בגדי ה"התגברות" החדשים

התקשורת מלאה בראיונות ומאמרים על "פסקת ההתגברות" שהממשלה מבקשת לחוקק ביחס לזכות הכנסת לבטל פסילת חוקים על-ידי בג"ץ. איש לא שם לב שהמלך עירום? כיום אין כל חוק בספר החוקים של מדינת ישראל המתיר לבג"ץ לפסול חוקים שחוקקה הכנסת. לפיכך, עוד הרבה לפני שמישהו יחשוב לחוקק "פסקת התגברות" כלשהי, על הכנסת לחוקק, בחוק יסוד השפיטה, תיקון מהותי המתיר לבג"ץ לבטל בכלל חוקים של הכנסת, ואת תנאים לביטול חוקים, אם בכלל. עד היום, במשך יותר מ-20 שנה, בג"ץ פסל 18 חוקים של הכנסת. בג"ץ לא פסל את החוקים לא בתוקף סמכות חוקית שנתנה לו הכנסת, אלא בתוקף וואקום תחיקתי בנוגע למעמד חוקי היסוד, שבג"ץ "מילא" אותו בפסק דין בנק המזרחי, ובו התיר לעצממו לבטל את חוקי הכנסת. בג"ץ, בהובלת אהרן ברק, נטל לעצמו את הסמכות להפשיט מהכנסת את הזכות הבלעדית שלה, העומדת בבסיסו של המשטר הדמוקרטי, לחוקק חוקים. ברק קבע 5 מבחנים שעל בג"ץ לבחון את חוקיותו של כל חוק. כשל באחד המבחנים מאפשר לבג"ץ לפסול את החוק. יצא מכך, שבג"ץ גם חוקק את הזכות לפסילת חוקים, גם קבע את המבחנים לפסילת החוקים, גם מינה את עצמו לפוסק יחידי האם התקיימו המבחנים שקבע, גם פוסק ללא ראיות ועדויות וגם שולל את האפשרות לערער על פסיקתו. נטילת הסמכות לבטל חוקים של הכנסת הפכה את בג"ץ ל"מחוקק העליון". למעשה הכנסת איבדה את מעמדה כגוף מחוקק והפכה להיות מחוקק המשנה של בג"ץ.

אנטי דמוקרטי בעליל

בחמש השנים שלאחר פסק דין בנק המזרחי, ברק הגן על נטילת הסמכות בכוח מהכנסת בטענה כי רק שני חוקים שוליים בוטלו כתוצאה מכך. ברק הניח כי הכנסת, לאחר פסק הדין של בנק המזרחי, תיקח את היוזמה לידיה ותחוקק חוק יסוד שיגדיר את הפן החוקתי בחקיקה ואת הסמכות לבטל חוקים. זה לא קרה. חולשת הכנסת ושתיקתה בעניין מהותי זה במשך יותר מ-20 שנה, גרמה לתיאבון הולך וגובר של בג"ץ להתערב בחקיקה ולהכתיב את מדיניותו הפוליטית (תוך שימוש בלשון "משפטית") לכל רשויות המדינה. ב-5 השנים האחרונות ביטל בג"ץ לא פחות מ-12 חוקים (!), רובם ככולם חוקים מהותיים להתנהלות המדינה. מאחר שבג"ץ הפך ל"מחוקק על", ניתן וראוי לבחון אילו דעות פוליטיות משתקפות מהחוקים שביטל. ללא יוצא מן הכלל, כל החוקים שבג"ץ ביטל מצביעים על דעות פוליטיות ליברליות-שמאלניות, תוך העדפה מוחלטת של זכויות ערבים וזרים, כולל מסתננים-עבריינים, על אלה של יהודים במדינת ישראל. חלק עצום מהחוקים שנפסלו, חסר פרופורציה, עוסק בשלילת זכויות הציבור החרדי, והענקת זכויות למסתננים בלתי חוקיים. פסיקת בג"ץ עולה בקנה אחד עם מצע מר"ץ. כאשר הגיעו מים עד נפש, הבינו הממשלה והכנסת כי לא ניתן לקיים משטר דמוקרטי כאשר קבוצה של 15 איש מכתיבה ומחוקקת חוקים הסותרים את הצבעתם ורצונם של מרבית תושבי המדינה. ולכן, כיום אי-אפשר לחוקק "פסקת התגברות" לפני שמגדירים האם לבג"ץ, או לכל מוסד אחר, יש בכלל סמכות לבטל חוקים של הכנסת ובאילו תנאים. למעשה, הכנסת חייבת לחוקק עתה חוק יסוד המרוקן ממנה חלק מסמכויות החקיקה שלה, שניתנו לה בהתאם ליסודות המשטר הדמוקרטי. עצם הדיון בכנסת על סמכויות החקיקה של בג"ץ הוא חשוב ביותר. גם אם הכנסת תדחה את החוק להרחבת סמכויות בג"ץ, ותיתן היתר מוגבל לביטול חוקים, הרי שבג"ץ יאבד את הזכות לעשות זאת מעצם דחיית החוק עצמו בכנסת. אם יתקבל חוק (יסוד) המתיר לבג"ץ לבטל חוקים בתנאים מסוימים, ממילא אין שום צורך ב"פסקת התגברות", כי הכנסת תקבע מלכתחילה את גדרי הסמכות. על הכנסת להוביל בתוקף את היוזמה לחקיקה המגדירה את סמכויות החקיקה וביטול החוקים בבג"ץ, אם בכלל. על זה בהחלט כדאי וראוי ללכת לבחירות.