פגישה מפתיעה במטוס

את נדב מונק פגשתי לראשונה בספטמבר 2016, במטוס אל-על, בשובי מביקור בברלין. בטיסה זו בלטה חבורת צעירים וצעירות ישראלים, והיא לכדה את תשומת ליבי בסגנון דיבורם השקט והאינטליגנטי, שהיה מעורב בהתלהבות שלא ידעתי את סיבתה אבל שיערתי שנבעה מחוויות הנסיעה. מקום מושבי היה ליד הבחור התוסס והמרשים עמו פתחתי בשיחה לאחר ששאלתי אותו למהות הקבוצה על המטוס. פתיחותו והתלהבותו פרשו בפניי תוכנית מיוחדת שלא ידעתי על קיומה, וסקרנותי גברה. מהמעט, בגלל תנאי הטיסה שהגבילו את נדב במתן אינפורמציה מפורטת, הבנתי שמדובר בתוכנית להכשרת צעירים לשלטון המקומי, שהוקמה לראשונה תוך כדי שיתוף פעולה בין משרד הפנים ועמותת עתידים. זה היה המחזור השני שהתקיים בחסות הסלוגן שציטט לי נדב: "הירשם לתוכנית הצוערים לשלטון המקומי ותתחיל להשפיע על דור העתיד". התוכנית הייתה בשלבי סיום, לאחר שנתיים של לימודים אינטנסיביים לקראת קבלת תואר שני, וכללה, בין השאר, סיור לימודי בחו"ל: לונדון, פרנקפורט, ברלין וערים נוספות כדי להיפגש עם אנשי השלטון המקומי שם, ללמוד מהם ולייבא מודלים חדשניים לשלטון המקומי בישראל. נדב סיפר לי שבתום התוכנית הוא התקבל לעבוד במספר רשויות מקומיות ובחר דווקא ברשות ערבית, עיריית באקה אל גרבייה, הסמוכה למקום מגוריו, חדרה. מיד שאלתי אותו אם יהיה מוכן להתראיין, והוא הסכים אף כי אמר, ובצדק, שמוטב להמתין מספר חודשים עד ש"ישחה" בתחום עבודתו ויהיה בשל לראיון. הסכמתי והבטחתי ליצור קשר בבוא העת.

הרקע והמוטיבציה של נדב

שנה וחצי חלפה והתקשרתי לנדב, שלא שכח אותי, ומיד קבענו מועד לראיון. נדב מונק, עלם בן 32, נאה ומרשים, מלא התלהבות מעבודתו בעיריית באקה אל גרבייה. הוא פרש לפניי את תוכנית לימודיו על כל פרטיה, את מהות עבודתו, את מטרותיו ושאיפותיו לעתיד הקרוב והרחוק. נדב הוא בן למשפחה מאוד שורשית וציונית: "האהבה והתרומה למדינה זה חלק מהחינוך שקיבלנו ומחיי היומיום שלנו". כנער היה כתב "במעריב לנוער", בעיקר על נושאים ציבוריים, בצבא התגייס לשירות קרבי ואף יצא לקורס מפקדים ושימש כמפקד הן בהדרכה והן בפלוגה מבצעית. כיוון שמשחר ילדותו ידע שרצונו לתרום לחברה ולמדינה ולעבוד במגזר הציבורי, בחר בנושא ממשל ודיפלומטיה ללימודי תואר ראשון במרכז הבינתחומי בהרצליה. לימודים אלו חיזקו בו את הרצון לעבוד בתחום הציבורי ולהשפיע על החברה. לאחר קבלת התואר ניסה להתקבל לעבודה במקומות שונים ואף נרשם לקורס עוזרים פרלמנטריים, כמו גם לקורס לימודי מקצועות הטלוויזיה, אך אלו לא סייעו לו למצוא עבודה בתחום הציבורי. ניסיון נוסף היה כאשר בבחירות 2013 התקבל לעבוד בתפקיד מקצועי (לא פוליטי) במפלגת "יש עתיד" בצוות הניו מדיה. אף שהציעו לו להישאר בתפקיד לאחר הבחירות, העדיף להירשם זמן קצר לאחר מכן לתוכנית "צוערים לשלטון המקומי".

"הבייבי של משרד הפנים והאוצר"

תוכנית ההכשרה אורכת שנתיים וכוללת תואר שני במדיניות ציבורית תוך התמחות בניהול שלטון מקומי. במקביל לתואר האקדמי הצוערים לוקחים חלק בתוכנית הכשרה אינטנסיבית, הכוללת סדנאות העשרה, סמינרים, מפגשים עם דמויות מפתח בשלטון המקומי והציבורי בישראל, סיור לימודי בחו"ל והתנסות מעשית ברשויות המקומיות (פרקטיקום). בתום הלימודים, מתחיל תהליך השמה בתפקידי מפתח ברשויות מקומיות לתקופה של ארבע שנים. דוגמאות לתפקידי יעד בסיום ההכשרה הן: עוזר מנכ"ל/ראש עיר (בתחומי הערכה ומדידה), איגום ידע ותוכניות עבודה, עוזר מנכ"ל לנושאי פיתוח כלכלי ויזמות, גיוס משאבים ושיתופי פעולה חוץ-ארגוניים ועוד. בשנים האחרונות המדינה האצילה לשלטון המקומי סמכויות ותחומי אחריות משמעותיים. בד-בבד נפתחים מסלולים נוספים לתוכנית הצוערים לשלטון המקומי: תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה, המסלול אליו משתייך נדב, אסטרטגיה ותכנון אורבאני בטכניון, תואר ראשון באוניברסיטת בן-גוריון, ותואר ראשון במכללה האקדמית תל חי. מסלול צוערים לשלטון המקומי בא לתת מענה לצרכים שונים, ובמרכזם טיפוח מנהיגות מקצועית ברשויות. שותפים לתוכנית הם, בין היתר, משרד הפנים, משרד האוצר, עמותת שותפויות רוטשילד, עמותת עתידים, מרכז השלטון המקומי. "זהו הבייבי של משרד הפנים והאוצר", מוסיף בחיוך נדב. "חשוב לציין שבתום ההכשרה אנו מתראיינים אך ורק לרשויות מקומיות שביקשו לקלוט צוערים, הדבר לא נכפה עליהן". דוגמאות לרשויות שקלטו צוערים בשנים האחרונות הן באקה אל גרבייה, טייבה, אור עקיבא, חצור הגלילית, אור יהודה, מצפה רמון, ביתר עילית, ג'יסר א זרקא ובית ג'אן. ראוי להוסיף שהתפקיד הינו בתקן נוסף, כלומר אין מחליפים עובד קיים, והשכר משולם בשיטה של "השלמה תקציבית", ז"א המדינה משלמת חלק מהשכר והרשות חלק נוסף, קטן יותר. בשנה האחרונה התשלום כולו על הרשות עצמה. עם תום ארבע שנות השמה, היא מחליטה אם לקלוט את הצוער כעובד מן המניין.

"מדוע בחרתי ברשות ערבית?"

נדב ממשיך לספק לי אינפורמציה בשטף, כולו נלהב לתאר לי את המניעים לבחירתו לעסוק בתחום זה וגם להציג את הישגיו עד כה. מדי פעם שתל בעצמו את השאלות שהיו בקצה לשוני, כמו זו: "את ודאי רוצה לשאול אותי מדוע בחרתי ברשות ערבית"... ואני בחיוך מנענעת בראשי להסכמה... והוא מיד ממשיך ומסביר: "עוד בטרם התחלת התוכנית חשבתי בדמיוני שאלך ל"פריפריה" כגון ירוחם, דימונה, קריית שמונה וכו' ̶ עיירות פיתוח. במהלך התוכנית אנחנו נחשפים ל"פריפריות" רבות ומגוונות וביניהן רשויות ערביות, חרדיות ועוד. אתה גם מבין שממש ליד הבית ו/או בתוך הבית, גם בערים החזקות, יש פריפריות חברתיות שעל אף מיקומן הגאוגרפי המרכזי יחסית נמצאות בשוליים. באקה אל גרבייה נמצאת 15 דקות נסיעה מחדרה והפערים הם ענקיים. תארי לך, בחדרה יש גינות לכלבים, ובבאקה בקושי יש גינות לאנשים... אין רמזורים, מעט מאוד מדרכות ראויות להליכה. כיום, 8% בלבד מסך עלות הפעלת שירותי התחבורה הציבורית באוטובוסים בישראל מיועדים להפעלה ביישובים ערביים והפערים זועקים לשמיים. בנוסף, חצי מהמחזור שלי בתוכנית היו צוערים המשתייכים לחברה הערבית. התחברנו מאוד וגם מהם למדתי המון על סביבתם החברתית. את הפרקטיקום עשיתי תחילה במועצה המקומית ג'יסר א זרקא ולאחר מכן בעיריית באקה אל גרבייה. ככל שהכרתי יותר את הרשויות הערביות, הבנתי כמה הן נותרו הרחק מאחור. אז גם בתור אזרח ישראלי שאיכפת לו ובתור תושב חדרה, שאוהב מאוד את האזור ורוצה לתרום להעצמתו, הבנתי שהמקום הכי נכון בשבילי הוא עיריית באקה אל גרבייה". לא אלאה את הקורא בכל התפקידים של נדב בעירייה. בגדול, היא כוללת ריכוז הציר הארגוני במסגרת תוכנית לפיתוח מצוינות ברשויות המיעוטים, כתיבת נהלים בנושאים שונים, כגון: תקנון מלגות לסטודנטים, השתלמויות, תוכניות עבודה וסיוע לראש העירייה והנהלתה במישורים רבים אחרים. אחת מהיזמות המיוחדות של נדב הייתה בניית המפה של באקה (זר פרחים) אל גרבייה (מערבית) עליה גאוותו. זו מפה עירונית-תיירותית-מסחרית, בערבית ובעברית, במימון בתי העסק ביישוב. היא כוללת מידע על העיר העתיקה, החדשה, נקודות עניין בעיר, רקע כללי, רשימת המוסדות בעיר, אתרים לביקור וסיור ועוד. מרשים ביותר!

שילוש הרמוני: יהודי חילוני, ערבייה נוצריה ומוסלמי דתי

"תן לי סקירה קצרה על עבודתך היומיומית בעירייה", אני מבקשת. נדב מיד מגיש לי סיכום שהכין לקראת הראיון על משימותיו העיקריות כמנהל תחום פיתוח ארגוני, ניהול ומטה בעיריית באקה אל גרבייה, לא לפני שהוא מוסיף שמתוך הקורס נבחרו לעבוד בעירייה עוד שני צוערים מלבדו: עודד פרומוביץ, בן 31, מתכנן אסטרטגי אורבני, והדיל עואד, צעירה בת 25, ערביה נוצרייה עוזרת מנכ"ל לפיתוח כלכלי. שלושתם עובדים בהרמוניה ושיתוף. "בשלושה חדרים יושב כל המזרח התיכון... אני - יהודי חילוני, הדיל, נוצריה ערביה, וגם עובד מוסלמי דתי, איש לא מסתיר דעותיו, החיבור הוא נהדר, חברים טובים... זוהי דמוקרטיה". הוכחה להצלחתם של שלושת הצוערים הוא מכתבו של מנכ"ל עיריית באקה אל גרבייה, מוחמד אבו פרך, בעידודו של ראש העיר הצעיר, עו"ד מורסי אבו מוך, אל שר הפנים ח"כ אריה דרעי, עם העתקים לכל הגורמים הקשורים בתוכנית זו, מכתב שכולו הלל על עבודתם של הצוערים "הניחנים בשילוב מופלא של מקצועיות ומומחיות מרשימה בשלטון המקומי ובמגזר הציבורי, תחושת שליחות המפעמת בקרבם ומידת ענווה הראויה להערכה". הוא מוסיף במכתבו: "תרומתם של הצוערים, הפזורים כיום בעשרות רשויות מקומיות ברחבי הארץ, מרמת הגולן ועד אילת, לשינוי פני הפריפריה (הגאוגרפית והחברתית), הינה תרומה ייחודית נדירה באיכותה ובעלת פוטנציאל ממשי לשינוי היסטורי וחיובי, מן הקצה אל הקצה, של החברה הישראלית כולה." נראה לי ששורות אלו ממצות הכול. זמננו כמעט תם. נדב מקרין מרץ והתלהבות בלתי רגילים. הוא טוטלי לחלוטין באישיותו ומקדיש בלהט את כל זמנו לעבודתו, בה הוא מאמין. אני רואה אותו בעתיד כמנהיג פוליטי, אין לי ספק. לקראת סיום אני מצליחה להשחיל עוד שאלה: "עם כל עומס העבודה והמסירות לתפקידך, אני תוהה מתי יש לך פנאי לחיים פרטיים"? ונדב עונה לי "אני יודע שאני טוטלי באופיי וללא ספק צריך למצוא את האיזון הנכון. זה עוד יקרה, אני מקווה". גם אני מקווה... נדב הוא בהחלט סמל לארץ ישראל היפה!