המערכה בעמק הירדן (ד') הקיבוצים בוזזים

ימים אחדים אחרי בריחת הערבים מצמח כתב קמ״ן "גולני" דו״ח למח״ט: "לאחר שהערבים ברחו מבניין המשטרה לא היו בצמח תושבים, לבד מכמה פרחחים¹ שעסקו בשוד חנויות. האחרונים שבין ערביי צמח התרכזו בצד המזרחי של המחנה הצבאי. עם כניסת היהודים לכפר ברחו להרים. נודע שהערבים התרשמו מאוד מהתקדמות כוחותינו בכיבוש משטרת צמח."² לא רק פרחחים ערבים שדדו חנויות בצמח, אלא גם יהודים חברי קיבוצים. "הבוזזים הראשונים היו הלוחמים", סיפר ירדני. "זה לקח רדיו, וזה שטיח. עיני חשכו. פלוגה ממושמעת, שקיבלה אימון טוב, אנשים מוכרים ומלוכדים, ופתאום זאת כנופיית גנבים. הודעתי שאירה בכל מי שייקח שלל, והאנשים ראו שאני רציני והפסיקו. טיהרנו את העיירה וחזרנו למשטרה, ואז התפשטה השמועה שהעיירה ריקה, ומכל הישובים באו בוזזים וסחבו מכל הבא ליד. ראיתי לאיזה שפל מדרגה מסוגלים לרדת אנשים טובים. ותיקי עמק הירדן, ברץ, האפט ובן ציון ישראלי³, היו במבוכה גדולה. מצד אחד הם חשבו: רכוש האויב מגיע לאנשינו. 'בנינו עשו סדר, הכל נעזב, הערבים ברחו, וצריך להתחלק. כל חבר קיבוץ ראה את ה"הגנה" כרכושו הפרטי, ואנחנו המפקדים היינו בעיניהם שליחים שלהם. אנחנו עשינו מה שעשינו, והתוצאה שייכת להם. מהצד האחר הם הבינו שכך אסור להתנהג, ואחר-כך הקימו ועדה לטפל בעניין".⁴

קיבוץ גשר, נכלל בחבל עמק הירדן, אך היה שונה מרוב יישובי החבל. הוא לא היה ממוקם במישור שבין הירדן לירמוך, אלא על הגבול שבין עמק הירדן לעמק בית שאן באזור של גבעות וואדיות. בדומה לעין גב שבקצה הצפון-מזרחי של החבל לא יכלה גשר שבקצה הדרומי-מערבי לצפות לתגבורת מהירה, וחברי הקיבוץ יכלו לסמוך רק על עצמם. הישוב היהודי הסמוך היה תחנת הכוח בנהריים, שבשטח ירדן, ומשם לא הייתה צפויה כל עזרה. קיבוץ גשר ממוקם בצומת של כביש חיפה-אירביד-בגדד, דרך עמק הירדן-הגליל התחתון- נצרת. סמוך לקיבוץ עבד צינור הנפט העירקי שהגיע עד לבתי הזיקוק שליד חיפה. אילו כבשו הערבים את הקיבוץ החולש על הכניסה לעמק הירדן מדרום, היו נפתחות לפניהם הדרכים לעמק הירדן, לעמק בית שאן ועמק יזרעאל, ולגליל התחתון. ב־1948 היה מיקומו של הקיבוץ קצת מזרחה ממיקומו הנוכחי. שטחו היה תשעה עשר דונם, מצפון לו הירדן, ומדרום, ממזרח וממערב, חלשו עליו גבעות. משטרה בריטית מדגם טגארט ניצבה מדרום לו, וממזרח היה מחנה של חיל הספר. הבריטים עזבו את המחנה וחיילי הלגיון העבר ירדני תפסו אותו. עד סוף אפריל לא התנכלו חיילי הלגיון לחברי הקיבוץ. בקרבת הקיבוץ היה כפר ערבי קטן, ג'יסר אל-מג'אמע, וברמת התבור שממזרח לו היו עוד כמה כפרים קטנים. תושבי הכפרים האלה לא יזמו פיגועים בשלושת חודשי המלחמה הראשונים. כל החברים והחברות בגשר עברו אימונים צבאיים. ב-12 במארס ניסו ערבים לשדוד עדר של הקיבוץ שרעה בשדה. הוחלפו יריות, שניים מחברי הקיבוץ נפצעו, והשודדים ברחו. בתחילת אפריל הִרְבו הערבים לגנוב אשכולות בננות מהמטע, וחברי גשר הניחו מוקשים בשדה תפוחי אדמה שבדרך למטע, והניחו מארבים לגנבים. ב-3 באפריל עלה אחד הגנבים על מוקש ונהרג, ולמחרת ירו חבריו על מאבטחי המטע והשדות של הקיבוץ. בחילופי הידיות נהרגו שני חברי גשר, יוסף אנגל ויעקב בכר, ונהרג ערבי אחד, שוטר שערק ממשטרת צמח. משוריין נוטרים מקיבוץ אפיקים הגיע לגשר ופינה את הנפגעים. תושבי ג'יסר אל-מג׳אמע הסתייגו מההתקפה הערבית הזאת.⁵ אחרי התקרית דרש מח״ט "גולני", משה מן, מהמג״ד ברושי, לתגבר את גשר בשתי מחלקות מצוידות היטב.⁶ ברושי לא יכול היה למלא את דרישתו, כי בגדודו לא היו די אנשים מגויסים גיוס מלא.

ב-13 באפריל נודע לוועדה הצבאית של הליגה הערבית בדמשק שהבריטים עומדים לעזוב את משטרת גשר, וחבר הוועדה, טהא אל־האשמי הציע למפקדת הלגיון הירדני לכבוש את המשטרה, בגלל חשיבותה האסטרטגית. קצין ממפקדת הלגיון, צברי אל טבאע, דיווח לו: "הוכן כוח של מאתיים לוחמים לתפוס את גשר."⁷ ב-18 באפריל אמר משה מן לברושי בטלפון: "ייתכן שהצבא והמשטרה יפנו בימים אלה את גשר. ערוך כוחותיך."⁸ ברושי סיפר: "ניסינו לקנות את המשטרה ממפַקדהּ, כדי שימסור אותה לנו עם פינויה. הצענו שאנשינו ייכנסו אליה כ׳אסירים' וישתלטו עליה עם צאת הבריטים. אפילו תכננו לחפור מנהרה מן הקיבוץ אל המשטרה. אשתו של מפקד המשטרה הייתה יהודייה. הזמנו את שניהם לקיבוץ והסברנו להם כמה חשובה המשטרה לקיומנו. האישה בכתה, הבעל החוויר אך הזהיר אותנו: 'אם תתקפו את המשטרה לפני הפינוי, אשיב אש!' הוא הבטיח לגלות לנו את מועד הפינוי המדויק, ולא עמד בהבטחתו. לא יכולתי להשאיר בקיבוץ כוח מגויס, כדי שיחכה לפינוי המשטרה; לא היה לרשותי כוח כזה. סיכמתי עם אנשי הביטחון של המשק שהם יתפסו את המשטרה כשיבחינו בפינוי, יודיעו לי ואני אשלח אז יחידה מהגדוד."⁹ לחטיבת "גולני" ולגדוד 12 הייתה בעיה: רוב אנשיהם היו חברי קיבוצים מעמק הירדן, עמק בית שאן ועמק יזרעאל, ורבים מחברי המשקים לא גויסו כלל או שגיוסם לא היה מלא, בגלל הסדר בין אגף כוח ארם במטכ״ל ה"הגנה" ובין ההתיישבות העובדת, שקבע מִכְסה של גיוס במשקים ומכסה קטנה ביישובי ספר. רבים מהישובים שהיו בתחום אחריותה של חטיבת "גולני" נכללו בקטגוריה האחרונה. רבים מחברי המשקים קיבלו הכשרה צבאית בצבא הבריטי, בפלמ״ח וב"הגנה", ומקצתם היו מפקדים; הם היו חיוניים גם בקיבוצים, לכן לא גויסו. חטיבת "גולני" הייתה צריכה להכשיר מפקדים חדשים במקומם. ב-7 באפריל דיווח משה מן ללשכת ההדרכה במטכ״ל: בחטיבה יש רק תשעים ואחד קצינים ושלושים וחמישה צוערים בקודס קצינים. חסרים מאה שישים וחמישה קצינים. ההיסטוריון יואב גלבר כתב: "על-רקע זה בעיקר התעוררו חילוקי דעות עם המשקים שנגעו גם לחישובי המכסות המוטלות עליהם ונתוני כוח האדם שלהם. קצין המטה של אגף כוח אדם לענייני גיוס בהתיישבות נקרא אפוא מדי פעם לדיונים משותפים עם הפיקוד המרחבי והחטיבתי, ונציגי המשקים, כיצר לפתור את השאלות השנויות ביניהם במחלוקת."¹⁰ "הכישלונות בנבי יושע וזרעין נגרמו רק מפני שלא גויסו לפעולה כוחותינו שאפשר וצריך היה לגייס מהמשקים!" אמר בן-גוריון ב-26 באפריל בישיבה שנכחו בה יועצו לוי אשכול, ראש המפקדה הארצית ישראל גלילי, ראש מרכז הגיוס יוסף יזרעאלי וראש אגף כוח אדם במטכ״ל משה צדוק.¹¹ לחטיבת "גולני" בעמק הירדן נשלחו מגויסים חדשים, לא מאומנים, מתל אביב וברשותו של ברושי לא היה כוח מתאים להעמידו בכוננות כדי לתפוס את משטרות צמח וגשר ברגע הפינוי. __________________ בשבוע הבא: שליטי מדינות ערב לוחצים על עבדאללה מלך עבר הירדן להפעיל את הלגיון הירדני נגד היהודים עוד לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל; הציר הבריטי ברבת עמון הזהיר אותו לא לעשות זאת; קרקברייד גם העריך שכל צבאות ערב אינם מסוגלים להביס את היהודים; משבר במדינות ערב בעקבות תבוסת צבא ההצלה בפיקוד קאוקג'י במערכת משמר העמק במחצית הראשונה של אפריל; מדינות ערב חוששות ממהלכיו של עבדאללה; מסיבות פנים ערביות עבדאללה היה זקוק להישג נגד יהודים; עבדאללה מהמר נגד בן-גוריון ונקלע לרצונו ולרצונה של בריטניה לקרבות נגד ארגון ההגנה שבועיים לפני הכרזת העצמאות; עקרון "אף שעל" של בן-גוריון של גוש אמונים ושל נוער הגבעות.

1. יהודים. 2. א"צ, תיק "גולני". 3. המנהיגים והאידאולוגים של הקיבוצים. 4. ירדני, שם. מצויות בידי עוד עדויות על הביזה. לפני כן בזזו אותם חברי קיבוצים את הרכוש הערבי בטבריה. 5. "ימי גשר", הוצאת קיבוץ גשר, עמ' 44-9. 6. א"צ, אל ברק מאת גולני, 9 באפריל 1948. 7. יומן טהא אל האשמי. 8. א"צ, מאת גולני אל ברק, רישום שיחה טלפונית, 18 באפריל 1948. 9. יצחק ברושי, שם. 10. יואב גלבר "גרעין לצבא עברי סדיר", יד בן-צבי 1985, עמ' 152-148. 11. יומן דב"ג, 26 באפריל, 1948.