אני אומר בדחילו ורחימו, עלבון משפחות שכולות מלחמות ישראל הוא עלבון כלל ישראל. הכאב האישי, הוא מצבה שבלב. כל המצבות כולן - והן רבות כל כך, על שמותיהם, ותאריכיהן, וציוניהן מוצבות כאחת בתוככי ישותנו בארץ הזאת. האגודה האחת היא כולנו. אם נדבר - נדבר כולנו. אם מי ממחללי זיכרם יתנצל - יתנצל בפני כולנו. אבות ואימהות בנים ובנות אחים ואחיות, חלל שלהם הוא אך שלהם. אין בעולם חלל עמוק ממה שמותיר חלל שלהם בליבם, אבל אנחנו פה כולנו יחד עומדים, והנוגע בהם נוגע בכל נים מנימי נפשנו כולנו. נדבר אנחנו. כל הקולות בקולנו. בכל בית בישראל.