X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
שמואל סנדלר נשיא המכללה מכללת אמונה-אפרתה
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מאז ההינתקות החד-צדדית מעזה בקיץ 2005, עסקה ישראל ב"מיקוח על-ידי איום באלימות" עם חמאס. במסגרת זו ערך צה"ל שלושה מבצעים גדולים בעזה, בנוסף לסיבובים קטנים יותר של פעולות צבאיות. ללא אפשרות למשא-ומתן מדיני רציני או למלחמה מכריעה, החלופה היחידה היא "דיפלומטיה של אלימות"
▪  ▪  ▪
[צילום: עבד אל-רחים חטיב/פלאש 90]

אחת התהיות סביב העימות המתמשך בין ישראל לבין חמאס היא, האם אנו נלחמים או נושאים ונותנים? רבים תמהים כיצד אפשר לנהל משא-ומתן לצד הפעלת כוח בין שני צדדים שאין ביניהם שום מכנה משותף. האם אין סתירה בין הפעלת אלימות לבין משא-ומתן מדיני, בין הפעלת כוח צבאי לבין דיפלומטיה?
העובדות ברורות. שני הצדדים לעימות אינם מכירים האחד בזכות הקיום של האחר, ולכן לכאורה אינם מנהלים משא-ומתן. כיום מתנהל משא-ומתן דרך תיווך מצרי, ובעבר הועברו מסרים באמצעות שליח האו"ם ניקולאי מלאדנוב. בד-בבד משוגרים טילים ורקטות מעזה לעבר יישובי עוטף עזה ואף מעבר להם, וצה"ל מגיב בהתקפות אוויריות על מתקני חמאס והג'יהאד האיסלאמי. מה הרציונל של ניהול משא-ומתן לצד הפעלת כוח, ומה ההיגיון של שימוש באלימות, גרימת נזק ומצור, לצד הזרמת כספים וסחורות?
ניעזר בתובנה מתחום חוכמת האסטרטגיה: ההבחנה הקלאסית בין מלחמה לבין דיפלומטיה, שהייתה מקובלת מאז המלחמות הבין-מדינתיות של המאה התשע עשרה, התערערה בעידן הנוכחי. המשא-ומתן בעידן זה ניתן לתיאור כ"דיפלומטיה של אלימות", מונח שטבע תומס שלינג (זוכה פרס נובל בכלכלה לשנת 2005 בשותפות עם ישראל אומן), כמעין פיתוח להבחנתו הידועה של פון-קלאוזביץ בין משא-ומתן דיפלומטי לבין מלחמה, שהיא המשכה של המדיניות באמצעים אחרים. שלינג התכוון למלחמותיה המוגבלות של ארה"ב בקוריאה או בווייטנאם, אבל הגדרתו רלוונטית גם לעימותים מוגבלים דוגמת זה המתנהל בעוטף עזה.
בתפיסה הישראלית הבסת חמאס אינה מטרה מדינית. מיגור חמאס או גירושו מעזה יובילו בהכרח להעברת השלטון למחמוד עבאס או לקבלת האחריות לניהול הרצועה בידי ישראל. האופציה הראשונה פירושה חיזוק פתח ובעקבותיה הגברת הלחץ הבינלאומי למדינה פלשתינית משני צדיה של ישראל, בעוד שמשמעותה של האפשרות השנייה היא ניהול חייהם של מיליון וחצי פלשתינים על-ידי צה"ל. שתי התוצאות מנוגדות לאינטרס הישראלי; חמאס מודע לכך, ולכן מעז ביתר שאת לאתגר את ירושלים. מאחר שמהותו הבסיסית היא המשך המאבק במדינה הציונית עד לחיסולה, אין הוא יכול לוותר על עימות אלים. כשהוא מאבד לגיטימציה בעזה ובמדינות ערב, כמצרים וערב הסעודית, ומנגד נלחץ על-ידי הרשות הפלשתינית ברמאללה שאינה מזרימה משאבים, חמאס מנסה לשרוד בזכות העימות. כשמיגור חמאס אינו מטרה מדינית, נאלצת גם ישראל לקיים עימות מוגבל.
בעימות מוגבל זה מתנהל שיח דיפלומטי תוך הפעלת אלימות, והידברות אלימה זו אינה נטולת כללים. למרות הכחשות הממשלה, הרי שבפועל ירי טילים לעבר המרכז - תל אביב והשרון - גורר תגובות מאסיביות בהרבה מהתגובה לירי על יישובי העוטף. חמאס מבין את כללי המשחק: הוא לא הרחיב את הירי למרכז הארץ כדי שלא לאלץ את ישראל להגיב בצורה מאסיבית יותר. ואכן, בהפצצות חיל-האוויר על מתקנים צבאיים ואזרחיים בעזה פעל צה"ל בצורה כירורגית ונמנע מפגיעות בנפש באמצעות מנגנון "הקש בגג" המזהיר מראש אזרחים לפני פגיעה אווירית במבנה. גם ההסכמות להפסקות אש הן חלק אינטגרלי מאותה טקטיקה של "משא-ומתן אלים".
האם ניתן לנהל משא-ומתן אלים לאורך זמן? במבט לאחור, אפשר לומר שהמכניזם הזה נמשך למעשה כבר יותר מעשור. מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007 ועד היום נערכו שלושה מבצעים רחבים של צה"ל ברצועה: עופרת יצוקה ב-2008-9, עמוד ענן בנובמבר 2012, וצוק איתן (8 ביולי - 26 באוגוסט 2014). צה"ל אימץ את הכינוי "המלחמה שבין המלחמות" כדי לתאר דפוס אלימות זה, או "טקטיקה של גיזום דשא". כשאין בנמצא דרך לפתוח במשא-ומתן מדיני או לצאת למלחמת הכרעה, החלופה היחידה היא ניהול משא-ומתן אלים.

מבט מבס"א מס' 1,175, 17 במאי 2019
הכותב הוא פרופ', נשיא מכללת אמונה-אפרתה ועמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים.
תאריך:  19/05/2019   |   עודכן:  19/05/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
תגיות מי ומי בפרשה
 עופרת יצוקה
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
מו"מ ואלימות בעזה: הילכו שניים יחדיו?
תגובות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב תגובה 
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
איתן קלינסקי
מצער, גיבוי והתייצבות הבית ברחוב בלפור מאחורי נהג ללא רישיון    כך הבית ברחוב בלפור בירושלים מתנהג כבית הנוהג ברכבת, שנכנסה לשנתה ה-72 של נסיעות על מסילה עצמאית
יוני בן-מנחם
לקראת פרסום "עסקת המאה" הרש"פ שוב מפריחה בלון ניסוי כי היא מוכנה לפתרון הקונפדרציה עם ירדן לאחר הקמת מדינה פלשתינית עצמאית. מחמוד עבאס חושש ש"עסקת המאה" תגנוז את רעיון הקמת המדינה הפלשתינית, ירדן וישראל מתנגדות לרעיון הקונפדרציה ולכן סביר להניח שהממשל לא יקבלו
זאב בן-יוסף
הגדרה של סמכויות בג"ץ בפסילת חוק שחוקקה הכנסת, דרושה מאוד כדי לחזק את הדמוקרטיה ואת אמון הציבור במערכת המשפט. היא לא תפגע בדמוקרטיה, אלא להפך: תבטיח שאף רשות לא תשתלט על חברותיה
נסים ישעיהו
טבעי שיש עשירים, שהם גם ממולחים וכו' ויש פחות עשירים. העשיר רוצה להיות יותר עשיר וגם זה טבעי. אומרת התורה שזה בסדר, אבל ביושר, אל תונו איש את אחיו
אברהם הללי
היובל מתרחש אחד ל-50 שנה, דהיינו כל שבע שנות שמיטה בתום כל 49 שנים בשנת ה-50 הנקראת "שנת היובל"    הדיון בדבר קיום או קיום שנת היובל העסיק את חכמי ישראל
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il