קצת פרופורציות

לעת הזו מתבוננים אזרחי ישראל בהשתהות במחזה שייקספירי המועלה ע"י מיטב שחקני הפוליטיקה והמגזר הציבורי במדינת ישראל. "רחש-בחש, סוד וכחש אש בוערת, סיר ולחש נתח של נחש זוחל בקלחת יתבשל עין טריטון ושוק קרפד, אצבע כלב, מוך ערפד" בדמות הראשית מופיע כמובן ראש ממשלתנו. אין ספק שלפנינו רב מג עתיר פעלים. לקחת מדינה בגודלה של מדינת ישראל עם שטח ואוכלוסייה של כפר מכובד בהודו ובסין, ולהביא לכך שכל שועי עולם ומנהיגיו מתעניינים בנו, אוזנם כרויה לנו ורבים המשחרים לפתחנו זהו הישג הרשום על שמו של נתניהו ואין בלתו. גם הכלת האיום האירני של האייטולות שכנראה סוברים שאין גבול למזימותיהם - כולו של נתניהו. קשה לתפוש איזו אחריות ואיזו תעוזה נדרשת לא רק לביצוע (הידד למוסד ולראשו) אלא לאישור ולמעקב אחר הפעולה. אנו מתהדרים בהצלחה. מאידך-גיסא, כישלון יכול היה חס וחלילה להסתיים בעשרות רון ארדים מעונים ותלויים בעיבורה של עיר. גם בתחומים אחרים הציון עובר. אומנם פיקוח יתר על שר אוצרנו המחייך (למה בעצם?) היה מועיל מאוד, אבל בינתיים אפשר (עדיין) לשלם את החשבונות. הגברת ושות' הן מוקירי נתניהו והן שונאיו מסכימים שהמקור למצבו המשפטי העגום של ראש ממשלתנו הוא משפחתו, קרי אשתו ובכורו האחראים במידה עיקרית לטרלול ולאטרף שאחז במערכת כולה. אין מחלוקת שהגברת חובבת מתנות (כמו כולנו) ולא בא לה לשלם עבורן (כמו כולנו). אלא מאי, את החשבון בכל דרך אפשרית היא מגישה לציבור בתחבולות מתחבולות שונות. ואוי לעומד בדרכה. כמובן, יכול היה ראש ממשלתנו להנחית מהלומה על השולחן ולהגיד: די,עד כאן שבת הגדול. למרבה הצער, כשל. כשל. באותו מקום שגיבורים ובני חיל נפלו כזבובים: ריסון משפחתם הם. ולא יחיד הוא. רבים הם בצמרתנו שנפלו באותו המקום בדיוק. לרבות אלו שלא שמו לב למשל לעובד זר המקנח את חוטמם אבל מועסק רק ע"י זוגתם. ובל נשכח גם את פרקי אליקה. רַחַשׁ-בַּחַשׁ, סוֹד וְכַחַשׁ אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, סִיר וְלַחַשׁ, הפרקליט השרות הציבורי במדינת ישראל יצא מכלל שליטה. די אם נזכיר את המתרחש בחברות הממשלתיות - חשמל, נמלים, תשתיות, מקרקעין, ביטחוניות ועוד כהנה וכהנה להבין שאלי אסון אנו מתקדמים ומהר. למצב עניינים עגום זה שיכול לגרום לאסון בל ישוער לבבת עיננו -מדינת ישראל, אחראית במידה לא מבוטלת מערכת אכיפת החוק שלנו. יותר מדי משפטיזציה, יותר מדי עורכי דין (סליחה משפטנים מעל ציון 50), פחות מדי חוש ביקורת עצמית, ענווה, ריסון עצמי ובעיקר יכולת לראות את דבשתו של הגמל האחר. זדורוב כבר אמרנו? רות דוד כבר הזכרנו? בהטרדות כבר פשפשנו? בנפוטיזם כבר דרשנו? תיראו מופתעים. מומלץ לפרקליטינו לקרוא (שוב?) את הנובלה מיכאל קולהס הדנה באופן מורכב בנושאים כגון גבולות רדיפת הצדק, התמודדות הפרט אל מול שחיתות השלטון וקידוש האמצעים לטובת המטרה. ברם כשקוראים את תשובת הפרקליט(ות) לעיתונאי ציפורי התוהה מי מדליף ומפמפם את אמצעי התקשורת וחוזר חלילה וכו', שאלה לגיטימית ביותר, מקבלים גבב קלישאות להלן: "אבטיח לכם רק זאת: לא נירא ולא נחת. לא נירתע מפני איש. נמשיך במלאכתנו, ללא מורא, עד לסיומה. עד קבלת ההחלטה הנכונה והמקצועית ביותר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, בהקדם האפשרי. זה תפקידנו. זו חובתנו. דבר לא יסיט אותנו מדרכנו" הממ... כאילו דה... לפרקליט התוהה מול אילנה החוקרת על מי האחריות אם ישוחרר זדורוב ויתברר שהוא הרוצח (ואם לא, מי אחראי לכך שהרוצח המסתובב חופשי?) נאמר אך זאת: אם במקום המוטרל הנקרא המזרח התיכון יפרוץ עימות קשה וינהל אותו טירון כלשהו ועל כך נשלם בדם בנינו ואזרחינו לכך יש דווקא תשובה ברורה אתה מן הסתם תהיה האחראי. צַנְּנוּ בְּדָּם שֶׁל קוֹף, רַב אוֹנוֹ, הַכֶּשֶׁף טוֹב היועץ רוברט פירסיג בספרו הידוע "זן ואומנות אחזקת האופנוע" מצביע על הקושי הנורא לרדת מקרני הדילמה מרגע שהתיישבת עליהן. אם מישהו זקוק לרחמי שמיים הלא זהו היועץ. מחד-גיסא, קול המון כקול שדי. היעלה על הדעת לשים ראש ממשלה פופולרי מהמובחרים שישנם, לוחם בסיירת מטכ"ל, אח שכול וכיו"ב בבית סוהר בגין מתנות המילצ'ן או בגין סיקור חיובי שביקש לאשתו (תמורת מה?) כל החלטה כזו תהיה גם אם יורשע ברבות הימים ראש הממשלה בגדר ניצחון פירוס מלך אפירוס. חלקים רחבים באוכלוסייה יאבדו את אמונם במערכת אכיפת החוק ההולך ומתרופף בגין התנהלותה היא, דווקא כשאנו זקוקים למערכת (לאחר רפורמה) חזקה וחסונה. ומאידך-dhxt, יקוב הדין את ההר. והחבר'ה... הברנז'ה...וכידוע, כל העולם כולו משפט (לדעת האדמור המפורסם זוגה של אליקה המפורסמת עוד יותר). האם המערכת תכלה את נתניהו או תכלה את עצמה' כפי שקרה לא פעם בעבר מי שלא רצה את נתניהו כרמטכ"ל קיבל את שקד כשר ביטחון ואידך זיל גמור. סוף מעשה במחשבה תחילה טְחוֹל שֶׁל יְהוּדִי כּוֹפֵר, בֶּטֶן תַּיִשׁ, בְּרוֹש דּוֹקֵר לְחִזּוּק שִׁקּוּי הַלַּחַשׁ, הַרְתִּיחוּם בְּבַחַשׁ-נַחַשׁ. מכיוון שלאיש ממשתפי המחזה אין יכולת "דאוס אקס מכינה" לא נותר אלא לגייס לעזרתנו את תורת המשחקים ואת ההגיון הצרוף (שנמלט למרחקים מחמת הפוליטיקאים ואימת החוק). היועץ יסביר לגברת שאין מה לעשות, היא לא תהיה הגברת הראשונה בבית הנשיא, ומאידך-גיסא לא תהיה הגברת השנייה שבעלה הרם יושב בדיור ציבורי. ובנוסף מה שלא משולם ע"י הציבור לא משולם וזהו. ואם קשה ליועץ המלאכה הרי ימצא לו חשמנים ווזירים להביא את רוע הבשורה. הקודקוד צריך להבין שזו לו כהונתו האחרונה, אבל נסיונו העצום ומעמדו הבינלאומי צריכים לעמוד לשרות אי-מי שיבחר, תמיד מגיע רגע המסירה ועם ישראל חי. למערכת אכיפת החוק תהיה זו הזדמנות יוצאת דופן לנצל רגע של הסכמות עם המחוקקים אסירי התודה שלנו, שלא לומר עם הציבור המעוצבן, ולהסדיר בצורה החד-משמעית מה מותר ומה אסור לכל נבחר ציבור לקבל ומתי (רות דוד כבר אמרנו?). ואם אפשר יהיה להסדיר בהזדמנות זו את לפחות חלקית את החלקים הפרועים והמושחתים של המגזר הציבורי אזי מעז יצא מתוק. ועכשיו לא נותר לציבור המשתהה מה ילד סיפור קמצא ובר קמצא מודרני זה.