אתר "מידה"
2, סוקר את השתלשלות המהלכים שהביאה את ישראל אל סף חתימה על הסכם האו"ם הנ"ל. מדובר על כך שכ-187 מדינות חברות באו"ם עומדות לחתום על ההסכם
1. בינתיים הודיעו: ארה"ב, אוסטרליה, אוסטריה, צ'כיה, פולין וישראל על התנגדותן להסכם. בישראל נעצר המהלך מול האו"ם על-פי החלטת ראש הממשלה ושר החוץ, לאחר דיון שהתקיים בוועדת הפנים של הכנסת.
"ההסכם כולל בין היתר: קריאה למדינות החתומות לגבש 'יעדי מדיניות לאומיים בנוגע להכללת מהגרים בחברות, לרבות אינטגרציה בשוק העבודה, איחוד משפחות, השכלה, אי-אפליה ובריאות'. בנוסף, על המדינה המארחת לספק למהגרים חדשים 'מידע מקיף וסיוע משפטי על זכויותיהם וחובותיהם, לרבות השגת עבודה והיתרי שהייה, שינויי סטטוס, רישום אצל הרשויות ויכולת להגיש תלונות על הפרת זכויות וכן גישה לשירותים בסיסיים'". במילים פשוטות: זכויות המהגרים רחבות ומקיפות יותר מזכויותיהם של אזרחי רבות מהמדינות שמתכוונות לחתום על ההסכם.
ההגירה "הפראית" המתחוללת כיום בעולם והולכת ומתגברת ראויה לדיון נפרד ומקיף. לדידי זו סכנה להפרת היציבות והאיזון העולמי, שעוצמתה אדירה ומידות חומרתה עולות אפילו על אלו של בעיית ההתחממות הגלובלית. די אם נזכיר בהקשר זה את ההגירה מאפריקה והמזרח התיכון לאירופה, ואלה מסוריה למדינות השכנות וממרכז ודרום אמריקה לארה"ב. הגירות אלה העבירו בעשור האחרון מיליוני בני אדם ממקומות מוצאם למדינות אחרות ומאיימות לגדול בעשור הקרוב לתנועות של עשרות מיליונים. בסיס הגישה טמון ברעיונות הגלובליזציה, שאחד מביטוייהן בזירה הבינלאומית הוא
ניוון המדינות לטובת שלטון עולמי מרכזי של האו"ם או ארגון חלופי אחר. תוכנית זו נשענת על הרצון לפתור בעיות חברתיות כלכליות במדינות נחשלות במקום על-ידי הבאת הקידמה אליהן, על-ידי ייצוא הבעיה למדינות העשירות והמפותחות.
ישראל חוותה תחילתה של בעיה דומה עם הגעת ההגירה מאפריקה דרך מצרים. בתוך פחות מ-5 שנים,
ובקצב אקספוננציאלי נכנסו לארץ כ-65,000 מהגרים אפריקנים. תהליכים אלה, אם מניחים להם להתפתח באופן חופשי, מתנהלים תמיד בקצב כזה. ההגירה לישראל הוגדרה כ"הצלה", אף על-פי שמהר מאוד התברר שרק מיעוט מהמהגרים הם "פליטים אמיתיים"; רובם מהגרי-עבודה דהיינו: מי שמבקשים להיטיב את מצבם ולהעלות את רמת חייהם על חשבון אחרים.
חרף הניסיון הישראלי והבינלאומי הרע עם תנועות אוכלוסין "פראיות", ניהלו גורמים במשרד החוץ במשך שנתיים דיאלוג עם מקביליהם באו"ם, שמקדמים את ההסכם החדש. במהלך תקופה לא התקיים בנושא דיון ציבורי וספק אם התקיים דיון אסטרטגי לאומי מתאים, מחוץ לצוות העוסק בו במשרד החוץ. מציאות מטרידה זו נחשפה על-ידי עקיבא ביגמן, בעיתון
ישראל היום, לפני כשבועיים. בעקבות החשיפה קויים דיון דחוף בוועדת הפנים בראשות ח"כ קיש ומכאן הגיע הנושא אל שולחן רה"מ ושר החוץ, שהחליט, בצדק רב, שישראל לא תחתום על הסכם זה.
נורמה מנהלית פגומה
התשובות שניתנו על-ידי נציגי משרד החוץ בוועדת הפנים של הכנסת, לשאלות יו"ר הוועדה בעניין ניהול המהלכים בסוגיה זו מול האו"ם, מעידות על שלומיאליות בסדרי העבודה ועל חוסר הגיון בריא מצד העושים במלאכה במשרד החוץ.
אולם, אם הגורם לא היה רשלני, הוא עשוי להעיד גם על מניע חתרני בהתנהלות גורמים במשרד. משרד החוץ הוא הגורם הייצוגי של מדינת ישראל מול מדינות וארגונים בעולם. לא ייתכן שעובדיו ינהלו את פעולותיו בשאלות עקרוניות, לפי דעתם הפרטית ולא לפי מדיניות לאומית מאושרת על-ידי הגורמים המוסמכים - ממשלה ושר החוץ. לא סביר שעובדים בכירים במשרד החוץ אינם מודעים למאמצים שמשקיעה ישראל בבלימת ההגירה מאפריקה ובהוצאתם, בעלות גבוהה מאוד, של מהגרים השוהים כאן באופן בלתי חוקי, אל מחוץ למדינה. לנהל מו"מ על הסכם שעומד בסתירה מוחלטת לפעולות אלה, מבלי לקבל לכך מנדט ממשלתי מראש, נראה בעיני כהיתממות וחבלה מכוונת, ולא כסתם כנורמה מינהלית פגומה.
תגובת משרד המשפטים ומשרדים אחרים שהיו "בסוד" הפעילות, להתנהלות אנשיהם בנושא זה, מעידה במקרה הטוב על אטימות ובמקרה הפחות טוב על קנוניה; ואולי גם וגם.
השתלשלות פרשה זו מבחינת תקינות תהליכי העבודה במשרד החוץ, מחייבת בדק-בית. סדר הפעולות שמתאר אלון בר, סמנכ"ל אירגונים בינלאומיים במשרד החוץ בישיבת וועדת הפנים הנ"ל, אינה רציונלית ואינה סבירה.
עבודת הפקידים במשרד חייבת להיגזר ממדיניות לאומית ולשקף אותה מראשיתה עד סיומה. אסור לנציגיה הרשמיים של מדינת ישראל לדבר מול העולם בבליל קולות, זהו מרשם בטוח לביזיונות ושגיאות.
כניסתו לפעולה של "הסכם עולמי להגירה בטוחה, מאורגנת וסדירה", מזמנת לישראל עוד מישור חיכוך לא פשוט עם מוסדות האו"ם ומוסדות בינלאומיים נוספים כבית הדין הבינלאומי. המגמה העולמית המשתקפת מהסכם זה מחזקת את התחושות ש: א. על ישראל לבחון את האמנות הבינלאומיות עליהן היא חתומה ולשקול מחדש אם לשמר את תוקף חתימתה עליהן. ב. על ישראל להצטרף ליוזמה בינלאומית ואף להיות יזמית פעילה בה, להחלפת האו"ם בארגון בינלאומי מסוג אחר -- ארגון
שבעקרונות-היסוד שלו מעוגן כאבן פינה לעיקרון של שימור רעיון מדינת הלאום כיסוד למערכת היחסים הבינלאומיים.