הנה עובדה שאינה ידועה לרבים: המשטרה אינה חייבת לבסס צורך חקירתי בכדי ליטול אמצעי זיהוי מאדם. די בכך שהיא תגדיר אותו כ"נחקר באזהרה" כדי לעשות זאת - גם אם רצונה האמיתי הוא להגדיל את נתוני המאגר שהיא מנהלת.
איננו עוסקים כאן בנטילת אמצעי זיהוי לצורכי חקירה, כגון טביעות אצבעות בעבירות רכוש או דנ"א בעבירות מין; ברור שבכך יש צורך חשוב. מאמר זה עוסק במקרים בהם ברור שאין צורך חקירתי בנטילת אמצעי זיהוי, למשל: אדם ללא עבר פלילי, אשר בת-זוגו טוענת שדחף אותה אגב ויכוח בעיצומו של הליך גירושין.
למי שלא חווה את הדברים בעצמו, אין מושג אודות הפגיעה הקשה שנגרמת לאזרחים רבים רק בגלל שנחקרו באזהרה, על לא עוול בכפם, למשל בעקבות תלונת שווא של מאן דהוא שהם מצויים בסכסוך. רוב הציבור לא "זכה" לכך ששוטר יטול ממנו דגימה ביולוגית מן הלחי באמצעות מקל ארוך דמוי מקל אוזניים, יטול את טביעות אצבעותיו ויצלם אותו כ"פושע".
מן הסתם, רוב הציבור סבור, כי נעשה כל שניתן כדי לצמצם למינימום את הצורך בנטילת אמצעי זיהוי ובוודאי אמצעי ביולוגי. אולם חוק סדר הדין הפלילי מתיר לכל שוטר ליטול אמצעי זיהוי מכל מי שנחקר באזהרה כחשוד בביצוע עבירה מסוג עוון או פשע. מדובר בטביעות אצבעות וכפות הידיים, צילום הפנים וכל הגוף (למעט איברים מוצנעים) ודגימה ביולוגית לזיהוי גנטי (דנ"א).
לגבי הזיהוי הגנטי קיימת מגבלה נוספת, שלכאורה אמורה הייתה לצמצם את המקרים שבהם הדבר נעשה. אולם עיון ברשימת העבירות שבגינן ניתן ליטול אמצעי זיהוי זה מגלה, כי נכללו בה עבירות רבות ואף כה שכיחות, שכמעט כל חשוד "זוכה" להיחקר בגינן באזהרה, למשל: עבירת תקיפת סתם.
בשנת 2017 נפתחו 107,715 תיקים בגין עבירות אלימות קלה. אומנם לא כל העבירות מאפשרות נטילת דגימה מן הלחי, אולם כולם מאפשרות נטילת טביעת אצבע ותצלום. בשנת 2017 נחקרו במשטרה באזהרה 208,231 חשודים, קרי: אחד מכל 40 אזרחים. בכל שנה, מתווספים, בעקביות מוזרה, כ-50,000 חשודים. אולם מתוך התיקים הפלילים שנפתחו בשנת 2017, רק ב-14.3% מן המקרים הוגשו כתב אישום. כלומר: התיקים נגד 161,000 חשודים נסגרו לאחר שניטלו מהם אמצעי זיהוי. זהו מצב שאינו מתקבל על הדעת.
אומנם, לכאורה, קיימים כללים לגבי מחיקת נתוני זיהוי ממי שתיק החקירה נגדו נסגר, ואולם את הפגיעה הקשה בכבודו ואת ההשפלה לא ניתן למחוק. יש להקפיד על כך שהמשטרה לא תנהל בקלות יתרה חקירות באזהרה, וגם כאשר היא עושה זאת - אין לאפשר לה ליטול אמצעי זיהוי מכל חשוד, רק מעצם היותו חשוד ושלא לצורך חקירתי אלא רק ממי שיוגשו נגדם כתבי אישום. דרך זו תבטיח, כי הפגיעה בזכויות היסוד של חפים מפשע תהיה מינימלית ומידתית בפועל.
בנוסף, ראוי שהציבור יהיה ער לאפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר בטענה שלא היה בסיס סביר לחקירה באזהרה ולנטילת דגימה ביולוגית. כמו-כן, חשוב לעקוב ולוודא, כי משטרת ישראל אכן מוחקת מידע בהתאם לחוק בחלוף שבע שנים ממועד סגירת התיק, ובתנאי שלא הייתה העמדה לדין.
