מה עם הצ'רקסים

אז מה היה לנו בטור ההפגנות. הפגנת הפונדקאות, הפגנת הלאום, ואז עם הדרוזים, ועכשיו עם הערבים, מעניין, מה מכינים לנו לשבוע הבא? אולי הפגנת תמיכה ב-BDS? אולי יש כמה רוצחים ערבים מאוכזבים שלא קיבלו את כל ה-72 בנות המובטחות בשמים, וההפגנה תדרוש לספק להם פרגיות? אולי להעביר את ראש השנה לחורף? מה, רק נגמר החופש וכבר החגים נופלים עלינו? עמי איילון, ויובל דיסקין. מה אפשר לומר על שניים כאלה? שהאחד אמר בעת עקירת גוש-קטיף, שאין בעיה אם תהיה עוד אלטלנה, והשני הלך יד ביד עם ידידו מאיר דגן כשהם מפטפטים את עצמם לדעת. לחשוב שטויות הוא רשאי, לו עשה זאת בחשאי, אבל הם כל כך בטוחים בעצמם, הרי הם הברנג'ה שחולמת בהקיץ 'להפיל את נתניהו', לכן תקף דיסקין את יוזם חוק הלאום אבי דיכטר, חימם את הדרוזים, עד שאחד ביקש לתקוף את דיכטר וקרא לו כלב... הוא לא חדל לשסות ולקרוא למפגינים 'ללכת עד הסוף'. וכבר נאמר: בעל כוח - תוקף, בעל מח - עוקף, אז את המח שלהם צריך לחפש, אבל כוח יש להם, ולכן הם תוקפים. המטרה מקדשת את האמצעים. דיסקין לא נקרא לחקירה ועוד קיבל ראיון מפנק. ככה זה כשאתה נגד נתניהו, וזורח מהשלטים של שלום עכשיו, חד"ש, ודגלי פלשתין. 70 שנה חיים הדרוזים, והערבים עם המנון שנפש יהודי הומייה, ולא נפש צרפתית, 70 שנה הם הסתדרו עם הדגל הכחול לבן שהפסים שלו לקוחים מהטלית של היהודים ולא של הבולגרים, 70 שנה הם חיים עם מדינה שהסמל שלה, מנורת שבעת הקנים, סמל עוד מימי בית המקדש של היהודים, ולא של הרומאים, 70 שנה הם יודעים שיש סל שאליו נקלטים כספים וסיוע ליהודים שעולים לישראל בגלל חוק השבות, אפילו עם הייתה רק סבאות יהודית, ולא נותנים סל לבן או לבת של פאטמה, כך זה היה כל השנים, אז על מה יצא הקצף פתאום? הקצף על הפה התחיל בעצם לאחר אובדן שלטון מפא"י. השמאל שחווה זעזוע טראומטי טרם התאושש ממנו. כאשר מטיחים במנהיג מפלגת הלייבור באנגליה ג'רמי קורבין שהוא אנטישמי, כי הוא תמיד נגד מדינת ישראל ובעד הערבים, לא חוטאים לאמת. אבל 'עשו שונא ליעקב' ויודעים שרוב הגויים לא מחבבים את מדינת היהודים, זה לא חדש, אבל מה עם אנשי השמאל כאן? לפני שנים אמר הסופר אהרן מגד: "נוכחנו בתופעה אשר קרוב לוודאי אין לה תקדים בהיסטוריה. הזדהות אמוציונאלית ומוסרית של רוב האינטליגנציה בישראל עם בני אדם המחויבים גלויות להשמדתנו"... ואכן, קשה לקבל את המעשים, והאמירות. על עופרת יצוקה הם הכריזו גם בהאג "פשע מלחמה ישראלי ומעשה של השמדת עם". "המוקד להגנת הפרט" ו-"האגודה לזכויות האזרח" אותה גברת בשמותיה הרבגוניים, לא השמיעו הגה בימי הפיגועים הגדולים כאשר בכול יום שכלו עשרות משפחות את יקיריהם, אבל מאידך פרסמו לא פעם את הפגיעה בזכויות היסוד של הפלשתינים: זכות הקניין, חופש התנועה, חופש העיסוק, הזכות לפרנסה, הזכות לחיי משפחה, והם מצטטים את הרישא בסעיף 23 של תקנות האג, האוסר "הריסת רכוש אויב או תפיסתו"... ומתעלמים מן הסייפא... כי למעלה מ-1,800 קורבנות טרור ערבי וקרוב ל-10,000 פצועים אין בהם כדי להיכלל באיזו שהיא הגדרה...

מסוכנים ביותר

כדי להמחיש את המצב הטראגי-קומי משהו, נספר את סיפורו של עו"ד לימור גולדשטיין שהיה ממפגיני בילעין הקבועים. הוא נפגע קלות מירי שוטר מג"ב. השוטר הועמד לדין. וגולדשטיין תבע את המדינה וזכה בפיצוי של שלושה מיליון מאתיים וחמישים אלף... כי כך מקבל מי שמפגין עם הערבים. בגירוש תושבי עמונה נפצע צעיר ממכות אכזריות של שוטרים ונשאר נכה לצמיתות. הצעיר הגיש תביעה לבית המשפט, ולאחר שנדחה הלוך ושוב, זכה בפיצויים מן המדינה בסך 35,000 שקלים. אכן היחס של 1:92 בין החובר לאויב לבין המגן על ארצו הוא ביטוי נאמן למנגנון ההרס העצמי של השמאל הקשה שמבקש ומצליח לכפות על מדינת היהודים. ועם יש לנו שופטים כמו אליהו מצא שופט בית המשפט העליון בדימוס שקבע כי: "השפה הערבית קדמה לשפה היהודית", אין להתפלא על פסקי הדין של האיש משמאל וההוא מימין, ואין להתפלא שהערבים טוענים שהם היו כאן כשמשה עוד התהלך במדבר... מדוע אנשי השב"כ לשעבר הם מסוכנים ביותר? מפני שאין בפניהם כל מחסום. איש לא יעז לצאת כנגדם, ומאידך ה'טייטל' שלהם עובד על הבריות. הם מסוכנים כי הם אומרים כל דבר בלע, ולא ניזוקים. הם מוכרים את ההפגנה עם הדרוזים, כאילו זה עוד 'מזיגת דמים', הם מוכרים את ההפגנה עם הערבים, כאילו הם רובין הוד, רק דואגים ל"נכבש" האומלל.אבל באמת כל יריבי נתניהו התקבצו להם, בעלי שנאה עצמית מטורללת, שמקבלים גיבוי מבית המשפט העליון שעושק את העם היהודי מנכסיו הלאומיים ומיכולתו להתגונן. השמאל טוען שהמדינה צריכה לשנות את דגלה, סמלה, המנונה ושפתה כדי שיתאמו להם, ונראה שהם קטני הבנה לדעת, שבלא זהות יהודית, אין למדינת ישראל זכות קיום, וממילא גם לא יכולת קיום. שלב נוסף בחוק צריך להיות שכל אדם שגר בתחומי מדינת ישראל ואינו נאמן לה, ומסרב מטעמים לאומיים להתגייס לצבא או לשירות לאומי לטובת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, אינו זכאי לכל הזכויות האזרחיות. אין עמדה מוסרית מזו, וכל הדיבורים על שוויון זכויות שאינו מותנה בחובות - מובילים לעוולות מוסריות שמשחיתות את החברה.