התואר החדש שניתן לנו: "מדינה מהמושחתות בעולם המערבי", נופל כפרי באושים רקוב ומסריח ביותר, באחת הרעות החולות ביותר שלנו – הקטל בדרכים. במדינת ישראל שסועת המלחמות והטרור, מתרחש קטל הגדול יותר במימדיו מסך כל הנופלים במערכות ישראל – ועדיין עומדים אנו מולו בפה פעור מתימהון ו/או חוסר אונים לגביו.
זה לא היה צריך להיות כך, ותשאלו את עשרות אלפי המשפחות השכולות, את מאות אלפי הפצועים והנכים – ובכלל, את הממונים על כלכלת ישראל שאסון זה חותך בה ללא רחם.
נושא תאונות הדרכים בישראל מקבל תהודה ענקית אצל כל אחד מאיתנו, אבל איפשהו נתקע בתיאוריות מנוגדות שכולן מובילות להפנמה שקטה – כאילו וגורלנו נחרץ למוות ושכול תמידיים.
עבדכם הנאמן היה אולי היחיד שלא קיבל "תיאוריה" זו כמובנת מאליה, והחל משנת 1974 לחם בכל דרך אפשרית כדי לשנות רוע הגזירה האיומה.
הרצאות אינספור על נהיגה נכונה לנהגים (מטעם משרד התחבורה) עם התקפה מתמדת על מחדלי המעסיק.
כ-10 עתירות לבג"צ נגד שרי התחבורה, ראשי הממשלה וכד'.
הפגנות ומחאות תוך שיתופן של העמותות השונות הפועלות וולונטרית בתחום.
התנדבות לגופים פעילים שונים.
מפגשי עבודה עם גורמים פוליטיים, משטרתיים ואח' על תוכנית מקצועית מוכחת לביצוע מיידי, ללא עלויות.
ראיונות לכל אמצעי התקשורת, וכתיבת מאמרים נוקבים ככל שהבמה איפשרה. ...
הכל היה לשווא.
המימסד היה ונשאר אטום.
קובעי סדרי העדיפויות הלאומיים מצאו תמיד נושאים "חשובים יותר", ואת התוצאות חווינו כולנו לכל אורך הזמן.
הדברים היו צריכים להיות פשוטים ביותר, אבל תמיד היו כאלה שדאגו לעוות את כל התמונה, לצרכיהם הפוליטיים הצרים... ושהמדינה ותושביה ילכו קיבינימאט.
את הדוגמה הזוהרת והמחליאה באווילותה האכזרית, ראיתי רוקמת עור וגידים כבר ב-1997.
מולטי מיליארדר בשם אבי נאור, מנכ"ל אמדוקס ההייטקית המצליחה – שכל לא עלינו את בנו בתאונת דרכים. כנראה שפרישתו הקרובה מניהול אותה חברה יחד עם האסון שפקד אותו – הביאוהו למסקנה כי נפתחה בפניו דרך חדשה להביא בשורת תיקון העוול הנורא הקורה לעם ישראל בדרכים.
שלא תבינו אותי לא נכון. אין כאן ביקורת על העניין האישי של הדמות החדשה הזו שפרצה לתחום התחבורה, אלא על תופעה ישראלית של פוליטיקה, הון, וסלבריטאות, כפי שלא פעם נוכחים אנו לראות כי היא מובילה כל תחום בחיינו.
אין ויכוח כי אבי נאור לא הבין באותו זמן בנושאי התחבורה, יותר מכל נהג ממוצע אחר – ו/או בתאונות הדרכים. אבל היה לו קלף מנצח שאיש עד כה לא עמד בפניו, בשום תחום: הכסף. "הבעיה" כאן הייתה, שהיה לו הרבה יותר מידיי כסף...
האיש החליט לקחת מושכות בנושא, הכל כאילו לעזור לאחרים אחרי האסון האישי שקרה לו (סיפור נדוש במחוזותינו).
אלא מאי? עבדכם הנאמן שאפילו ביהמ"ש העליון בהרכב הנשיא ברק שיבח אותו על פעילותו האיכפתית בתחום – נרתם להיכרות עימו.
מכתב פה, טלפון שם... ותוך זמן קצר ביותר הבנתי כי אני מדבר אל הקיר (במקרה הטוב).
האיש החליט שהוא חובק את המימסד בשתי זרועותיו המלאות זהב ויהלומים, כאשר בשלב ראשון הוא מעבה את מערך הניידות הלא אפקטיבי של המשטרה בעשרות חדשות.
כמי שמעולם לא הזניח ולו לרגע את ניסיונותיו להביא לשינוי המיוחל בראייה והצורך לשנות את כל המערכת המטפלת באסון תאונות הדרכים – הבנתי מיד כי נוצרה כאן בעיה חדשה והרסנית.
כתבתי על כך, באותיות קידוש לבנה... והצלחתי להביא עליי עוד זעם מכל מעורב רשמי - ואשם במחדלים הרבים שהנציחו הקטל בדרכים.
שוב, לא באתי לומר "אמרתי לכם" אלא לצבוע בשחור ואדום את האמת - שהנה למרות התרעות לאורך שנים ארוכות, ניתן להיווכח בזמן אמת כיצד כולם עובדים על כולם, ואין פוצה פה ומצפצף. הכל על גב המיפגעים בדרכים, האנדרלמוסיה בתנועה, הנפגעים שנשארים נכים, והמתים שמשאירים שכול נוראי.
נחזור לתמונת האירועים השוזרים מהלכים של שחיתות טובלת בדם אזרחים ישראלים חפים מפשע – הכל למען הישרדותם של הפוליטיקאים שכל העולם כבר מקיא עליהם את ציוניו.
אבי נאור "הצליח"...
הוא הצליח להעלים את כל עשרות ומאות העמותות שבאמת לחמו בכל דרך למניעת תאונות, רק שהתקציבים שלהם לא הספיקו אפילו לנסיעה בתחבורה הציבורית. אם מישהו דיבר על איכפתיות בנושאי תאונות הדרכים, הצליחו תשדירי השירות של "אור ירוק" "להסביר" (עם הרבה "ירוקים"...) שאין עמותה מבלעדי זו.
הוא הצליח להגיע לכל ראיון בתקשורת, "ולהסביר" מה דרוש כדי להקטין הקטל בדרכים.
האיש היה כל כך מתוקשר, שאפילו הוא נבהל מעוצמת אי הצלחתו להקטין מספר ההרוגים לאורך פעילותו הציבורית הממומנת חזק מכיסו – עד שהחליט לומר שכנראה באמת יש כאן מחדל של כל אלה שהוא מילא בכסף ולחיצות יד.
מה עשה? כלום. המתין ושתק, כמו כל האשמים, ורק הריץ עוד קמפיין רווי מליונים... "זה לא גורל – זה מחדל".
וואללה?...
בין לבין... הגיע שר תחבורה חדש למשרד השערורייתי הזה – שחצן מאין כמוהו, מאיר שיטרית שמו.
השר הזה שנפגשתי עימו אישית עת הציע הצעת חוק להעלות את מהירות הנסיעה ל-120 (והבטיח לא לקדם אותה – כי אין לו גיבוי מחבריו( ... היה זה ש"פוצץ" ראיונות כי הוא הבשורה לעם ישראל בהפחתת הקטל בדרכים.
מה הייתה בשורתו?
הקמת וועדה נוספת (אחרי מיליון וחצי וועדות שמסקנותיהן מתחת ערימות אבק ממשלתיים...) – אבל הפעם בראשות... כלכלן. כן, לא טעיתם, הוא הציב את שיינין מודלים כלכליים בראש מי שיחליט מה טוב לנו בדרכים כדי לשרוד ולהיות בריאים.
אז הגיעו התוצאות. הוסקו מסקנות לא ענייניות על אגרה חדשה... (בישראל, איך לא? ועוד כלכלן?...) והנה לכם עוד טלאי מזוויע על עניין שיכול וצריך היה להתחיל ולהיפתר בכלל בדרכים אחרות, מקצועיות, לפני שנים רבות.
אבל בפוליטיקה הישראלית עסקינן... להזכירכם: מדינה מהמושחתות בעולם המערבי. עוד "תזכורת": הקטל הנורא בדרכים הגובה כ-600 בני אדם (הרוגים מעבר לקו הירוק אינם נספרים ע"י חכמולוגי קובעי המדיניות...), ועשרות אלפי פצועים ונכים – מידיי שנה !!
כעת הגענו ליום התשלום, יום הדין הפוליטי, והשחיתות הקורמת עור וגידים נוטף דם אל מול עינינו.
כאשר נשאלתי ע"י עיתונאי בעיתון ארצי (ממש לאחרונה) בכל עניין הקטל בדרכים והשתלבותו של מנכ"ל "אור ירוק" בתמונה – הבהרתי כי פניו של האיש לתפקיד בכיר כלשהו, משהו בסביבות ח"כ. אז טעיתי... הוא מונה לתפקיד אחר בתחום הבטיחות בדרכים, ומספרים כי מכרז מצד ידידו השר – לא ממש היה שם... כנראה משהו במקומו של הלוזר הקודם ולדימיר רובין שכבר כתבתי גם על עלילותיו בהזדמנויות לא מעטות.
הנה לכם סגירת מעגל.
האיש מהעשירים ביותר בישראל, המובטל המחפש תעסוקה סלבריטאית – קיבל את התפקיד שרק עיוור, חירש ואילם קטוע עוד כמה איברים בגופו, לא היה צופה.
יאמרו עליי: מקנא.
אין לי בעיה אישית עם "מה יאמרו עליי", אלא עם האמת הפשוטה שניתן היה להפחית את הקטל בדרכים כבר לפני שנים רבות, ומאומה לא נעשה.
לא רק שמאומה לא נעשה, אלא נוצרה תמונה "זמנית" שהפכה קבע – כאילו לא ניתן להתמודד עם הקטל בדרכים.
נוצר מצב שפוליטיקאים ובוחשי על בצמרת הציבורית בישראל – העדיפו אומה נוטפת דם, על פני התמודדות אמיתית ומיידית עם צרכי השעה.
יש כאן זילות פושעת (מידגמית לעוד נושאים רבים ורחבים ב"תרבות" הישראלית) – שאסור לתת לה לקבע עיוותים באורח חיינו והרגשת כל אחד מאיתנו כאילו וגיבנת היא "דבר טבעי".
אלה דברים נוקבים ומוכחים שמילים בלבד כבר לא יצליחו לשנות – ואת התשובה המוחצת נצטרך למצוא בבחירות הקרובות, או בבסטילייה המתקרבת.
לא יכול להיות מצב שפוליטיקאים עלובים ומושחתים שהרסו והביאו לריקבון כל שטחי חיינו – יתמודדו שוב בבחירות הבאות, עם אותו חיוך אווילי, כאילו לא קרה כלום.
את המנהג המטופש הזה שבבחירות "חייבים" לבחור שוב באותם עלובי נפש וחסרי מעש – חייבים לשרש ולפזר לכל רוח.
על האזרחים בישראל להתחיל ולומר את דברם, משהו כמו בסגנון הנוקב המונח כרגע לפניכם – אחרת נאלץ ולהמשיך ולקבור את יקירנו, באירועים טרגיים בדרכים, שכל קשר עם המנהיגים ומינוייהם (כמו זה לאחרונה...) מקריים עד תלושים לחלוטין מכל סבירות.
