אתיקה ומשפט

שאלתי עצמי מה ההבדל בין משפט לאתיקה, עלעלתי וחיפשתי, וההגדרה שהכי מצאה חן בעיני היא שהמשפט מבדיל בין האסור למותר, ואילו האתיקה מבדילה בין הראוי ושאינו ראוי. במילים אחרות האתיקה היא הסייג למשפט, האתיקה היא הגדר האחרונה עם שלטים "זהירות מוקשים לפניך". כל מי שלא חוצה את הגדר לא יגיע לעולם למוקשים, אך מי שחוצה את הגדר, על אחת כמה וכמה מי שחוצה את הגדר ברגל גסה, מסתכן בכך שיתפוצץ על מוקש אחד או שניים, היינו יהפוך ללקוח של מערכת המשפט. ומה קורה במערכת חברתית בה אין אתיקה, או בה האתיקה היא אסקופה נדרסת (כמו בישראל)? ובכן מה שקורה הוא, שדווקא המשפט מפסיק לעסוק באסור או במותר, ועוסק בעיקר בראוי או שאינו ראוי, ומה שעוד קורה הוא, שאין סייג, אין גדר ולכן עולם המשפט כה עסוק במוקשי ענק המתפוצצים בכל פינה ובכל עת, ובכך גם עולם המשפט מאבד עצמו לדעת, ובהעדר אתיקה ומשפט, כל החברה מתפוצצת. ולמה כל הסיפור הארוך הזה? סעיף 20 לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות אומר: אמצעים פסולים - "לא ישתמשו עיתון ועיתונאי לשם השגת מידע באמצעים פסולים שיש בהם קלון למקצוע העיתונאות ובכלל זה אלימות, סחיטה, איום, פיתוי, חדירה שלא כדין לרשות הפרט, האזנת סתר שלא כדין וכל אמצעי אחר להשגת מידע העלול, בנסיבות העניין, לפגוע באופן חמור באמון הציבור בעבודה העיתונאית". תקנון האתיקה של מועצת העיתונות אוסר חדירה שלא כדין לרשות הפרט, ואוסר האזנות סתר שלא כדין כך שללא ספק פריצת טלפון של פלוני על-ידי עיתונאי או בשליחות עיתונאי, ו/או שימוש עיתונאי בחומרים כאלה, ללא צו חוקי של בית משפט (אשר מכוחו בוצעה ההאזנה ומכוחו מבוצע השימוש) מהווה לכאורה עבירה אתית חמורה. חשבתי אולי נשמע איזה מילה של נשיאת מועצת העיתונות (שהיא גם שופטת בדימוס של בית המשפט העליון), על פרשיית הטלפונים של אפי נוה, אך לא שמעתי/ חשבתי אולי נמצא עיתונאי צדיק אחד שיאמר, "הלו הלו הלו, אז מה אם היא קיבלה חסינות פלילית, והרי טרם אנו מגיעים לסף-הפלילי יש לנו קווים אדומים אתיים שעלינו לשמור עליהם", ואף-על-כך לא שמעתי – ולא סתם לא שמעתי – כי אין אתיקה, האתיקה מתה מות נשיקה. אין אתיקה לעיתונאים, אין אתיקה לפוליטיקאים, אין אתיקה לעורכי דין, אין אתיקה לשופטים ולשוטרים, ובהעדר אתיקה, נהרס המחסום האחרון בפני הסף הפלילי, הסף הפלילי עצמו מאבד משמעותית מערכו כי במקום לעסוק באסור ובמותר כמוגדר בחוק, הוא עוסק בראוי ובשאינו ראוי על-פי קריטריונים "מידתיים" ואג'נדה של אהרן ברק ויורשיו/ והנה לנו מערכת חולה עד מאד, חולה במחלה ממארת, ומי יודע אם לא חצינו כבר את נקודת האל חזור, נקודת "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאון".