את הדברים הנ"ל אמר לא אחר מראובן רובי ריבלין המכהן למרבה הבושה כנשיאה של מדינת ישראל. הוסיף מי שמתיימר להיות הנשיא שלי - "מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי אשר שב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות. זהו ייעודה.
אולם מדינת ישראל לעולם תהיה גם מולדתה וביתה של אוכלוסייה ערבית רחבה המונה למעלה ממיליון וחצי ערבים, יותר מ-20 אחוזים מאזרחי המדינה" (ההדגשות של הח"מ).
הוסיף ריבלין נשיא מדינת היהודים: "האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל איננה קבוצה שולית בחברה הישראלית,
אלא בשר מבשרה של הארץ הזו, אוכלוסייה מגובשת בזהות לאומית ותרבותית משותפת שתמיד תהיה מרכיב יסודי כאן. נועדנו לחיות זה לצד זה".
מה אוסיף ומה אדבר נוכח משנה סדורה של אדם המחלק בהבל פה ובלי למצמץ את נחלת אבותינו לערבים החיים כאן אגב קביעה שהם בשר מבשרה של הארץ...
כל זה תוך שהמאבק על הארץ טרם הסתיים. כל זה בעוד רבים מאוד מהערבים עליהם מדבר ריבלין אינם נאמנים למדינה, מפגינים נגדה, נושאים דגלי אש"ף, חמאס ודאעש ומצהירים בגלוי כי הם "פלשתינים". והרי היא הנותנת - כפי שמעולם לא היה עם "פלשתיני", כך לעולם לא נוכל ולא נרצה להכיר בישות "מגובשת בזהות לאומית" כפי שמגדיר ריבלין את הערבים החיים בתוכנו.
הערבים שמו להם למטרה לשכתב את ההיסטוריה של ארץ ישראל, ונשיא מדינת היהודים משתף עמם פעולה?!
תורתנו הקדושה מאפשרת להכיר בגויים ("גר תושב") החיים בקרבנו, אלא שהערבים החיים כאן, רבים מאוד מהם, אינם עונים על דרישות הסף המקנות מעמד כזה של גר תושב. לו הכירו בישראל הריבונית כמדינת היהודים, לו מילאו חובות, לו גילו לה נאמנות, כי אז היה על מה לדבר.
את ריבלין הייתי שולח בדחיפות לעשות שיעורי בית. יתכבד ויתחיל בלימוד תנ"כ ואחר כך יידרש לתולדות עמנו מימי בית ראשון ועד היום. מומלץ מאוד (לכל אחד ובפרט למי שמתיימר להיות נשיא מדינת היהודים) לעיין גם בתולדות הארץ הזו בדורות האחרונים ועוד לפני כן. כך ימצא המעיין בספרה של ג'ואן פיטרס תיעוד מדויק של העדר זיקה של הערבים לארץ, למי שזקוק לתיעוד כזה.
בועטים במורשת
בנוסף אמליץ לריבלין ולשכמותו להקשיב לערבים עצמם.
עזמי בשארה הבוגד מודה בפה מלא שאין עם כזה "פלשתיני". מנהיגים אחרים מודים בשיח הפנים ערבי שרוב הערבים החיים כאן בקרבנו הגיעו ממצרים ומסעודיה. העובדות מפורסמות וידועות, רק צריך לגלות יושרה וללומדן.
אחת הבעיות של ריבלין ושכמותו היא שהם מקדשים את הדמוקרטיה וסוגדים לה, תוך העדפתה על היהדות והתורה שרק בגללה אנו כאן בארצנו. מתברר שכאשר בועטים במורשת ועוקרים את הלב - לא נותר במה להיאחז.
ובאמת, היכן הלב היהודי? ריבלין התפרסם בעבר כאוהב ומוקיר ירושלים. הוא הקפיד להעלות את ירושלים על נס, בכל הזדמנות הזכיר את שמה, דיבר עלינה בהתרגשות ובדמעות. שמתם לב שמאז שהתמנה לנשיא המדינה חדל מלהזכיר את ירושלים באותה תכיפות ובאותו רגש מופגן כבעבר?
שמתם לב להתקרבות ה"ממלכתית" המופרזת למי שאינם יהודים? מישהו שכח את התבטאותו המופקרת בעניין פרשת דומא, זאת פחות מעשרים וארבע שעות מאירוע השריפה? למי ששכח אזכיר - אמר ריבלין בחלוף פחות משתים עשרה שעות מאירוע השריפה שהוא חש
"כאב על שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש. דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכינו". כך חרץ דין בלא משפט, כך השחיר את עמנו, כך שיחק לידי המלעיזים עלינו, וכל זה בעוד אין בידו בדל ראיה לכך שהמבצעים הם יהודים. והרי היום, בחלוף שנתיים ויותר - מתברר שאין ראיות זולת הודאה שהוצאה בעינויים והכול מלמד על כך שיד ערבים במעל.
ולא רק בעניין דומא חוטא הנשיא לתפקידו. בעניינים רבים נוספים הוא מגלה עמדות תמוהות כאשר מושא ההזדהות שלו אינו מונח במקום הנכון - עם אחיו היהודים. בנאום אותו נשא בכנס הרצליה שימש מליץ יושר ליהודים שאינם שרים את ההמנון הלאומי בטענו שגם הם ישראלים טובים. ריבלין רואה את ישראל כמורכבת משבטים - חילונים, דתיים, דרוזים, ערבים, חרדים - כולם שווים בעיניו.
ריבלין נגד חוק הלאום, ריבלין בעד אפליה מתקנת לערבים, ריבלין אף הציע למצוא מכנה משותף בחגים (שהרי המוסלמי לא מתעניין ביום כיפור והיהודי אינו מתעניין ברמדאן...). כך גם יום העצמאות נתפש בעיניו כיום מורכב ואפילו בעייתי שכן בראייתו - העצמאות של היהודים היא ה"נכבה" של הערבים... ועוד ועוד... זהו ריבלין.
מדינת היהודים קמה לאחר אלפיים שנות גלות וכמיהה לציון, לאחר נוראות השואה ותוך מלחמת שחרור עקובה מדם הנמשכת עד ימינו. המדינה הוקמה כמוצהר ברוח חזון הנביאים ועל-מנת להגשימו. מנשיא המדינה הזו, מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי ששב לארצו - היינו מצפים להתנהלות אחרת, שונה בתכלית.
