X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
14.11.2016 דה-מרקר: "בחרו במכרזי הרכבות ספקים שהם לא מהשורה הראשונה ואולי גם לא מהשנייה" צחי גולן, מנהל חטיבת התחבורה של סימנס ישראל, ביקר את החלטות המדינה בשנים האחרונות לצאת לפרויקטים רכבתיים ותשתיתיים עם ספקים שלטענתו אינם עומדים בקריטריונים
▪  ▪  ▪
עניין של מכרז [צילום: דוד כהן/פלאש 90]

במסגרת הדרכה בקורס הכנה לנפגעי תאונות חיים במקומות עבודה פגשתי חבר ותיק מימים ימימה, מתקופה שכונתה בשכונה 'קול קדומים'. אחד מחבריה הנחשבים היה ג'ק לונדון. היום חברי נחשב קבלן ענק, גם בלונדון, מבוסס בסדר גודל לאומי, ואני נתקל בראשו מותז ומתגלגל לעתים ברחובות העיתונות היומית, הכלכלית ויומני החדשות. בתמונות רואים אותו ואת עורכי דינו עם עגלה גדושת קלסרים על סף בית המשפט והם בתנועה להגשת תביעה לבג"ץ. שמו (הבדוי כלשהו) – ב. גץ.
גץ הזמין אותי לקפה, פטפוט ומאפה בקול צוהל שהזכיר נשכחות ביערות העד של לונדון. היום שנינו מהנדסי בניין אלא שהוא, בעודו מצוי בשיא הצלחות המשק של פנחס ספיר ורבינוביץ' רכש לפתע חברת חקירות שהיה מנושיה המרכזיים, שינה כיוון כשבנה לה בניין משרדים שאפתני, והיא, בתמורה, פשטה לו את הרגל.
שנים שאני קבלן נחשב ומכובד, אמר גץ. כשאתה הסתובבת להנאתך באפריקה בין ביצות המלריה, רווי ג'ין-טוניק להגנה אישית לוחצת, אני השתתפתי בכל המכרזים הגדולים של המדינה. ראיתי שם המון נכבדים מלקקים את השפתיים עם השפתיים. רק עכשיו השתתפתי במכרזים של הרכבת הקלה, קירוי איילון, הספרייה הלאומית, תחנת הכוח הסולארית מגה בעיר, השדה בתמנע ועד רבים שהיו בדרך.
אבל לא זכית, אמרתי בדרך אגב. כן, הוא ענה, אני מקפיד לא לזכות - אבל אני משתתף קבוע. מה מתחבא פה בשורה התחתונה או תחתיה? שאלתי. הוא צחק והזמין את המאפה שלו חם עם שוקולד נוטף.
הסיפור שלי מתחיל רק כשממנים קבלן לביצוע הפרויקט שבו גם אני שוב לא הזוכה. אני מפעיל את חברת החקירות שלנו ושואב את כל הנתונים והעובדות על המקרה. החוקרים שלנו מתחפשים לעיתונאים, לשדרני ספורט, לקבלני-משנה, לספקים, לקבלני ניקיון, למפקחי תברואה, למכוני תקנים, לבקרי מעבדות, למכוני נערות ליווי, עובדי עירייה, מובילי אשפה, ספרי צמרת, מעצבי אופנה וקולטים מידע בכל מקום. פקידי ממשלה אוהבים לדבר ולהוכיח במסמכים כמה הם רציניים ומקצוענים. אני 'הולך' אך ורק על מכרזים לאומיים של משרדי ממשלה – זה טרף קל ובטוח. אין כמו פקידי ממשלה להתענג על ביטויי היכולות שהם מפגינים בכל שטח הפקר ופטרושקה.
חוסר אחריות
כך אני מכין את תיק התביעות המשופשף שלנו להצגת בכורה נוספת. בערך כשהקבלן מגיע לחצי הדרך, לא לבלוע ולא להקיא את הפרויקט – אני נכנס לפעולה. יש לי תסריט שקבל אישור מטעם במאי ידוע ב'הבימה'. המכתב הראשון והמנומק יוצא ממשרדי אל ראש אגף הבניין ברשות הממשלתית שהזמינה את העבודה והוציאה את המכרז לאוויר העולם. אני מודיע לו אישית וחגיגית, בנימוס (כי אנחנו נפגשים כמעט בכל מקום צפוף בארץ) כי חברתנו שוקלת תביעה במיליונים נגד הרשות שלו על שהדירה אותנו מהפרויקט, זרקו אותי לכלבים, הכתימו את שמי הטוב והעניקו את העבודה לקבלן שאינו מסוגל ואינו מתכוון לבצע את העבודה במחיר הנקוב שעליו התחייב. כלומר, אני רומז שהממשלה ידעה שהקבלן אינו מסוגל, אבל למרות הכל התאהבה בהצעתו הזולה, מעבר לגבול חוסר האחריות וההגינות, וכך הגיעו הצדדים במהירות לחתונה.
מובן שהפקיד הממשלתי מתקשר במהירות האור לאחד הקווים המוקלטים שלי בחברת החקירות בע"מ. אני משוחח בנעימות ומוסר לו בדאגה מצטברת שהגיעו אלי חשדות מחברים מקושרים בתעשיה המאשימים אותי אישית בפראייריות עצומה שלוחת רסן וחסרת פשר. למה? שואל הממשלתי ואני מהסס קצת. תראה, אני אומר לבסוף, אומרים שכל זה שירקעס מאורגן מלכתחילה, וכי העבודה 'נמסרה' לקבלן בעודה בשלבי תכנון ראשוניים, וכי האסטרטגיה נקבעה בקריצת-עין ולחיצת יד שאומרות: ביננו, אין להצגה משמעות....
מה פתאום? מזדעק הפקיד, שטויות רבתי, גץ. איך הממשלה יכולה לתת יד לדבר כזה? ובכן, לא מדובר בכל הממשלה, אני מגיב, רק כמה פקידים וקבלן נבחר אחד... אני בטוח שאתה מדבר באוויר, גץ, אומר הפקיד. כשיהיה לך משהו מוצק יותר – תתקשר אלי. שנינו מניחים לטלפון ולמשקעים להצטבר.
ויש לך משהו מוצק יותר? אני שואל וגץ מחייך. מדובר פה במכרז של 900 מיליון שקל, הוא עונה. הכוונה שלי לפיצוי של 35 מיליון דמי עלבון והתרצות. בקרוב, אורי, אגיש תביעה מעוגנת ב-60 מיליון... הכל התבשל ובעבע על אש קטנה בתוך פינג'אן כזבים - וכולנו סביב המדורה. היו לי כמה מסמכים אוטנטיים (שטשטשנו, קימטנו, שפשפנו וגזרנו אותם) להראות כי מפרטי המכרז והמחיר כללו כבלי-הדף בכל החזיתות כמו גם קווי חיים על הגגות. אבל שולמה לקבלן תוספת מכובדת של שני מיליון כדי לבצע אותם. כביכול הייתה 'הצדקה' - דווח שבוצעו כמה שינויים קוסמטיים בתכנון. זה היה דיווח כוזב ואנחנו יכולים להוכיח. מדובר במסמך SHOP-DRAWINGS שהקבלן מחויב להגישו לאישור המתכנן.
שלחתי את העדויות המזעריות שחשפתי לאגף הבינוי לשם עיון וזכיתי לשמוע את הדי צחוקו המתגלגל של המנהל. זה כל מה שיש לך? הוא שאל. לא הגבתי. על סמך השטות הזאת אתה רוצה לקחת אותנו לבית המשפט? א מדובר בתביעה כספית, אמרתי לו. אין לי זמן לזה. אני שוקל לפנות לבג"ץ בדרישה לעצור את הפרויקט, לסלק את הקבלן ולבצע מכרז חוזר לכל העבודות. כי הליך מינויו של הקבלן הזה לא היה תקין – בלשון המעטה ומזעור.
מנוף לזכייה
להתראות בשמחות, הגיב ראש האגף ונפרדנו לדרכינו. משרד החקירות פנה לתחקירן צמרת בתקשורת (לא רביב ולא אילנה דיין), מסר לו כמה עובדות שאותן מיהר לפרסם בעיתונו כמבוא לסדרה חדשה, חושפנית ונוקבת. כל העולם, אשתו וגם פקידי אגף הבינוי קראו בעיון את הקשקוש.
העיתונאי סיפר לקוראיו, בין השאר, על טענה כי סוכם מראש בין מנהלת הפרויקט לקבלן שעבודות הפיתוח במכרז (מנופחות להחריד ומוגזמות) יושמטו ולא יבוצעו. הקבלן שיבץ מחירי הפסד בפרק זה וסגר אותו בסכום כולל של 40 מיליון בעוד שאר הקבלנים הגישו הצעות עם מחירים בסביבות ה-60 מיליון. גם הפיתוח שימש מנוף לזכיית הקבלן בעבודה.
התחקירן זומן למשרדי הרשות הממשלתית לשם ליבון הנושא. הוא הביא עמו תיק רמזים עבים עבה ומסר רשימה משוערת של סעיפים שבהם הוא והעיתון שלו בוחשים ברגע זה ומלקטים מן הגורן, היקב והנקב. בסופו של דיון קליל עם פקידים צייקנים זכה עיתונו בחבילת פרסום נכבדה מטעם הממשלה וגם לחשבונו האישי נזקפה יתרת זכות. כשיצא העיתונאי מהמפגש היא טלפנה מיד לגץ ואמרה, החושים שלך בסדר גמור – הם משלמים...
כעבור שבוע, סיפר לי גץ, הופיעה בעתון כלכלי 'מתחרה' ידיעה סתומה אודות פרשת קלקולים במשרד ממשלתי דומיננטי שמצאה דרכה ל'עיתון מסוים' בשבוע שעבר ופורסמה – אבל נקטעה באיבה כתוצאה מחבילת פרסומות נדיבה שצנחה על ה'מסוים' עם מקדמה מרשימה וממש סיימה ב'מסוים' את כל הפרשה... ה'מתחרה', שצץ לפתע, הבטיח לעקוב מקרוב ולדווח בנאמנות על כל התפתחות חדשה בכווני החקירה. כיוון שהייתה זו עונת הסתיו, הסביר גץ, הסיכוי שתנשור חבילת פרסום נאותה גם אצל ה'מתחרה' היה גבוה...
נברנו ומצאנו כמה סעיפים שמעצם טבעם היו מביאים לכל שופט הגון את הסעיף. היה סעיף של איטום מתחת לרצפות בסך 10 מיליון שקל. האיטום כלל בתוכו גם את הבטון הרזה שעליו הונח האיטום וגם את המדה להגנתו מפני יציקת הרצפות. בחשבונות ששולמו לקבלן והגיעו גם למשרד החקירות נמצא ששולמו בנפרד, כתוספת בפרק הבטונים, גם שטחי הבטון הרזה והמדה שמעל האיטום... 'תשלומים' כאלה דינם להיקבע מראש בין הצדדים המעוניינים כדי לאפשר לקבלן ל'הוזיל' את הצעתו, להשיג יתרון על כל מתחריו, לזכות במכרז.
מציאות מזויפת
גוף התאורה האוריגמי שתכנן האדריכל במסגרת החוזה הוצע על-ידי הקבלן הזוכה במחיר יחידה 5,500 שקל. מיד לאחר שהקבלן הגיש את ה-SHOP-DRAWINGS אושר לקבלן מחיר מוקפץ בסך 20,000 שקל ליחידה. תוספת של 15 מיליון בחשבון הבנק של הקבלן. כל זה על חשבון משתתפים אחרים במכרז שהגישו הצעה ריאלית (בין 20 ל-30 אלף ליחידה) כדי לזכות בעבודה בצורה אחראית ולבצע אותה בתנאים של כבוד. לא היה לנו סיכוי לזכות, אמר גץ, והציבור אמור לדעת. אני וחברי לא קבלנים טומטומים או גרידים חסרי מצפון – זו התובנה שהממשלה מבקשת להטמיע בתודעה הציבורית. על הציבור להיחשף למציאות המזויפת הזאת ולשקול בדעתו האם הוא אוהב/שונא אותה.
תראה, הסביר לי גץ, עד איזו רמת דיוק הרזולוציה שלנו יורדת או עולה במאבק ל'חיים ולמוות' הזה. באחת התביעות הגדולות שלי בעבר מנותן עבודה ציבורי + ממשלתי עם נגיעה נדבנית של יהודים מאמריקה הצפונית, הסברנו לפקידים שהתייצבו מולנו בבג"ץ כי היה בדעתנו להקים גדר מפוארת סביב הפרויקט ולהציב לראווה את תמונותיו של ראש העיר המכובד. זה קרה בתחילתה של שנת בחירות לעירייה, והפרויקט שאותו תמחרנו בקפידה, ניצב בכיכר המרכזית העצומה של העיר – משהו בסגנון 'כיכר רבין' לפני שהשם שונה ל'רקיק הלהט"בים'. הגדר הייתה מעניקה לנו תמורה עירונית מוחצת בבואנו להתמודד על פיתוח שכונות חדשות בדרום העיר. כמה כסף... וכל זה נמנע מאתנו בגלל קבלן שעשה שירקעס עם פקידי ממשלה באגף הבינוי ובוועדת המכרזים.
אחת הטענות הנוקבות מטעם עורכי הדין שלנו, אמיר-עמיר-דמיר-גמיר-זמיר-טמיר-ממיר-סמיר-עמירם-אמירן-עמרם-מורן-עמירלוביץ' ושות' היתה, שקנוניה מהסוג שבכוונתם לחשוף בבית המשפט מקעקעת והורסת את משק הבנייה בארץ. קבלנים ראויים המשחקים לפי כל הכללים ממש יורדים לבנקט ופושטים את הרגל. במקומם צפים ועולים ערסים חצופים שיש להם סוכן צעקני בכנסת ושדולה צדקנית נגד אפליה. אין להם כוונה לבנות בהתאם לתוכניות, המפרטים, התקנים והחוזים שעליהם הם חותמים חגיגית בנוכחות השר. הם צצו רק כדי לגזור קופון. הם מחליפים את כל האביזרים, המתקנים והציוד האיכותיים של בתי החרושת האירופיים, כפי שצוין במפרטים, באשפה שמגיעה בערימות מסין. מביאים לאתר 'חמולות' מהשטחים ומציגים אותן כיחידות ביצוע של בעלי מקצוע מיומנים (עם תעודות מזויפות), מפעילים אותן כמומחים למיזוג אוויר, לוחות-חשמל, מערכות ספרינקלרים, בקרה ותאורה. אם אתה מפקח בעל-עין חדה אתה יכול לגלות 'חשמלאי' שעזב את מעבידו הראיס, נקלט ב'חמולה' אחרת ש'מתמחה' במערכות קירור או קווי ביוב...
הגיעה אלינו הקלטה נדירה של מנהל חברת הבנייה שזכה במכרז אומר למהנדסיו באתר שלא יבלבלו לו את המוח עם החוזה שעליו חתם:... אני חתמתי ואני יודע בדיוק על מה חתמתי. אתם עובדים אצלי ולא אצל נותן העבודה והמפקחים שמסתובבים פה כמו צפרדעים ומקרקרים. אני מבקש מכם לציין אך ורק את מה שאני מחויב לעשות מבחינת חוק המדינה. אני לא רוצה לשבת בכלא ולא מעוניין שאיש מכם ישב שם. לכן ספרו לי אך ורק מה חוק המדינה והרשויות מחייב אותנו לבצע באתר. את זה נעשה בדקדקנות עם דגש על בטיחות. כל השאר נתון לשיפוטי. רק אני מחליט מה אנחנו עושים פה, היכן, למה, כמה ומתי. לא נותן-העבודה יחליט על כך, לא עדת המפקחים המתנפחים. זה הכסף שלי – ורק אני רשאי להכניס יד לכיס ולבזבז. כן, קחו בחשבון שכל הוצאה היא בזבוז משווע...
אם נמשיך כך, שאל גץ, לאן אתה חושב שנגיע? לדעתי תתרחש פשיטת רגל של משק הבנייה בארץ והממשלה תיאלץ לייבא קיטים של קבלנים על ציודם מתאילנד עד וונצואלה. אולי יישארו כאן רק כמה קבלנים בעלי ערך סגולי, כאלה שכרכו עצמם סביב טייקוני נדל"ן פרטיים שמקימים מגדלי דירות בת"א - את הכבישים והחוצות כבר הפסדנו ועכשיו אנחנו בדרך להפסיד גם את משק הבנייה...
המשך יבוא

תאריך:  01/08/2018   |   עודכן:  01/08/2018
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
תגיות מי ומי בפרשה
 אילנה דיין
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
סיפור בדים: קבלן וג'נטלמן
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
מי שמתפלא על החשיפה . . .
פלטי  |  2/08/18 23:16
 
- המונח בקשיש הוא תורכי ועובד
סניל   |  5/08/18 10:50
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עידן יוסף
התקשורת הישראלית אינה כלב השמירה של הדמוקרטיה היא לכל היותר כלב המרחרח באחוריהם של חבורת הכלבים מסביב - אלה שבמקום לשקף את מגוון הדעות יוצרים שיח השתקה שמביא לחיסולה של הדמוקרטיה
רחלי בן-צור
אני מציעה שתורו למספר סוהרות להיכנס למקלחות של האסירים הביטחוניים כדי שיפקחו על בזבוז המים    אני מבטיחה לך שהאסירים הביטחוניים יהיו מאוד ממושמעים, שכן מיד עם הופעתן של הסוהרות בתאי המקלחות - בזבוז מים יהיה הדבר האחרון אותו יעשו
מוטי פלד
לצ'רציל מיוחסת אמירה מעניינת וחשובה, וכך נאמר: "ממשלת הוד מלכותו חשבה שעליה לבחור בין השפלה לבין מלחמה - היא בחרה בהשפלה, והיא תקבל גם מלחמה"    אני רוצה לחזור ולהדגיש שוב: "ממשלת הוד מלכותו חשבה שעליה לבחור בין השפלה לבין מלחמה - היא בחרה בהשפלה, והיא תקבל גם מלחמה"
בעז שפירא
האם תופעת הלהט"ב היא נורמה חברתית רצויה או שמא עלינו להוקיע אותה מעל כל במה? שהרי ממה נפשך - אם חלילה ילכו בדרכם זו רוב בני-האדם כי אז ברור ופשוט הדבר שתבוא כליה על האנושות שממילא תחדל להתקיים
רפאל בוכניק
הנהייה קלת הדעת אחר סיסמאות תלושות מקרקע המציאות, המסווגות את חוק הלאום כחוק גזעני ובלתי שוויוני בעליל, מהווה סממן של גישה שטחית על סף הבורות, שמאחוריה הסתייגות אוטומטית כמעט מכך יוזמת חקיקה ממשלתית, מבלי לבדוק ולנתח את המשמעויות המסוכנות הנגזרות מנקיטת עמדה נחרצת חפוזה ומיציאה לרחובות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il