בכל פעם ששופט אמיץ מחליט לזרוק מכל המדרגות טרחן, או סתם מי שיש לו הרבה כסף, שמנסה בעזרת כספו לסכור את פיה של התקשורת, או של מי שמבקר אותו בבלוג או בפיסבוק, באמצעות "תביעת השתקה", זה עוד ניצחון קטן ל
חופש הביטוי ולאמצעי התקשורת, ותעודת כבוד לבית המשפט שהסכים לדחות על הסף תביעה בנימוק שמדובר בלא יותר מ"תביעת השתקה".
הפעם מגיעים שבחים לשופטת בית משפט השלום בפתח תקוה, ניצה מימון שעשוע, שדחתה לאחרונה על הסף תביעת לשון הרע, שהגישו איש העסקים אבנר ארז, וחברת בוגובו ישראל, שהיא יבואנית של מוצרי תינוקות יוקרתיים.
החברה הגישה תביעת לשון הרע נגד רבקה שמס, אם לתשעה ילדים, שפתחה קבוצה בפיסבוק בשם: "החיבוק של קרן - גמ"ח מנשאים פיזיולוגיים", והמליצה שלא להשתמש במנשאים שמייבא לארץ איש העסקים אבנר ארז.
מהי תביעת השתקה?
תביעת השתקה, או תביעה אסטרטגית נגד השתתפות ציבורית SLAPP היא איום, או הגשת תביעה משפטית נגד מי שמותח ביקורת, או נגד מי שעומד על זכותו הלגיטימית, כאשר המטרה היא בדרך כלל להרתיע מבקרים ולהביא להשתקת דיון ציבורי. המונח "תביעת השתקה", מתייחס לניצול לרעה של הליכי משפט, ומטרתו להביא לכך שהמפרסם ייאלץ לשלם הוצאות כבדות, על ניהול הליך משפטי דבר שירתיע אותו מלפרסם דברים נגד התובע.
הנתבעת רבקה שמס, כתבה בדף הפיסבוק שלה, ש"ביביורן", שהוא שם המוצר המיובא, לא מומלץ בשום גיל, וכמעט בכל הילקוטים כגון ארגו עדיף לא להשתמש לפני חצי שנה". שמס, הסתמכה בביקורתה וקביעתה על כך שבבית ספר גרמני שבו למדה, מעודדים ותומכים שימוש במנשאים פיזיולוגים ולא ארגונומיים, שיתרונם לדעתה בכך שהם עשויים מבד ולא מחומר קשיח. דבר, על-פי מה שלמדה, עדיף לתינוק.
היבואן, לא אהב, בלשון המעטה, את המלצתה וביקורתה של שמס על המוצר, ושלח לשמס מכתב התראה שבו היא נדרשה לשלם פיצוי של לא פחות מ-1.8 מיליון שקל. היבואן לא הסתפק בכך, והגיש מאוחר יותר נגד שמס תביעת לשון הרע, על סך 300 מיליון שקלים.
שמס, טענה באמצעות פרקליטיה שמדובר בתביעת השתקה אסטרטגית, שלו התקבלה הסכום שהיא הייתה נדרשת לשלם לא יהיה יותר מכמה עשרות אלפי שקלים, אך ספק אם יגיע ל-300 אלף שקלים.
בניגוד לאינטרס הציבור
השופטת מימון שעשוע, קיבלה את טענתה של רבקה שמס, דחתה את התביעה שהוגשה נגדה, וכתבה בהחלטתה כי "היא סבורה שהתביעה עונה על כל הפרמטרים של תביעת השתקה: "... בתביעות שהן תביעות השתקה מובהקות, מוסמך בית המשפט לסלק את התביעות על הסף". כתבה השופטת.
השופטת מימון שעשוע, ציינה גם כי תביעת השתקה היא תביעה המנוגדת לאינטרס הציבורי בשמירת שיח חופשי, ביקורתי ופתוח, בספרה הציבורית בכלל, וברשתות החברתיות בפרט, אודות מוצרים ושירותים המוצעים לציבור.
לדעת השופטת "תביעה כזו מהווה גם ניצול לרעה של בית המשפט, שזמנו הינו בגדר משאב ציבורי שיש לנצלו באופן מושכל ולא לאפשר לבעלי ההון לעשותו כלי להתעמרות במי שמשאביו הכלכליים מוגבלים".
בקנדה ובשלושים מדינות בארצות הברית, נחקקו חוקים נגד תביעות השתקה הנקראות אנטי-סלאפ"פ שמספקים מנגנוני הגנה לחופש הביטוי.
בישראל, קיימת במסגרת הקריה האקדמית אונו, קליניקה למאבק בתביעות השתקה, שבראשה עומדים עו"ד יהונתן קלינגר, ועו"ד אוריה ירקוני. הקליניקה מונעת תביעות השתקה ועוסקת בהגנה על חופש הביטוי של פעילים חברתיים, סביבתיים, ציבוריים ופוליטיים, שמחאתם הציבורית הושתקה על-ידי תביעות משפטיות. מטרת הקליניקה לאפשר את חופש הביטוי הציבורי.
מקרים בולטים בתביעות השתקה
מקרים בולטים שטופלו על-ידי הקליניקה, הן תביעה על סך 2,600,000 שקל שהוגשה על-ידי סגן ראש עיר באשדוד נגד פעיל ציבור שקרא לפרויקט בנייה שקודם על-ידי קבלנים, "
הולילנד של אשדוד", ואזרח שכתב ביקורת על חנות מחשבים בפיסבוק שהעניקה לו שירות לא ראוי ונתבע ב-100,000 שקלים.
בחודש אוקטובר 2006 החליט איש העסקים ארקדי גידאמק להגיש תביעת דיבה נגד
עיתון הארץ וחבר הכנסת
יוסי שריד ז"ל, בסכום של 45 מיליון שקלים, לאחר ששריד ז"ל, פרסם מאמר ב
עיתון הארץ, ובו שאל: "האם לדור יש בכלל פנים? ואם יש לו, האם אלה פני הכלב או פניו של ארקדי גידאמק"? העיתון דרש לבטל את התביעה ולחייב את
ארקדי גאידמק בהוצאות. שלוש שנים אחר כך ביטל גאידמק ביוזמתו את התביעה.
ובארצות הברית תבעה השחקנית
ברברה סטרייסנד לפני חמש שנים צלם שצילם מהאוויר את הבית שבו היא מתגוררת. סטרייסנד זעמה על כך שביתה המפואר צולם מהאוויר. הצילום נעשה במסגרת פרויקט של רישום אזורי החוף בקליפורניה, שהזדרז להגיש תביעה נגדית נגד הזמרת תוך שהוא מתבסס על חוקים נגד תביעות אסטרטגיות בקליפורניה, העוסק בניסיון להסתיר את רצועת החוף. לימים זכתה התופעה לשם "אפקט סטרייסנד".
