מבלי מֵשִׂים הפכה ישראל אט אט מרפובליקה דמוקרטית לממלכה בה שולט הוד מלכותו.
למרות הַקִּדְמָה המודרנית עדיין אנו עדים גם בימינו לממלכות הנשלטות בידי שליט יחיד, אשר גם משליט בהן משטר מלוכני ופולחן אישיות ומתאפיין גם בניסיון להעביר את השלטון למי מצאצאיו. אומנם ממש לאחרונה אנו רואים זאת במדינות עולם שלישי באפריקה ובאזור הקווקז.
בדור הקודם ראינו מדינות אדירות שנשלטו בידי רודנים - גרמניה הנאצית של היטלר, בריה"מ הקומוניסטית של סטלין ובקנה מידה קטן יותר - איטליה הפשיסטית של מוסוליני, אלא שדומה שאצלם לא ניכר רצון המנהי להעביר את שלטונו בירושה, תופעה שעלתה בימינו. בסוריה הצליח בכך חָאפֶז אסד, שהועיד והכשיר בן אַחֵר ליורשו, אך משזה נהרג, המליך [בפועל, בלי התואר "מלך"] את בנו והרצחני בָּשָׁאר, ששרד עד כה רק בזכות ההתערבות הרוסית וההקרבה של לוחמי חיזבאללה שהומרצו בידי אירן. כך
בשאר אסד ניצל, בינתיים, מגורל נסיכי ערב אחרים.
סדאם חוסיין בעירק בחר בשני בנים ממשיכים ואף כבר העניק להם סמכויות ועוצמה, אך אלו נהרגו בעקבות מלחמת המפרץ. כבר נכתב שאחת הסיבות, אולי הַשּׁוּלִיּוֹת, למפלתו של חוסני מובראק במצרים הייתה ניסיונו להועיד את השלטון לבניו. אירוע דומה אירע בזמנו לרודן צָ'אוּשֶׁסְקוֹ ברומניה.
תחושתי ותחושת רבים וטובים ממני היא, למרבה הצער והחשש, כי תופעה חולנית ואנטי-דמוקרטית זו מבצבצת גם בישראל. עובדים ועוזרים רבים וטובים [יחסית] נטשו את תפקידם בחצרות השליט מחמת התערבותה של "המלכה" בהליכי קבלת החלטות ואיוש משרות, חלקם, בשל פגיעה בְּנתן, צַלָּם-החצר-והחצאיות שלה. נסיך הכתר בן ה-27 עדיין גר עם הוריו בבית רה"מ ברחוב בלפור, טס עמם לחו"ל, נלווה אליהם לפגישות עם מנהיגי עולם, מפזר את הגיגיו והקריקטורות האוויליות שלו בפומבי ונהנה מגינוני מלכות, כמו משמר-ראש בארץ ובחו"ל, משימוש ברכב ממשלתי עם נהג לצרכיו האישיים ועוד ועוד. גם פרסום קריאה להכניסו לכנסת בידי מציעים אלמוניים לכאורה תומכת בחשש זה למרות הכחשות הוריו.
על פניו נראה הדבר כהפרחת בלון ניסוי, כדי לבדוק את תגובות הציבור ותוך השתלת רעיון הירושה בתודעת הציבור. פגשנו מגמה כזו, אם גם במידה זעומה בהרבה, גם בשלהי שלטונו של אריק שרון המנוח, אשר הריץ את בכורו לכנסת תוך שימוש נלוז במשבצת שהוקצתה בליכוד לנציג הדרום, ושיתוף בניו בְּהִתְיַעֲצוּיוֹת ב"פורום החווה". בנו גלעד התגאה גם בכך שהוא שהעלה בפני אביו את רעיון ההינתקות שהמיט אסון על מאות מחלוצי ההתישבות שנשלחו לשם על-ידי ממשלות ישראל והביא נזק אדיר למדינה, להשתלטות חמאס ולשימוש בשטח שפונה לפגיעות בישראל.
מה טעם נכתב מאמר זה? כי
בנימין נתניהו הוא מנהיג שהכזיב, אפילו יותר מקודמיו, שרון ואולמרט. אלא שביבי עוד הרחיק לכת והאכזבה ממנו גברה בכל שנה משנות שלטונו הארוכות מדי. הליכוד ירד מזמן מהדרך שהתווה זאב ז'בוטינסקי. אם אצל
מנחם בגין הייתה אולי סטיה קלה, אפשר מחמת שהגיע לתפקידו הנכסף כבר לאחר שיא יכולתו, כמו השלמתו עם
פולחן אישיות צנוע יחסית שצמח בליכוד מעצמו, ללא עידוד מכוון מצד המנהיג. מעריציו של בגין בהפגנות הענק, בכינוסים ובעצרות לא צעקו "חרות!" או "מח"ל! " אלא: "בגין"! "בגין"! וכך גם דרך טיפולו בפינוי כל סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים. אך בשום פנים לא הייתה כל סטיה מההדר והכבוד העצמי בתחום חייו האישיים שהיו כה צנועים.
המנהיגים של תנועת החרות, שקדמה לליכוד, הקריבו את טובתם האישית למען העם והמדינה והכריתו לחם מפיהם כדי לממן ממשכורתם הדלה תנאי מחיה מינימליים לנכי ויתומי מחתרות אצ"ל ולח"י במשך השנים הארוכות בהן המדינה, לפי הוראות
דוד בן-גוריון, לא הכירה בנכותם וזכויותיהם בשונה מנפגעי ההגנה והפלמ"ח. אחרי דור המנהיגים הצנועים והנחושים כמו מנחם בגין,
יצחק שמיר ןחיים לנדאו הנה עלו לשלטון באותה תנועה חשובה וּמַצְּנִיעַת-לֶכֶת מנהיגים רודפי בצע, נוחות ואוהבי מתנות לסוגיהן, שנהגו במדינה כבתוך שלהם. החל בכך אריק שרון שסטה לחלוטין מהדרך בשל נהנתנותו, קבלת מתנות [אדמת חוות השקמים לכאורה] התחברותו לבעלי הון כמו שלאף האוסטרי לצרכיו האישיים ועשיית מעשים שפגעו בציבור בשל חרדת החקירות ושיאם בהינתקות.
דומה שביבי הגדיל בכך מכולם. בשל שמירה על כסאו כְּשַׂר הצביע בעד ההינתקות. הוא לא היסס לפזר את הכנסת ולגרום לבחירות כלליות שעלו למשק המדינה, כולל יום השבתון, במיליארדי שקלים והכל בכדי להגן על עיתונו של שלדון המעניק לביבי פרסומת, גיבוי ובמה חינם לאורך כל השנים ומשום-מה אינו נחשב בעיני הציבור ו
מבקר המדינה למתנת-חינם עצומה לשלטונו של ביבי ובעיקר כבמה ותעמולה במערכות הבחירות.
עתה עשה זאת שוב ושב והקדים את הבחירות משיקולים פרטיים מאחר שחשב שיספיק להיבחר שוב, וברוב עם, בטרם יחליט היועץ המשפטי ל
ממשלה להגיש נגדו כתבי אישום. משנוכח כי השתבשו תוכניותיו ונוכח שהחלטת היועץ תוקדם, ביבי לא היסס להכריז הכרזת שווא על סכנה ביטחונית בגבול הצפון כאשר מדובר היה רק בסתימת מנהרות בשטח ישראל, בעבודה הנדסית מאובטחת ובאיחור רב.
ביבי נשא דבריו לאומה בכל אמצעי התקשורת, הודיע שלא יתפטר גם אם יוגש נגדו כתב אישום עד ששופט בית המשפט העליון בדימוס,
אליהו מצא, ציין שנדהם למשמע הדברים, ושכך מדבר רק ראש ארגון טרור!
השבוע שוב הזעיק המלך ביבי את הציבור והעיתונות להאזין לדבריו תוך הפקעת זמן שידור יקר שלא שילם תמורתו, לנאום בכייני בהופעה מבישה שלא הייתה אלא אוסף טיעונים שהם אמת- למחצה בענייניו המשפטיים, ואפילו לא ה
מפלגתיים, בחקירות הנמשכות כנגדו. אותו ביבי שהכריז שוב ושוב כי "לא יהיה כלום כי לא היה כלום", מחדש ומשפץ את חבר סניגוריו היקרים כנגד אותו כלום שלא היה. מעבר לבעיית הכלום, שכנראה ישנו ואינו "
כלום" קטן, חסרה מאוד ה
כלימהשאיננה.
טוענים המלך וחצרו שראש הממשלה אינו נדרש בחוק להתפטר גם משמוגש נגדו כתב אישום. כבר כתבתי שהטיעון כשר אך מסריח, כאותו עוף כשר ומבושל שנפל לתוך עביט שופכין. אולי ביבי לא הבין שהמחוקק לא צפה התנהגות כזו מצד ראש ממשלה. הוא עצמו גם "שכח" כיצד דרש מקודמו,
אהוד אולמרט להתפטר. האם החוק השתנה מאז?
עתה נחצה הקו האדום שבין מדינה דמוקרטית מודרנית לממלכה מושחתת שהדבר היחיד שחשוב בה הוא הנאמנות למנהיג ויהיו מעשיו אשר יהיו.
ההפרדות מן הליכוד הישן, הצנוע יחסית, הדמוקרטי לפחות לכאורה, והפיכתה של המפלגה לתנועה הכפופה למנהיג יחיד ושיגיונותיו הגיעה עתה לנקודת המפנה עם התרחשותם של שני אירועים מצערים ממש בימים אלה: האחד - פטירתו של מישה ארנס ז"ל, אחרון דור המנהיגים שצמחו בתנועת החרות ונותרו נאמנים לתורתה ולדרכה, אותו ארנס שגידל וקידם את ביבי עד שהתאכזב ממנו; השני - פרישתו, ספק אם מרצון ואם מאונס, של בני בגין, יבל"א, בנו הצנוע של המנהיג ומקים התנועה מנחם בגין, מהרשימה הצפויה של תנועת הליכוד לכנסת. גם יהודה גליק, מההגונים בחברי הכנסת פורש. עתה נותרו סביב ביבי ורעייתו רק חבר חנפים ואומרי-הן כמו השרים
מירי רגב,
יריב לוין, ארדן,
איוב קרא וחברי כנסת כמו
דוד ביטן, דוד אמסלם ו
אמיר אוחנה. בממשלה ובכנסת יושבים שרים וח"כ שנחקרים כבר שנים במשטרה ומאפיל על כולם אריה מָכְלוּף דרעי שכבר הורשע וישב בכלא, וביבי בְּחֶטְאוֹ השיבו ללא חַת ושמץ בושה לאותו תפקיד ממש בו דרעי סרח.
בימים אלו צעדה מדינת ישראל צעד ענק מהפיכתה מרפובליקה דמוקרטית למונרכיה מושחתת, בה יושבים בשלטון רק החנפים למנהיג.
שליט יחיד
ביבי כה יהיר במלכותו המתמשכת שהוא חש ומתנהג בנוסח "אני ואפסי עוד". כשהוא עצמו נושא בִּכְמָחֳצִית מִשְׂרוֹת השרים בממשלה: רה"מ, שר הביטחון, שר החוץ, שר הבריאות, ועד השבוע גם שר הקליטה. דומה כי מֵהַשֵּׁם "ליכוד" נטל רק את שתי אותיותיו הראשונות: "לי..." הכל שלי! ביבי העיף מהשלטון כל מי שהפגין כושר מנהיגות או צבר אהדה מחשש שאותו אדם עלול להתחרות בו. כך פוטר בוגי יעלון שר הביטחון והרמטכ"ל המוצלח והותקף קשות השר לשעבר
גדעון סער, כך גּוּמַד השר ישראל כ"ץ. ביבי כמוהו כאותו עץ אֵשֶׁל הממליח את סביבתו באופן ששום צמח לא יצמח לידו ויאפיל עליו. ביבי גם מצטיין בשימוש שהוא עושה בעוזריו וּמִשֶׁסָר חינם בעיניו או בעיני רעייתו הוא משליכם ככלי אין חפץ בו. דומני שהגב' נתניהו גרמה לנטישתם של בנט ושקד את תפקידם ובכך הביאה להקמת מפלגת "
הבית היהודי" שהייתה לצנינים בעיני בעלה.
ביבי לא בוש לחקוק ולעודד חקיקת חוקים שכל מטרתם להעניק לו טובות הנאה אישיות, כמו הגדלת משכורתו, הפטור החדש ממס הכנסה שהריץ עבורו
מיקי זוהר על תשלומים והטבות שונים שביבי נוטל מהמדינה [מדובר, לפי העיתונות במאה אלף שקל לשנה], דרש רכישת מטוס ושיפוצו למסעותיו/טיוליו עם רעייתו ותכופות גם עם בניו ברחבי תבל, ועודד חקיקת חוקים המגבילים את הדמוקרטיה ואת שיקול דעתו של הנשיא בהטלת התפקיד להרכיב ממשלה.
שמואל הנביא הזהיר מפני המלכת מלך, ודבריו מוכיחים עצמם גם אחרי 3,500 שנה.
הוי, מי יתננו בית במדבר וישיב לנו את הדמוקרטיה ז"ל.
