מחיר הסחבת

הטיפול של יהודה וינשטיין בתיקו של אביגדור ליברמן נעשה בעצלתיים וחלק מהעדים מתו או נעלמו, וזה הקל על סגירת התיק. גם פרשת אהוד אולמרט התארכה. כל מי שהתבונן בעד המרכזי שמואל דכנר, הבין כי ימיו ספורים, והוא אכן הלך לעולמו באמצע העדות, ובמותו כמעט חיסל את מיצוי הדין. עתה מיכאל גנור, שכבר לפני זמן-מה חזר בו מעדותו והודאתו, ואתמול נעצר במשטרה והגיע לבית החולים. הסחבת הישראלית הורגת את הצדק. הרי לפי תפישתו של ד"ר אביחי מנדלבליט, ביבי לא היה מעורב בצוללות (מעולם זה לא התקבל על הדעת מהרגע בו נודע כי התיר לגרמניה לשדרג את הצוללות למצרים ולא דיווח על כך לרמטכל ולשר הביטחון. עתה נוסף גם המידע על עסקיו עם בן דודו ועל 15 מיליון שקל שגרף לכיסו בהיותו ראש האופוזיציה). או-קיי, אבל נניח לפי הגרסה הראשונית. אז ביבי לא בצוללת. אם כן - מדוע תיקי החשודים בפרשת הצוללות, אנשי סביבתו של ביבי ואחרים, לא הגיעו כבר מזמן לבית המשפט? (כאמור, בלי ביבי). אין תשובה ברורה. פרפרזה למחזה הנודע "העצים זקופים ימותו" בישראל "העדים זקופים ימותו". בוודאי עדי המדינה. (זו סתם פרפרזה, ברור שמאחל לגנור אריכות ימים). [פורסם במקור בדף הפייסבוק של דן מרגלית]