"אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה"

הפעם, קוראי היקרים, נעסוק בנושא הידוע בתואר המופשט "מוסר השכל". מסיפור המעשה המובא כאן ניתן ללמוד חכמת חיים רבה. הדברים התרחשו בימי כהונתו של נשיא ארה"ב ג'ון קנדי. באחד הימים הגיע למשרדו בבית הלבן אדגר הובר ראש "משטרת המחשבות", הידועה בתואר אפ.בי.איי, למפגש השבועי, ואמר לו בשפתו הבוטה את הדבר הבא: "ידידך, הזמר פרנק סינטרה, מתרועע עם ראשי המאפיה, משתתף בשמחותיהם המשפחתיות ויוצא איתם לבילויים. עובדה זו יכולה להזיק לקריירה שלך. חשוב שתנתק את קשריך אתו". לאחר דין ודברים קצר קיבל קנדי את העצה והחליט לא להזמין עוד את סינטרה. וזאת יש לזכור: הזמר הנודע לא היה חשוד שהוא "חייל" במאפיה אלא רק חבר אישי של ראשי עולם הפשע. והנה מסתבר כי ראש ממשלתנו ורעייתו האהובה שרה קשורים בעולם התחתון האירופי והם אף יוצאים לסעוד בחברותא עם פושע מבוקש בשם מיכאל צ'רנוי. וזה סיפור המעשה: ארגון האינטרפול פנה לרשות לשחרור פלשתין, שלדעתו צ'רנוי מתגורר בתחומה, וביקש שתסגיר לידיה את צ'רנוי. משטרת ספרד טענה בבית המשפט, כי צ'רנוי ומספר אוליגרכים רוסיים הקימו, על-פי החשד, ארגון פשיעה בשם 'איסמעילובה' שאנשיו היו מעורבים בין השאר ברצח, בסחיטה באיומים ובהלבנת הון ברחבי העולם. צ'רנוי הכחיש את כל החשדות; בקשת ההסגרה לא בוטלה אך גם לא בוצעה. הסיפור על שיוכו הארגוני של צ'רנוי לעולם הפשע איננו סוד. הוא פורסם לא מכבר באתר האינטרנט של יואב יצחק. סביר להניח שהוא הובא לידיעת ראש הממשלה נתניהו. אך העלילה קצת יותר מורכבת. לצ'רנוי יש בת זוג צעירה בשם ניקול ראיידמן שהיא חברתה הקרובה של שרה נתניהו. בימים אלה מלאו לה 32 שנה והיא החליט לחגוג את האירוע יחד עם חבריה הקרובים. היא טלפנה לשרה והזמינה אותה ואת בעלה בנימין. סביר להניח שאמרה לה כך: לחגיגה מוזמן גם איווט ליברמן שר הביטחון, כולם דוברי רוסית, וגם היחצ"ן הידוע רני רהב, היודע לשוחח על דברים של כלום עם כל אדם. הגברים ישוחחו על הדברים העומדים בראש עולמם ואנחנו נעמיק בענייני אופנה. כיוון שניקול חברה קרובה של שרה, הסכימה רעיית ראש הממשלה להזמנה. את התוצאה ראינו בתמונה בעיתון שבכיתוב שלה הוסבר כי הרביעייה המכובדת, גברים ונשים, סעדה במסעדה שפעם נקראה "רפאל" במתחם מלון "דן" בתל אביב. נתניהו שמכיר היטב את הסיפור על קנדי ואדגר הובר, לא נהג כמו הנשיא המנוח. הוא התעלם מן העובדות. וכי מי יאמר לו מה לעשות? רק שרה וזו הרי חברתה של המזמינה. בסופו של דבר נותרה פתוחה השאלה: מי שילם? הסופר הנודע מיגל דה סרוונטס נהג להשתמש בפתגם העתיק המופיע בראש הכתבה ולומר כך: אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה. לטוב ולרע. וזה מוסר ההשכל של הסיפור.