מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, בונה אירן בהדרגה מפעל התבססות בסוריה, שמסתמך על מעורבות ישירה בלחימה בסוריה מצד כוחות משמרות המהפכה ומערך המליציות הטרנס-לאומיות השיעיות בעיקרן שהקימה וטיפחה. אירן מנסה לעמעם ככל הניתן את התבססותה בסוריה. מדיניות העמעום משרתת אותה משני הבטים. ראשית, היא משרתת אינטרס פנימי, כיוון שהיא עונה לצורך להסתיר ככל האפשר את המשאבים המרובים שהמשטר משקיע בסוריה על חשבון אזרחי אירן, בשעה שאחת הדרישות המרכזיות של המפגינים באירן היא להעביר את תקציבי העתק הללו מסוריה לטובת שיפור מחייתם. שנית, מדיניות זו משרתת את הניסיון האירני להסוות ככל הניתן את נוכחותה מעיניהן של המתנגדות הראשיות להתערבותה ובראשן ישראל, ארה"ב וסעודיה. אלא שמדיניות העמעום זו היא רווית מתחים פנימיים, כיוון שאירן אינה יכולה לשמור על פרופיל נמוך בשעה שהיא מבססת את נוכחותה הצבאית בסוריה, ולכן התפשטותה גוררת תקיפות ישראליות. באמצעות סדרת מתקפות אוויריות ואחרות המיוחסות לה, עומדת ישראל מאחורי הקווים האדומים שהציבה לעצמה בסוריה: מניעה של התבססות אירנית בסוריה ושל זליגת אמל"ח מתקדם מאירן לחיזבאללה. ישראל אישרה שמ-2012 עד אוגוסט 2017, תקפה בסוריה קרוב ל-100 פעמים משלוחי נשק אירנים שיועדו לחיזבאללה ולארגונים אחרים. בנוסף, בתחילת ספטמבר 2018 אישרה ישראל שמאז ראשית 2017 תקפה למעלה מ-200 יעדים אירנים בסוריה.

אירן סופגת ולא מגיבה

מתקפות אלו מחדדות את המתח הפנימי הטבוע בבסיס מדיניות ההתבססות האירנית בסוריה. בניסיון להיחלץ מהמתח הזה, השיקו בכירי משמרות המהפכה קמפיין שקרי לפיו המתקפות הישראליות אינן משמעותיות, ואילו מתקפות הגומלין של אירן נגד ישראל הן קטלניות. זאת למרות שאירן הודתה רשמית ששבעה חיילי המשמרות נהרגו באפריל השנה במתקפת הגומלין שבצעה ישראל נגד בסיס T4 הסורי, ממנו שוגר הכטב"מ האירני שחדר לישראל בפברואר. אל מול מדיניותה האקטיבית של ישראל נגד אירן בסוריה, עמדה אירן במבחן שהתמקד סביב השאלה כיצד תגיב לתקיפות הישראליות. אולם למעט מתקפת הנגד הכושלת של כוחות קודס בגולן ב-10 במאי, במסגרתו נורו 32 טילים לעבר הגולן, מתוכם ארבעה יורטו והיתר נפלו מחוץ לישראל, אירן נקטה במדיניות פאסיבית ולא פעלה נגד ישראל. זאת, אף שספגה מהלומה בתקיפה שביצעה ישראל בתגובה למתקפת הטילים האירנית, בה הותקפו 70 יעדים אירנים בסוריה בתוך שעתיים במסגרת מבצע "בית הקלפים", ולמרות שהיא ממשיכה לספוג תקיפות ישראליות נוספות. כך עלה שבעוד שעלי חמנאי הצהיר שאירן תגיב בנחרצות אם תותקף, היא הפגינה חוסר מעש. אל מול המציאות הזאת, בחרו משמרות המהפכה וחיזבאללה להסתיר את העדר התגובה היעיל באמצעות שורה של שקרים, שנועדו להציג את אירן כצד המנצח שהסב לישראל אבידות רבות בנפש וברכוש.

שקרים בטהרן ובביירות

בנאום המרכזי שנשא בטהרן במסגרת יום ירושלים ביוני 2018, התכחש סגן מפקד המשמרות, חוסין סלאמי, למתקפות שביצעה ישראל נגד אירן בסוריה מאז אפריל. לדבריו, לאחר שבעיצומה של מתקפת הטילית האירנית בתגובה למתקפה ב-T4, העבירה טהרן מסר לישראל לפיו אם ישראל תגיב למתקפה האירנית, המשמרות "ישטיחו את תל אביב באמצעות טילים", ומאז היא נמנעה מלתקוף את אירן. בנאום בטהרן בחודש יולי טען ראש המחלקה המדינית במשמרות המהפכה, ידאללה ג'ואני, שבמתקפה הטילית נגד ישראל בגולן ירו כוחות קודס למעלה 60 טילים מהם נהרגו 50 איש. ג'ואני טען שישראל מחביאה את האבידות שספגה במתקפה זו, ותיאר אותה כאחוזת שיתוק לאחר שלדבריו במתקפה זו קיבלה מסר אירני דרך רוסיה, לפיו אירן תשגר טילים לעבר תל אביב אם המתקפות הישראליות יימשכו. דובר המשמרות, רמזאן שריף, הסביר באותו חודש לערוץ אל-מנאר של חיזבאללה, שהמתקפות הישראליות בסוריה נועדו להסיט את דעת הקהל העולמית מחוסר הלגיטימיות של מדינת ישראל, שקמה על אדמות פלשתין הכבושה. רמזאן שריף הצהיר שישראל אחוזת אימה ואינה יכולה לעמוד בפני אירן וחיזבאללה בסוריה. בכירים אחרים במשמרות הכחישו את הטענה הישראלית, לפיה במבצע "בית הקלפים" הותקפו למעלה מ-70 יעדים אירנים, וטענו שהתקיפה הסתכמה בשיגור טילים בודדים. חוסין דאליריאן, ראש הדסק הצבאי בסוכנות הידיעות תסנים המזוהה עם המשמרות, אף הגדיל לעשות וטען שבפעולת הנקם האירנית על התקיפה הישראלית ב-T4, תקפו המשמרות בטילים עשרה בסיסים חשאיים של חיל המודיעין הישראלי ברמת הגולן ופגעו במתקנים מודיעיניים רגישים, ובהם ציוד האזנה ומכ"מים. לדבריו, אירן הפגינה עליונות מודיעינית בכך שזיהתה את הבסיסים החשאיים הללו. חיזבאללה השתתף גם הוא בבניית מסכת השקרים. בחודש מאי טען חסן נסראללה, שבמתקפת הנגד של כוחות קודס נורו 55 טילים שפגעו בדיוק רב בבסיסי צה"ל לאחר שישראל לא הצליחה ליירטם, והוסיף שישראל מסתירה את האבידות שספגה במתקפה הזו. באוגוסט תיאר נסראללה את ישראל כמדינה חלשה, והצהיר שהיא חסרה מוטיבציה להילחם ולכן אינה ערוכה למלחמה נוספת.

מדוע אין תגובה צבאית

בבסיס מדיניותה נגד ישראל בסוריה, שוקדת אירן על בניית מערך התקפי מול ישראל, תוך שהיא לוקחת בחשבון שגם אם מרכיב ממנו ייפגע, היא תוכל להתבסס בצורה נרחבת בסוריה ולהעביר לחיזבאללה אמל"ח מדויק ומתקדם. כחלק מההתבססות הצבאית השקטה ורצונה להסתיר מהציבור האירני את ההוצאות הכבדות הכרוכות בה, היא מתכחשת לקיומם של בסיסיה ברחבי סוריה, ומכאן שאינה יכולה לאשר את הפגיעה בהם. תגובה צבאית למתקפות הישראליות עומדת לפיכך בניגוד למדיניות העמעום שאימצה אירן. במקביל, נראה שהשיקול האירני שלא להגיב למתקפות הישראליות נובע משילוב שלושת הגורמים הבאים: 1. תגובה אירנית עלולה לפעול נגד האינטרס האירני, כיוון שהיא עלולה לגרור את אירן למלחמה נגד ישראל. מלחמה כזו, לפי איומים שהשמיעה ישראל, עלולה לכלול את מתקני הגרעין של אירן עצמה ולשים קץ למשטרו של בשאר אסד. 2. תגובה אירנית עלולה לסכן ישירות את מפעל ההתבססות. בהתאם לחשיבות האסטרטגית שמייחסת טהרן לשימור השפעתה בסוריה ושימור משטרו של אסד, היא השקיעה מאז ב-2011 לפחות 15 מיליארד דולר בשנה. כספים אלה מושקעים בעיקר במתן קו אשראי למשטר אסד לרכישת נפט וטובין אחרים אך גם בהוצאות אחרות, ובהן הפעלתן של המליציות השיעיות שהציבה אירן בסוריה. 3. נראה שלנוכח המחאה הגוברת באירן, שאחת הדרישות המרכזיות בה היא "כסף לעם האירני ולא לסוריה", המשטר אינו יכול להרשות לעצמו להצטייר כצד המובס בסוריה. חוורונה של המדיניות האירנית בסוריה עלול לתת למפגינים רוח גבית ולמנף את המחאה. לפיכך, מפעל ההכחשה האירני נועד לייצר מצג שווא, לפיו המתקפות הישראליות אינן משמעותיות ואילו התגובה האירנית נגד ישראל היא אפקטיבית.