מכתב גלוי לאהוד אולמרט

לכבוד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שלום. ראשית כל, ברצוני לומר שהיית, לעניות דעתי, ראש ממשלה טוב ובוודאי שהיית טוב מנתניהו ומברק ביחסי אנוש. הצטערתי שלא סיימת את הקדנציה שלך ולא ניכנס לסיבות שהביאו לכך. ברצוני להתייחס להצהרה שנתת לתקשורת בנוכחות אבו מאזן בעת פגישתך אתו בפריס. אמרת, כך דווח, שהמו"מ בינך לבין אבו מאזן ב-2008 היה חיובי ולו היו לכם עוד 3-4 חודשים הייתם מביאים שלום. אני בעד פתרון של 2 מדינות והייתי משתכנעת שאבו מאזן היה בדרך להסכם אתך לו בעקבות ההצהרה שנתת לתקשורת אבו מאזן היה מאשר שאכן זה היה המצב. אבל, אבו מאזן שתק ונתן לך לעשות לו יחסי ציבור. אבו מאזן התראיין במאי 2008, אם זכרוני אינו מטעני, לכתב הוושינגטון פוסט בנוגע למו"מ אתך. אבל אבו מאזן לא אמר דברים ברוח הדברים שאתה אמרת בראיון האחרון. הוא הסתפק בכך שציין שהצעתך הייתה טובה יותר מהצעת קלינטון-ברק בקמפ דויד. אכן, אתה צודק שהוא לא אמר "לא", אבל הוא גם לא אמר "כן". האם זאת איננה השיטה שבה הפלשתינים נקטו כל מו"מ? הם מוכנים לקבל ויתורים ישראלים אבל, לעולם הם אינם אומרים "כן" ורק דורשים שכל מו"מ חדש יתחיל מאישור הוויתורים שהוצעו בפעם הקודמת. מאחר שאני בעד פתרון של שתי מדינות אני נאלצת להודות שאני מאוכזבת מאוד מאבו מאזן. אבו מאזן אחראי לדחייה/אי הענות ל-4 הצעות להסכם: ב-2000 בקמפ דויד הוא תמך בסירובו של ערפאת להגיע להסכם ויש אף שמועות שהוא דחק בו לסרב. ב-2008 במו"מ אתך הוא מעולם לא אמר "כן". אי- אמירת "כן" פירושה, לצערי, "לא". ב-2014 דחה אבו מאזן את הצעת קרי. זאת הייתה הצעה של ממשל אמריקני שתמך באבו מאזן נגד נתניהו. וכעת, ב-2018 אומר אבו מאזן "לא" עוד לפני שקרא את הצעת טראמפ. המניע המיידי לדחיית ההצעה היה הכרת טראמפ בירושלים כבירת ישראל. טראמפ קבע אומנם שירושלים היא בירת ישראל אבל גם הוסיף שגבולותיה ייקבעו במו"מ בין הצדדים. במלים אחרות, טראמפ הכיר רק במערב ירושלים כבירת ישראל והראייה: הוא לא פתח שגרירות במזרח ירושלים אלא במערבה. האם אבו מאזן אינו מוכן להכיר במערב העיר כבירת ישראל? אם נשפוט את אבו מאזן על-פי מעשיו ולא על-פי הצהרות באנגלית ניווכח בעובדות הבאות: 1. אבו מאזן מקפיד לשמור על סעיפי הביטחון של הסכם אוסלו. לעניות דעתי, שלטונו היה מחוסל מזמן על-ידי החמאס ללא המעורבות של צה"ל בענייני ביטחון בגדה המערבית. עובדה - לחמאס יש רוב בפרלמנט הפלשתיני הבלתי מכונס. 2. אבו מאזן הכריז על התנגדותו לטרור. לעניות דעתי, הוא נגד הטרור מפני שהגיע למסקנה לאחר 2 אינתיפדות שזה לא יקדם את המטרה. אבל, הוא קורא רחובות וככרות ע"ש טרוריסטים - שהידים בעיניו - ומשלם משכורות עתק מכספי מענקים של ארה"ב ואירופה לטרוריסטים הנמצאים במאסר בישראל ולמשפחותיהם, וגם למשפחות הטרוריסטים/השהידים שנהרגו. 3. אבו מאזן וממשלתו הפעילו את מלוא השפעתם כדי שתתקבלנה באונסקו החלטות ההופכות אתרים מקודשים לעם היהודי לאתרים המקודשים לאיסלאם ולעם הפלשתיני. כך נושל העם היהודי מקבר רחל, מהר-הבית ואפילו מהכותל המערבי. זאת פעילות מוזרה למי שטוען שהוא בעד פתרון של 2 מדינות. 4. הרשות הפלשתינית מנהלת "הסברה/תעמולה הטוענת שהפלשתינים הם האוכלוסייה הוותיקה של פלשתין. במלים אחרות, הרשות הפלשתינית מסלפת ומעוותת את ההיסטוריה של ארץ ישראל כדי לנתק כל זיקה בין העם היהודי לארץ ישראל/פלשתין. 5. אחת הבעיות המרכזיות במחלוקת בין ישראל לפלשתינים היא "זכות השיבה". אבו מאזן הצהיר שהוא אינו רוצה לחזור לצפת, עיר מולדתו. רבים נתפסו להצהרה זו כראייה שאבו מאזן מוותר על "זכות השיבה". אבל, רבים מתעלמים מכך שבהזדמנות אחרת הוא אמר ש"זכות השיבה" היא עניין אישי של כל פליט ורק הוא זכאי לוותר על זכותו. מסקנה: אין ויתור על "זכות השיבה" שהיא סוס טרויאני לחיסול הרוב היהודי במדינת היהודים. 6. הרשות הפלשתינית מעולם לא הכירה בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. אחד מראשי מנהיגיה - נביל שעת או סאיב עריקאת - הצהיר שהיהודים הם דת, ולדת אין זכות למדינה. יתר על כן, בהסכם אוסלו לא הכירו הפלשתינים בישראל כמדינה יהודית אלא בישראל כעובדה קיימת. 7. אש"ף מעולם לא ביטל את הצ'רטר שלו הקורא להשמדת ישראל. אז לאיזה אבו מאזן עלינו להאמין: לזה המצהיר הצהרות מתונות או לזה הפועל לניתוק כל זיקה בין העם היהודי לארץ ישראל/פלשתין ונותן קצבאות למשפחות של טרוריסטים וקורא ככרות ורחובות על שמם של טרוריסטים. ניתוח מדיניותו של טראמפ מראה שהוא פועל ליצור תנאים למו"מ על נושאים אמיתיים: א. ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל הייתה הכרזה על מערב העיר בלבד. זה היה מבחן לאבו מאזן. האם הוא מתנגד למערב העיר כבירת ישראל? הרי הוא בעד 2 מדינות. ב. הפסקת התרומה לאונרא נועדה לשים קץ לטיפוח תקוות שווא בלב דורות של צאצאי פליטים שהם ישובו ל"בתיהם" ולהפסיק את סבלם כנתינים ללא מעמד בארצות ערב. טראמפ הציע להעביר לממשלות הערביות בהן חיים פליטים את הכספים שקיצץ מאונרא. יתר על כן, על-פי החלטת האו"ם רק אלה שגורשו/ברחו זכאים לחזור לבתיהם ומהם נותרו בחיים על-פי הערכות בין 20,000 ל-30,000. ג.מהקיצוצים בתקציבים לרשות הפלשתינית באים לרמוז לאבו מאזן שהרשות איננה מסוגלת לקיים את עצמה ללא מענקים. טראמפ עדין לא קיצץ בתקציב משטרת הרשות הפלשתינית. קיצוץ כזה יביא להשתלטות החמאס אם ישראל לא תתערב. במלים אחרות, הגיע הזמן שאבו מאזן יבין את מיגבלותיו ויחדל להגיד "לא" כל הזמן. הורדת נושאים אלה, מערב ירושלים, השיבה והקיצוצים בתקציבים מסדר היום רק מקדמת את סיכויי המו"מ משום שהיא מאלצת את הפלשתינים לרדת מהסולם הגבוה עליו טיפסו. וחשוב לזכור, הערבים/פלשתינים דחו כל הצעת הסדר שהוצעה להם מ-1936/7 ועד היום. הצד היהודי היה מוכן לפתרון שתי מדינות מ-1936/7 ועד עלייתו של הימין לשלטון. העם בישראל התאכזב מהסיכוי להסדר עם הפלשתינים והביא את הימין לשלטון. נ.ב: לישראל יש שלטון ימין בזכות הסרבנות הפלשתינית. דברים אלה אינם מנקים את הימין הישראלי ממאמציו להתנחל ולמנוע מו"מ.