סיכומי ביניים בלתי מחייבים

מוקדם עדיין להסיק מסקנה חלוטה על משמעות הבחירות לכנסת ה-21, אבל יש סיכומי ביניים בכפוף לשינויים. הנה כמה מהם: כחול-לבן קיבלה 35 מנדטים למרות שניהלה מערכת בחירות חובבנית, דלה, בלתי מקורית, וחסרת חשיבה יצירתית. יש לי ידיעה מהימנה שהדברים נאמרו להנהגת כחול-לבן בזמן אמת, אך "עיניים להם ולא ייראו, אוזניים להם ולא ישמעו". כלומר, ה-35 שנבחרו מטעמם לכנסת הם עדות משכנעת עד כמה הרצון להיפרד מביבי היה איתן, ולהערכתי לא חלף. אם יאיר לפיד מתכוון למה שאמר ("נמרר לכם את החיים") צריך להכין תוכנית עבודה, כפי שהוצעה להם לבחירות והם התעלמו ממנה - כך עליהם לאמצה עכשיו אם הם רציניים. במילה אחת, צריך למשות את הצוללות מתהום האוקיינוס. ראוי שאבי גבאי יישאר בכנסת. בהנחה שהעבודה מעריכה כי החשדות הכבדים של ביבי בנושאי השוחד, הן ב-4000 ואולי גם בצוללות, ובשוחד הלאומי לחמאס בעזה, יובילו לבחירות מוקדמות, אני סבור שעליה להעמיד בראשה בלי למצמץ את אהוד ברק, האופוזיציונר המובהק ביותר של השנה האחרונה (גילוי נאות: לא דיברתי עם ברק כארבעה או חמישה חודשים, ממילא הנושא לא נדון בינינו) ונא להחזיר מומחים לניהול מערכות בחירות לתפקוד רציף כמו אלדד יניב. עם זאת הנהגת האופוזיציה (ואולי עם איחודים לעתיד) צריכה להישאר בידי כחול-לבן ולא לחזור לעבודה, שיש לה תפקיד נכבד אך משני בתקופת הכהונה הנוכחית. משה כחלון צריך למצוא בתורה ולאמץ את הפסוק שמילותיו למיטב זיכרוני "אהבתי את אדוני" (חיריק מתחת לאות נ' במילה אדוני). מלכתחילה פרישתו מהליכוד הייתה פארסה אם כי סייעה בדרך עקיפה לרסן את ההתקפה החמורה על שלטון החוק, וזה לזכותו. גם כדאי לו לברוח מהאוצר אחרי שהשאיר אותנו עם גרעון ובלי דירות לזוגות צעירים. חבל, הוא בחור טוב ולהערכתי גם הגון. חובה להתנקז אל אליעד שרגא ב"תנועה לאיכות השלטון" ולבנות חומה על-מפלגתית ואל-מפלגתית להגן על שלטון החוק מפני נטיות פשיסטיות חמורות. המאבק המשותף אינו נגד הליכוד, שיש בו יסודות ציבוריים חשובים ומועילים ונכבדים וראויים אלא נגד שלטון פולחן האישיות של משפחת נתניהו. אני מאמין שהדחה מהירה של נתניהו תאפשר לליכוד להפקיד את ראשות הממשלה לארבע שנים בידי אחד מראשיו והציבור יתרגל. דוד בן-גוריון הלך והתרגלו ללוי אשכול; לוי אשכול נפטר והתרגלו לגולדה מאיר, שנהנתה בתחילת דרכה כראשת ממשלה מ-2% תמיכה בלבד; מנחם בגין הלך והתרגלו ליצחק שמיר; אריאל שרון הלך והתרגלו לאהוד אולמרט. לא צריך לפחד מן השינוי. כמעט ההפך נכון. [פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]