד – מרהיבים בעושר המלודי והתזמורי שלהם. ספריה ומאמריה בתחום חקר הזמר הישראלי ומקומה בעולם המוזיקה הישראלית, גם הם מהווים תרומה ענקית לעולם הידע של חוקרים ומוזיקולוגים בארץ ובעולם".
פרופ' מירה זכאי
"ישראל זקוקה לטיפוס של יוצר אנליטי ומקיף המסוגל להביא בתבונה, באהבה ובלי "סנוביזם מערבי", אל תוך הפלורליזם התרבותי של ארצו את היצירה המשמעותית" -כך אמר פעם המלחין לוצ'יאנו בריו.
כשאמר זאת לא ידע בריו כי בשנים האחרונות הופיעה על בימת המוזיקה הישראלית מלחינה מיוחדת במינה – ציפי פליישר, אשר ביצירותיה האחרונות אפשר למצוא כל אותן איכויות שבריו מחפש במוזיקה הישראלית.
פליישר חודרת עמוק אל תוך הפלורליזם התרבותי של ישראל – המפגש בין עולם המוזיקה המערבית על כל שכבותיה ההיסטוריות, לבין עולם המוזיקה הערבית עם האיכויות הייחודיות שלה. המפגש הקשה הזה מבחינה חברתית-תרבותית, המפגש הכואב והאלים הזה מבחינה פוליטית – הופך אצל פליישר למפגש מרתק, אמיתי, אפילו מרגש ברמות המוסיקאליות השונות שלו.
ד"ר חנוך רון
לציפי פליישר יש כשרון נדיר בכל תחומי המוזיקה, מי ידמה ומי ישווה לה.
המלחין והמנצח נועם שריף
ציפי פליישר מוסיפה צבע לפסיפס של המוזיקה הישראלית שבלעדיו היא בוודאי הייתה חיוורת משהו. יש לה חוש תיזמון להתקנא - יצירה בת שלוש דקות או בת שעה - ואתה נתפס לכל רגע. יש לה חשיבה רב-תחומית והיא מנתצת את הקו החוצץ שבין מוזיקה "פופולרית" ל"אמנותית" - שיאו של ההיבט הזה הוא בספרה המבריק על מתי כספי. ונזכור כולנו: היא גם לעולם לא תגיד משהו שהיא לא מאמינה בו.
איש הרדיו הוותיק אבי חנני
