ארנון בר-דוד, יושב-הראש החדש של ההסתדרות, יכול לקנות את עולמו. כל מה שהוא צריך זה להצליח להביא לשולחן המשא-ומתן את הנהלת הרכבת ואת ועדי העובדים. זה נשמע פשוט, אבל במציאות זאת משימה כמעט בלתי אפשרית.
אין מחלוקת שאת
רכבת ישראל ממשיכה לנהל
גילה אדרעי, יושבת-ראש ועד חזקה ותקיפה, שלא חוששת מכלום. חייבים להחמיא לאדרעי על כך שהיא דואגת דאגת אמת לעובדים שאותם היא מייצגת, אבל צריך לומר באותו גילוי לב, שהעיצומים ברכבת ישראל חצו מזמן את כל הגבולות.
לפני כמה עשורים, היה השם יהושע פרץ, לשעבר יושב-ראש עובדי התפעול של נמל אשדוד, השם החם בתחום היחסי עבודה. כשפרץ החליט בוקר אחד לנעול את שערי נמל אשדוד, ולמנוע יצוא ויבוא של סחורות, הארץ סערה.
חיים לסקוב, הרמטכ"ל החמישי של צה"ל, שעמד לאחר שחרורו בראש רשות הנמלים והרכבות, נאלץ לצאת לקרבות לא פשוטים מול פרץ, שזכה לאהדת העובדים וההסתדרות.
גילה אדרעי היא יהושע פרץ של זמננו. היא לא מפחדת, לא דופקת חשבון, והיא בעיקר מיליטנטית. עובדי הרכבת יודעים שהיא דואגת להם, ולכן הם הולכים אחריה. הנהלת הרכבת לא מצאה עדיין את נוסחת ההידברות איתה. רבבות נוסעים שפוקחים את העיניים בבוקר מקווים שאדרעי התעוררה על הצד הנכון, כדי שיוכלו להגיע לעבודה.
המצב הבלתי נסבל שבו אדרעי אוחזת בצוואר לא רק את הנהלת הרכבת, אלא גם את הנוסעים, חייב להיפסק. לא ברור מה כוחה של הוועדה שהקים יושב-ראש ההסתדרות בר-דוד, בראשותו של השופט בדימוס ארנון סטרשנוב.
ספק אם סטרשנוב שהוא שופט מוערך יוכל להביא בכוח המסקנות שיפרסם להפסקת השביתות ברכבת. אבא שלי נהג לומר שכאשר מקימים ועדה יש כוונה לקבור את הנושא. אני משוכנע שבר-דוד רוצה את ההפך - להביא לפתרון המחלוקת ברכבת, אבל לא ברור איך הוא מתכוון לעשות את זה.
קודמו בתפקיד
אבי ניסנקורן נחל כישלון חרוץ. הוא הצליח אומנם להדיח את אדרעי מראשות ועד העובדים, אבל השמחה הייתה גם קצרה וגם מוקדמת. אדרעי הצליחה לחזור לעמדתה הקודמת, בתמיכת העובדים, שמאמינים בה ויודעים שהיא רוצה את טובתם. עכשיו כשהיא חזרה למרות שניסנקורן לא רצה בה, היא חזקה ומסוכנת הרבה יותר.
ארנון בר-דוד צמח באיגוד המקצועי. הוא התמודד עם שביתות רבות של עובדי הרשויות המקומיות, אבל ספק גדול אם הוא נתקל במנהיגי עובדים כמו אדרעי. בן-דוד לא טיפש. הוא יודע שראש הממשלה ושר התחבורה הניחו לו מארב והם ממתינים לכישלון ראשון שלו, כדי לחוקק את "חוק בוררות חובה" בשירותים הציבוריים, שיפגע פגיעה אנושה בהסתדרות, ולא יאפשר לוועדי העובדים בשירותים החיוניים לעשות ככל העולה על רוחם.
בעניין הזה מתרבים הסיכויים שנתניהו יזכה בתמיכה גדולה של הציבור, שמאס בריטואל הקבוע של עיצומים ברכבת כאשר בכל פעם נתקפת קבוצת עובדים אחרת במחלה מסתורית ולא מתייצבת לעבודה.
חוק בוררות חובה נמצא כבר הרבה שנים בראש סדר היום של נתניהו. הוא ניסה בעבר להגיע להסכמה על חקיקת החוק בהסכמים הקואליציוניים הקודמים. לפי שעה הוא לא הצליח. המתנגד החריף ביותר עד כה לחוק היה שר האוצר
משה כחלון, שמבקש להצטייר חברתי, אבל היום גם הוא מבין שאבי ניסנקורן עשה לו תרגיל מהסרטים, כאשר הוא נתן לו להבין שפניו לשותפות אמת, אבל בחר להתמודד לכנסת במסגרת "כחול לבן".
הכדור נמצא עכשיו במידה רבה בידיו של ארנון בר-דוד. אם יצליח במשימה, הוא יוכיח שהוא עומד בראש הסתדרות חזקה. אם ייכשל, טובים הסיכויים שהעובדים יפגשו מהר מהצפוי את החוק לבוררות חובה.