עדותה של עוזרת האחיות ממחנה ראש העין, על גניבת הילדים שהתרחשה מול עיניה לפני עשרות שנים, הייתה צריכה להיות אות לעלייה המונית לקברו של הרב עוזי משולם כדי לבקש ממנו סליחה. אילמלא האיש הזה לא היינו מגיעים לרגע הזה. הייתי מציע גם לעלות לקברו של שלמה אסולין הי"ד שנרצח ביהוד במסגרת אותו הניסיון להשתיק את האמת. אני רחוק מלהביע פליאה ואף זעזוע מעושה על מה שהגב' הזקנה הזו סיפרה.
כולנו ידענו את האמת מהרגע שהמשטרה כפתה על הרב עוזי משולם את הה"התבצרות" המפורסמת שלו. יותר נכון, כבר שנים רבות קודם לכן ידעו כולם את האמת אבל יותר מדי אשמים היו אז בחיים והנושא הושתק שוב ושוב. כיום השרים שניהלו אז את גניבת הילדים נמצאים עמוק באדמה ונשמותיהם נצרבות בגהינום. אני אהיה האחרון שיבוא בטענות לאישה הזקנה הזו על שפתחה את פיה כל כך מאוחר (בגיל 80...) ועל ביתה שחשפה זאת רק חמש שנים אח"כ, כשאימה כבר הייתה בגיל 85.
טוב לפחות שהן פתחו את פיהן, האחרים והאחרות עדיין ב"דום שתיקה", ויש כאלה שכבר לקחו עימם את הסוד הנורא הזה לקבר החשוך. אין ספק שיום המיתה הוא גורם מפחיד. הגב' שושנה שחם החלה, כמו רבים אחרים ברגעי האמת שלהם, לחוש שיום הדין האמיתי מגיע ושפתיחת הפה וסיפור האמת הם קרש ההצלה שלה ושל אחרים ליום שלאחר יום המיתה. זוהי תכונה רוחנית שה"זוהר" הקדוש מדבר עלייה רבות. אבל ישנם רבים אחרים שגם כאשר עמדו על פתח הגהינום לא עשו תשובה כמוה. יכול להיות שלרבים הכל נראה אבוד מבחינת חשיפת האמת אבל לא כך הם הדברים. יש עוד מה לחשוף.
העדויות האחרות
למעשה הרי שעדותה של גב' שחם איננה בבחינת סנסציה. כבר העידה על כך גם גב' שולמית מליק, שטיפלה בילדי תימן של אותם ימים וגילתה כל בוקר כיצד ילד אחר ילד נעלם על-ידי קבוצת נשים מסתורית. גם סמנכ"ל משרד הסעד לשעבר העיד על כך שהגניבות היו שיטה אך בסופו של דבר הוא הושתק. גם סגן שר העבודה והרווחה לשעבר - מנחם פרוש המנוח, פתח את פיו בנושא וגילה טפח אך משהובטח לו על-ידי חסידות גור כי בנו מאיר יועמד שוב בראש רשימת "
יהדות התורה" בשנת 1999 הוא נסוג לפתע. אח"כ נימק את נסיגתו בפחד שיבולע לו אבל קשה לי להאמין שפרוש כל כך פחד, שהרי אפילו מאיש ה"מאפיה" האגדי, מאיר לנסקי, הוא לא פחד לנעול לו את שערי הארץ ולהופכו ליהודי הראשון שלא חל עליו "חוק השבות"...
יש עוד מה לעשות
כדי שלא להרפות מהפרשה צריך לזרז את פתיחת תיקי האימוץ מיידית במקום לדחות את פתיחתם בעוד כמה עשרות שנים. כיוון אחר הוא להפעיל לחץ על כאלה שנותרו בחיים ואשר שתיקתם עדיין רועמת. כך למשל חי עימנו עדיין שלמה הלל ששימש שר משטרה של מפלגת העבודה והיה ח"כ בימים ההם, כאשר שוד הילדים התחולל. יפה היה לתחקר את הישיש המופלא הזה על מה שהוא שמע ועל מה שהוא ידע על הפרשה, כאיש סודם של ראשי מפא"י ההיסטורית וההיסטרית דאז.
גם מדרכי בן פורת, עוד עסקן יוצא עירק דאז, חי עימנו ובוודאי שהוא יודע על אותן גניבות. היה טוב לשאול אותם על אותן תלונות של יהודים אומללים, חלקם אפילו בני עדתם העירקית, שילדיהם נגבו אבל תלונתם מעולם לא נחקרה. כדאי גם לפנות לאסיר המשוחרר -
משה קצב שמו, ולשאלו מדוע לא נענו לו כשביקש כשר העבודה והרווחה לפתוח את תיקי האימוץ במשרד שעליו הוא אמור היה למשול, ומה הייתה הסיבה לסירוב שנתנו לו אותם אנשים עלומים, ומי היו אותם העלומים?
יש לפנות ולתחקר באזהרה את השופטים שהתנו את שחרורו של הרב עוזי משולם בהפסקת פעילותו בחקירת היעלמם של ילדי תימן והמזרח. אם באמת היה הרב משולם אלים וכו', אזי, ההתניה הייתה צריכה להיות בתחום הביטחון אבל מי שמבקש ממישהו אחר להפסיק לחקור פרשייה וטוען כי "יש אחרים שיעשו זאת" איננו בדיוק הדגם של שופט בדמוקרטיה מערבית אלא של שופט מה"דמוקרטיות העממיות", שהאחרונה שבהן נותרה
קוריאה הצפונית.
יש לצאת מהתמימות הטימטומית הטוענת כי בן-גוריון ושריו לא ידעו על הגניבות, שהרי עוד לא קם בישראל ראש ממשלה כה צנטרליסטי כבן גוריון, ששום דבר לא נעלם מעיניו. בטוחני כי בן-גוריון, פרס,
טדי קולק, איסר הראל ושרי הפנים, המשטרה, הבריאות, הקליטה והסעד דאז ידעו כל פרט מהחטיפות הללו ופיקדו עליהן.
השינוי הדמוגרפי
האמת הייתה מאוד פשוטה ומרה וגב' שחם ציטטה אותה. השלטון הישראלי בראשיתו ראה את עצמו כסוברני לחטוף ילדים כדי לשנות את הדמוגרפיה שבין העדות השליטות לעדות הנקלטות, כשהנימוק הוא שהחטיפה תיתן לנחטפים חיים טובים יותר. הגב' הבולגרייה-יהודיה, שילדתו של דוד שוקר מרחובות נחטפה וניתנה לה, לא התביישה להישיר מבט לאב הכואב, שגילה את ביתו החטופה בחיקה, ולומר לו בהתנשאות שהנה היה כל כך טוב שילדתו נחטפה ממנו אליה כדי שתזכה בחינוך ובגידול טוב יותר מאשר הוא היה יכול להעניק לה! זו הייתה הגישה דאז וזה היה הנימוק הלא רשמי של החטיפות. החטיפות הללו נועדו ליצור מחטף דמוגרפי - מעדות המזרח הדתיים אל חיק הציונות השמאלית והאירופית החילונית עם שוחד של ילדים למפלגות הדתיות, לאחר שכל כך הרבה יהודים אירופים נרצחו בשואה.
ללא סנטימנטים
האמת תצא לאור רק אם הנאבקים עלייה יהיו נטולי סנטימנטים "לאומיים" או "דתיים" ביחס לויתורים על אי-אלו גלויים רק משום "אהבת ישראל" ומניעת "מלחמת אחים". כשהצד הפושע גנב את הילדים ושיקר להורים הוא לא התעניין ב"אהבת ישראל" מיותרת ולא פחד מ"מלחמת אחים".
