בחודשים שלפני הבחירות התעצם מסע הציד על ראש ה
ממשלה. העוסקים ללא לאות בפן הנבזי הזה של חיינו הציבוריים, איבדו כל חוש מידה. מאחרי הקמפיין הזה שהגיע לתהומות שלא נודעו עד כה, מסתתר כמובן הרצון להכחיד את הלגיטימיות של שלטון הימין. רצח האופי הזה מזכיר ימים וזכרונות עגומים מתקופת הסזון. אבל עכשיו מוצא קמפיין נאלח זה במה נוספת: המדיה החברתית. לצורך המחשה אצטט כותבת אחת ואביא ציטוט מפוסט שפורסם בשמה. כאשר מדברים על החרפות והגידופים הנמוכים עד לכדי השתכשכות במי רגליים, הנה לפניכם דוגמה מעשית (ציטוט):
-
"בגלל פוסט בפייסבוק - יורדת מן הארץ"
"אני כותבת מה שאני רוצה" (הפוסט נכתב בתשובה ליוסי פרטוק, הוא פורסם בפיד שלי ואני מניח כי הוא מצוי גם בפיד של אלפי אנשים נוספים): "משתפת מה שאני רוצה ומדביקה מה שאני רוצה. בטח לא אתה תגיד לי מה לעשות בנתיים (השגיאות במקור), מי שניקה אתכם רצפות 70 שנים אלה אנחנו. כי לזה נולדתם. הסיבה היחידה שעליתם לשלטון היא שאתם משריצים ילדים כמו עכברים. שהמדינה תממן. ילדים שגודלים להיות ערסים ופרחות כי אין מי שיחנך. חונכתם (ולכן אתם גם מצביעים כך), לגנוב להתעלק ולחיות על חשבון אחרים". סוף ציטוט.
מובן מאליו שאין בדעתי להתווכח כאן עם תוכנו של פוסט אלים זה. אבל ראוי להתייחס לכוחות התת קרקעיים שהולידו אותו.
המסע נגד רה"מ הוא דרקון דו-ראשי. הפן האחד כוון לפגוע בראש הממשלה ובמשפחתו על בסיס אישי. ליצור תהליך בו טמונים זרעים שיניבו רצח אופי כמכה מקדימה להליך המשפטי. כזו שאחריה תהיה החלטה משפטית לסילוקו מהשלטון, מובנת מאליה. השני פגיעה בליכוד, הפגנת זלזול עמוק במצביעים המזרחיים לעיתים תוך שימוש בביטויים המצטיינים בגסות רוח ובשפלות הדעת. זו הדרך בה הפכה קבוצה מסוימת מאוד בשמאל את השימוש במילים "צדק" ו"שחיתות" ובכל הנספחים שלהן, לקרדום לחפור בו ולכלי משחית להכות בו ראש ממשלה מכהן בישראל.
הזרעים נזרעו כבר ב"הכל שפיט", מבית מדרשו של
אהרן ברק. אולם ברור כי יש כאן מאמץ מרוכז שבסופו רצח אופי. אבל לא רק אופי רוצחים פה, יש כאן פעילות שיטתית ומרושעת לגרום לכך שנתניהו יוגש עקוד אל ספסל הנאשמים. הסירוב לאשר לו תמיכתם של קרובי משפחה, בחירת העיתוי התמוה במועדי השימוע. תופעת התארגנות פנימית, במערכת המשפט לקראת המותבים הצפויים בתהליך השפיטה של נתניהו (לא אפרט אותם כאן), גם ההתעקשות על התהליך המתמשך של ברירה סלקטיבית ועוד מהלכים (היכן הבדיקות והבירורים בעינינם של
אהוד ברק,
ציפי לבני,
שמעון פרס, ו
רות דוד? היכן הבירורים בעניינם של
בני גנץ ו
גבי אשכנזי? - האם הפרקליטות משותקת? הניתן אור ירוק להשתוללות השחיתות הפוליטית, בתירוץ של לא ביבי לא חוקרים?), מסתבר שוב ושוב כי לשמאל הכל מותר ובלבד שיופל נתניהו.
ראש הממשלה עסוק עכשיו בהרכבת הממשלה הבאה. במקביל, עניינים דחופים אחרים מצויים על הפרק. כבר נרמז על כך בידיעות האומרות שרה"מ מעמיד כתנאי, בפני כל המבקשים להיכלל בממשלה החדשה, הסכמה מראש על הגדלת תקציב הביטחון. לכן, לעניות דעתי, יש מקום להערכת מצב זהירה במיוחד, בכל הקשור למצבו המשפטי, נוכח הכוחות העטים עליו מכל עבר. תשומת לב מיוחדת יש להקדיש לשילוב הידיים הבולט לעין כל, בין גורמים שונים המצויים במעמקי מערכת המשפט, לבין בכירים במדיה. זכורה האמירה של
אמנון אברמוביץ' בדבר שנת מאסר נוספת לרה"מ, אם ימנה את לוין כשר המשפטים. אברמוביץ' אומנם התנצל. אבל לעניות דעתי התנצלותו שווה כקליפת השום. לא אחתום על דעה האומרת כי אברמוביץ' לא הציץ בו- זמנית ובד בבד עם פליטת האמירה המחוצפת, גם באייפון שלו, על-מנת לקרוא שם הודעה מבכיר בפרקליטות המזמין את הטקסט הזה... ואולי אף מכתיב אותו...
לכן מן הראוי שרה"מ, ואולי צוות מיוחד מטעמו, יבדקו שוב את האפשרות ליזום תהליך חקיקה בכנסת על-מנת למנוע פגיעה לא מידתית על בסיס משפטי "תמים" כביכול, בראש הממשלה. אין כל סיבה לאנינות הדעת, השורה כנראה על רה"מ ועל מקורביו.
דואגים לבריאות? קדמו את השימוש בגז טבעי
באחרונה פורסם ראיון עם ראשת עירית חיפה, עינת קאליש רותם. בין היתר טענה/רמזה גב קאליש כי בדעתה להוציא מפעלים מזהמים מחיפה. "מה אני צריכה את כל הדרעק הזה אמרה לכתב ynet, שראיין אותה. "מבחינתי, חיפה זו אישה מוכה לכל דבר ועניין". קאליש אף רומזת בראיון כי שני קרובים במשפחתה, נפטרו ממחלה קשה ויש לכך קשר הדוק עם זיהום האוויר בחיפה.
אמירה קשה
אלא שראשת העיר חיפה הולכת בדרך ההתנגדות הקלה. בכך היא חוברת למחנה השמאל העושה שקר בנפשו אך ורק מתוך רצון לנגח את נתניהו ואת ממשלתו. כאשר התלהט המאבק במתווה הגז נזעקו משום מה כל גורמי האופוזיציה ובראשם קפצה, איך לא, הח"כית
שלי יחימוביץ. (עכשיו הוסיפה דברי חוכמה כאלה גם ח"כית חדשה,
מיקי חיימוביץ)...
בין דברי הדמגוגיה שהושמעו לרוב, נשמעה גם התביעה... להשאיר את הגז באדמה. כל אלה שפעלו על-מנת למנוע את אישור מתווה הגז, סרבו להבחין בצורך האמיתי והמיידי של תושבי הצפון בהפסקת השימוש בפחם לייצור חשמל. מעבר מהיר, אולי אף במסגרת מאמץ לאומי, להפעלת תחנות הכוח בגז טבעי היה מפחית את זיהום האוויר בצפון בשיעור גבוה מאוד אולי אף ב-30% ומעלה (וגם הפחתה גדולה מאוד בפליטות של תחמוצות גופרית ותחמוצות חנקן).
אבל הפוליטיקה מנצחת. קאליש הייתה יכולה גם עכשיו, במקום קריאות נואלות לסגירת מפעלים, ויצירת אבטלה המונית, להקים מטה רב מפלגתי ורב תחומי, שיפעל לזירוז ההפעלה של מפעלים בגז טבעי. מלבד היתרון העצום שייווצר באזור שבין חדרה לנהריה, יתרון הקשור בבריאות הציבור, הרי השימוש בגז מקנה גם חסכון משמעותי בהוצאות הנובעות משימוש בדלקים פוסיליים אחרים.
אז קדימה גב קאליש, פחות דיבורים ויותר מעשים. עשי את מה שבאמת עלייך לעשות למען הציבור בעירך.
