זהו ספרו הראשון של אפלפלד שיצא לאור לאחר מותו. אפלפלד סמך ידו על כתב היד אך לא זכה לראותו יוצא לאור.
לפני מספר שנים בראיון עיתונאי אמר אפלפלד כי הוא נוהג לכתוב את ספריו ולגנוז אותם לשנה שנתיים ורק לאחר מכן חוזר אליהם לליטוש אחרון ולפרסום. אני מקווה כמו רבים מאוהביו כי מחכים לנו עוד ספרים מפרי עטו.
בספר הזה מספר אפלפלד על מעין פנסיון הממוקם בראשו של הר בסביבה כפרית די נידחת ודיריו הם יהודים אשר באים לתיקון עצמי. ברוב המקרים אלו יהודים שנדחו ממרכז הבמה לשוליה במקומות מגוריהם. מטרת בעל הבית היא לשקם את דיריו, לטעת בהם ביטחון על-ידי פעילות ספורטיבית בחיק הטבע ותיקון המידות. הכוונה טובה אבל כפי הנראה לא מתקיימת, דיירי המקום מעדיפים לבלות את רוב זמנם באולם הקריאה והמשחקים כאשר הם מעבירים את זמנם בין הארוחות המוגשות בחסכנות על-ידי טבחית כעוסה.
בפרקיו האחרונים של הספר אפלפלד במיטבו.
יש משהו בכתביו של אפלפלד המעביר אווירה מלנכולית, מאופקת ומינימלית וספר זה אינו יוצא דופן.
