האוצר זה אני?
רק סמלי הדבר שאחרי המבצע המגלומני בסידרת "הנחתום מעיד על עיסתו (הכוזבת)" של שר האוצר,
משה כחלון, בשלטי חוצות וּבעיתונות, במסגרת קמפיין בחירות חסר תקדים, כשהוא לא בוש להציג את עצמו מעל גלי האתר כשר האוצר הטוב ביותר בתולדות המדינה - הופיעו נתוני למ"ס המצביעים על עלייה במחירי הדיור ברבעון האחרון. ואם לא די בכך, בעוד השר הנכבד לא חדל להתפאר קבל עם ותקשורת בהורדת מחירים, סל הצריכה מתייקר.
חשבתם שהנתונים החדשים יפריכו את תדמיתו המגלומנית של השר, שיודה בכישלונו? טעיתם. בעוד הוא שָׂש אלי מיקרופון כדי להציג כל בדל הישג, הפעם, איך לא, הוא בחר לשגר את נציגו שר הכלכלה,
אלי כהן, הבלתי מאכזב, שיעשה עבורו את מלאכת יחסי הציבור. כי בעיני כחלון, הסבוּר ש"המדינה - או לפחות קופת האוצר - זה אני", ושהטבלה, כל עוד הוא הבוס, תמיד משקרת, וּכבר סימֵן את עיגולי ההצלחה, כל כישלון הופך במטה קסם להישג.
וכך, בעבור חופן מנדטים האיש מאמין לשקריו שלו וזורה אותם בעיני הציבור. אז מה פתאום שיתפטר כפי שהבטיח אם מדיניות הדיור שלו תיכשל, וּמה עוד שהבוס הבטיח, אבל מי אמר שהבטיח לקיים?
ד"ר אחמד ומיסטר טיבי
ח"כ
אחמד טיבי, יועצו הנאמן של
יאסר ערפאת, אשף המחבלים, שהפך בזכות לשונו החלקלקה, המשמשת כלי הסוואה מובהק למדיניותו העויינת את המדינה, לחביב הקהל, התקשורת והח"כים, לא מפסיק להפיץ את ילקוט כזביו בעיני הציבור.
שמעתם אותו אי-פעם מגנה פעולת טרור נגד ישראל? מעולם לא. האיש במֶתק לשון נוטף בנאומיו האנטי-ישראלים שנאת יהודים. הוא, איך לא, בעד מדינת כל שָׁהידֶיהָ, בעד השבת כל פליטי פלשתין ונגד חוק השבות, משתתף צוהל בכל עצרות וכיכרות המחבלים ותומך בכל שאר מרעין בישין שיחסלו את מדינת היהודים.
הוא לא בוש להישבע בפיו אמונים לכנסת, כשחרב פיפיות בידיו. וכך, ביחד עם עמיתיו הפלשתינים אויבי המדינה והעם ברשימה המשותפת, הוא צוחק כל הדרך לחשבון הבנק המנופח, ועל הממשלה הפרייארית שמממנת אותו בלי הפסקה.
כנף של אהבה?
שמתם לב מבחינה סמלית, בֶּהפוּך על הפוך, היכן נרצח הנער אדיר ישראל רוהקר? אז לידיעתכם ולידיעת הרוצח וההנהלה הנה תעודת הזהות של הפנימייה שבָּה מצא אדיר את מותו האכזרי (כי לכל מוסד יש שם):
שם הפנימייה - "כנף של אהבה" (אתם קוראים נכון);
שם המושב הוא לא אחר (תחזיקו חזק) מ"מושב רווחה",
והעמותה, המפעילה את הפנימייה, כן כן, שְמה המעניין הוא 'לַחַן'.
רק בתיאטרון האבסורד של ישראל אולי אלה הצלילים הצורמים של זעקות הקורבן שהתלוו לרצח במשכן של אהבה במושב רווחה.
