X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
עם הניצחון נולדו כביכול, חלומות חדשים. הציונות הריאליסטית - מבקשים לטעון - הוחלפה בציונות משיחית. השיח הישראלי, מטולטל מאז בין הודיה על הניצחון הגדול בכמיהה להרחבת האחיזה הישראלית בנחלת אבות, לבין ערגה ל"שנים הטובות" שקדמו למלחמה, בכמיהה לסיום הכיבוש
▪  ▪  ▪
[צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]

יום השנה למלחמת ששת הימים, מתנגש מדי שנה בסלעי המחלוקת הישראלית: מי סטה מן הדרך הציונית וחולל את התפנית ומי נותר נאמן לדרך הראשית? כל צד במחלוקת מסביר כיצד הצד השני הוא שסטה מן הדרך. "הכל התחיל עם הניצחון ב-1967" נוהגים להאשים "הדתיים נהפכו לפתע למשיחיים, המתונים ללאומנים." (גדעון לוי, "הנכבה שלנו", הארץ 16.4.2017) "התקופה שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים", כתב דוד אוחנה, "הייתה תקופת החולין של המדינה, ואולי בשל כך הציונית ביותר: אחרים לא שלטו בנו ואנו לא שלטנו על אחרים." (דוד אוחנה, הישראלים האחרונים, הקיבוץ המאוחד,1998, עמ' 79).
עם הניצחון נולדו כביכול, חלומות חדשים. הציונות הריאליסטית - מבקשים לטעון - הוחלפה בציונות משיחית. השיח הישראלי, מטולטל מאז בין הודיה על הניצחון הגדול בכמיהה להרחבת האחיזה הישראלית בנחלת אבות, לבין ערגה ל"שנים הטובות" שקדמו למלחמה, בכמיהה לסיום הכיבוש.
התפרצות הכמיהה
המלחמה אכן הייתה נקודת תפנית להתהוות גדולה. אולם בכל הקשור למגמת ההתנחלות, ולתכנים משיחיים במפעל הציוני, המלחמה רק האיצה תהליכי המשך, למגמה הציונית שהובלה הרבה קודם לכן על-ידי מפלגות הפועלים החלוציות וגם על-ידי תנועת החרות.
שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב". בהופעת שולי נתן בבנייני האומה ביום העצמאות 1967, נתן באותם ימים ביטוי גלוי לאווירה טעונת הכמיהות. מרגע ביצועו, השיר התקבל, בהתרגשות סוחפת ובלתי צפויה. שולי נתן, שכבר ירדה לחדר ההלבשה, נקראה על-ידי ראש עריית ירושלים טדי קולק, לשוב לבמה לביצוע חוזר של השיר. במילותיו, פרט השיר על נימיו של מבנה עומק תודעתי, שפרץ לרגע בעוצמה מפתיעה.
ללא רקע זה, קשה להסביר את הדינמיקה שחוללה את התפתחותה והתנהלותה של המלחמה. ללא פרץ הכמיהה לחבלי מולדת שנותרו בסיום מלחמת העצמאות מעבר לגבול, אין דרך להסביר מדוע לאחר ביצועו המושלם של מבצע "מוקד" כנגד חיילות האוויר של צבאות ערב, ולאחר שהושגה הכרעה בחזית סיני כבר ביממה הראשונה, נמשכה המתקפה הישראלית גם בחזיתות ירדן וסוריה. עם כיבוש ירושלים אמר משה דיין: "חזרנו לקדושים שבמקומותינו, חזרנו על-מנת שלא להיפרד מהם לעולם. לשכנינו הערבים אנו מציעים גם בשעה זו, ואף ביתר תוקף בשעה זו, יד לשלום." (7.6.67) לאחר כחודשיים הוסיף דיין: "שבנו אל ההר, אל ערש ימי עמנו, אל נחלת האבות, ארץ השופטים, ומעוז מלכות בית דוד..."(3.8.67)
מי התחיל במשיחיות?
משיחיות הייתה שזורה בעומק הגותם של מנהיגי תנועות הפועלים מראשית דרכם ובני הציונות הדתית רק המשיכו את דרכם. רוב מובהק של מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה היו אנשי תנועת העבודה. בהם המשוררים חיים גורי ונתן אלתרמן. גם אם נכון כי בני הציונות הדתית העצימו במינון חדש, את ממדי התוכן המשיחיים, בכל זאת לא הם היו הראשונים להיאחז בהם. בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים, בן-גוריון חזר והדגיש בגלוי וללא הסתייגות, את הכרתו במרכזיות החזון המשיחי להכוונת מפעלנו. בסיכומו למבצע סיני, בחר להזכיר: "זהו החזון המשיחי הפועם אלפי שנה בלב העם היהודי, ולפי אמונתי העמוקה הוא אשר הביא אותנו עד הלום, ורק אם נישאר נאמנים לו כל חיינו, תקום תוחלתנו ההיסטורית במלואה." (ההדגשה במקור, דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, הוצאת עם עובד, 1969, עמ' 524).
בתגובה לתביעת הפילוסוף נתן רוטנשטרייך, בליל שבת פברואר 1961 בקיבוץ חולדה: "לשים קץ לתקופת המשיחיות הפוקדת את ישראל זה קרוב לחמש עשרה שנה" ענה בן-גוריון בישיבת מרכז מפא"י: "אל ילמדונו ש'תקופת המשיחיות' עברה, כי אם היא עברה לא יהיה לנו קיום." (19.3.1961) רבים יתמהו על דברי בן-גוריון, כי הציונות נתפסת בדימוי הישראלי הרווח, דווקא כפניית עורף לרעיון המשיחי. ההסבר פשוט: קיים פער בין דימוי המשיחיות כפי שמיוצג על-ידי החרדים, לבין המשיחיות הציונית, בה תמכו בן-גוריון והרב קוק. דימוי המשיחיות החרדי מושפע במידה רבה מהנצרות ומתבטא בהמתנה פסיבית למשיח, כגאולה הבאה כולה מלמעלה. הציונות לעומת זאת, פנתה לדרך פעולה מעשית אקטיבית, בהבאת הגאולה בהשתדלות האדם. זו תפיסת הרעיון המשיחי בתורת האר"י הקדוש, כמו גם בתורת רבי חיים בן עטר, בהטלת חובה על האדם להשפיע במעשיו על הבאת הישועה וקידום הגאולה. .
הוויתור הפרגמטי כשלב ביניים
"מלחמת העצמאות לא נסתיימה עבור גוש אמונים" טען יצחק בן אהרון ממנהיגי מפלגת העבודה, "ואילו אנחנו קיבלנו את צו המציאות, שמדינת ישראל מתגשמת רק בחלקה של ארץ ישראל." (דוד אוחנה, הישראלים האחרונים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998 עמ' 71) בעבור תומכי רעיון הנסיגה לקווי 67, דוד בן-גוריון, נחשב מופת. הוא שהסכים ב-1937 למתווה וועדת פיל לחלוקת הארץ, והסכים בנובמבר 1947 להחלטת האו"ם להקמת מדינה יהודית במחצית שטחה של ארץ ישראל המערבית.
אלא שגם בשעותיו הקשות כשבחר להסכים ב-1937 להצעת וועדת פיל לחלוקת ארץ ישראל המערבית, ומצא עצמו בעימות מול ברל כצנלסון, ויצחק טבנקין, בן-גוריון לא פנה עורף לחזון גאולת ישראל. הדריך אותו הגיון פעולה מהפכני בתורת שלבים.. וכך הסביר ב-1937: "בשטח זה עליו אמורה לקום המדינה היהודית אין אפשרות לפתור את השאלה היהודית. אולם ההצעה, יכולה לשמש שלב מכריע בדרך להגשמת הציונות הגדולה. היא תקים בארץ בזמן הקצר ביותר, את הכוח היהודי הממשי, שיביא אותנו למחוז חפצנו ההיסטורי." (דוד בן-גוריון, במערכה א', מפלגת פועלי ארץ ישראל, תל אביב 1950, עמ' 128). במילים פשוטות: בין אפס ריבונות בארץ ישראל, לבין ריבונות מידית רק בחלק מארץ ישראל, בן-גוריון בחר בריבונות מידית. פיתוח המומנטום הוא הדבר שהיה החשוב בעיניו. הוויתור הוא כורח הנכון לשעתו, אך לרגע אינו סופי. כמו רב חובל שהפליג מיפו למרסיי, ותנאי ים קשים הכתיבו לו עגינת ביניים באלכסנדריה, בהמתנה לתנאים המתאימים להמשך ההפלגה ליעד שלרגע לא ננטש. קיום תודעתי כזה, מצוי בהמתנה מתמדת לשעת כושר למהלך נוסף. מלחמת ששת הימים מנקודת מבט זו, היא תחנה ברצף תהליכי, שהחל מראשית ימי שיבת ציון, דרך מלחמת העולם הראשונה, הצהרת בלפור והמאמץ רחב ההיקף שבא בעקבותיה. כך גם מלחמת העצמאות שהסתימה עבור רבים בתחושה של אי-השלמה, לוותה בהמתנה להזדמנות הבאה. נכון שהתקיימה בין 1948 ל -1967 מגמה לביסוס יציבות ונורמליות, אלא שלרגע לא תמה הציפיה אל המרחבים שנותרו מעבר לגבול.
תא"ל מיל' דב תמרי הצביע במחקריו, על ביטויה של תפיסה זו, בגילומה בתוכניות האופרטיביות של המטה הכללי, משנות החמישים ועד לפריצת מלחמת ששת הימים.
לדבריו: "בקרב צמרת צה"ל חילחלה ההכרה כי מלחמת העצמאות לא סיפקה את הנכסים הקרקעיים ההכרחיים לביטחונה של מדינת ישראל והדרושים לצורכי התפתחותה הכלכלית והדמוגרפית בעתיד. הכרה זו הלכה והעמיקה משום שהקצונה הבכירה העריכה כי ניתן היה להשיג הרבה יותר בשלביה האחרונים של מלחמת העצמאות..." (דב תמרי, "השלכות מלחמת ששת הימים על צה"ל", דפי אלעזר, יום עיון בנושא: ישראל, 1967-1997, השלכות מלחמת ששת הימים על מדינת ישראל, הוצאת יד דוד אלעזר ומרכז יפה, תל אביב, 1998, עמ' 23-24) תפיסת מלחמת העצמאות כשלב בתהליך תקומת ישראל, כמצב ביניים שאינו סופי, הייתה משותפת במידה רבה גם לבן גוריון, ובוטאה במפורש במגמת עיצוב מלחמת קדש בנובמבר 1956, בציפייתו ממנה להזדמנות לשינוי גבולות. (עיין דב תמרי שם, עמ' 24).
יוני 67 כתחנה בתהליך מתמשך
אין ספק, מלחמת ששת הימים, כצומת דרכים, חוללה התהוות משמעותית בהתפתחות המפעל הציוני והמזרח התיכון. אולם מבחינת הגיונה בסיפור הציוני, המלחמה הייתה רק תחנה בתהליך שהיה אמור מראשיתו להתפתח בהגיון תורת השלבים. עיגון המלחמה כשלב בדינמיקה ארוכת טווח, מטיל על האירועים פרספקטיבה אחרת מזו המוטלת עליה, על-ידי אלה המבקשים לראות בקווי שביתת הנשק ששררו עד בוקר ה-5 ביוני 67, מצב קבוע שהיה אמור להתקבל כסופי.
זו אם כן, שאלת חיינו: מה השתנה ומי השתנה? כאן החל הפיצול בשאלת עתידו של המפעל הציוני. בשל כך, להבנת דרכה של מדינת ישראל, כה נחוצה התבוננות מחודשת במערכת התודעתית שחוללה אז את עומק התפנית ההולכת ומעצבת מאז את שאלת עתידנו בארץ ישראל.

תאריך:  01/06/2019   |   עודכן:  01/06/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
מלחמת ששת הימים כצומת בתהליך תורת השלבים
תגובות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  כתוב תגובה 
1
עומק התפנית
באום  |  1/06/19 16:09
2
ולעניין המשיחיות...
משה, עורך-דין  |  2/06/19 01:35
3
מה גרמה המלחמה ?
ארי כספי  |  2/06/19 08:14
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אורי נטע
מספיק היה להציג את פועלו של מפקד חיל-האוויר לשעבר אליעזר שקדי. אליעזר שקדי עם כניסתו לתפקיד מפקד חיל-האוויר נקט צעד לא שיגרתי - גיוס שהתבצע ע"י הרב ראב"ד בנועם הליכות, בשכנוע ולא בכפייה של חוקים דמוקרטיים
ד"ר חיים משגב
איילת שקד הצליחה בתפקידה כשרת משפטים להוביל שינויים גדולים: לא רק מינוי שופטים שמרנים, אלא גם תיקון החוק המגביל עתירות לבג"ץ בנושאים הנוגעים לבעלות-לכאורה על קרקעות ביהודה ובשומרון    ראוי לאפשר לה להמשיך בתפקידה    ניתן להעניק חסינות לנתניהו על-בסיס החוק הקיים; סביר ששופטי העליון יכבדו החלטת מליאת הכנסת
משה נסטלבאום
טור דעה אישית בשישי שלא דופק חשבון    למי טובות בחירות חוזרות    כחלון שמכיר רק את עצמו הצטרף לליכוד, למרות שהתחייב אחרת    יעלון חבר בזמן לרשימתם של גנץ ולפיד ללא משחקי כבוד    בעבודה ישברו בקרוב שיא גינס במספר הבחירות הפנימיות במפלגה    זנדברג, קשקשנית צמרת, רוצה לחבור לעבודה    ברק כהן הגיע להסדר טיעון מהסרטים בזכות פרקליטה אמיצה
יוני בן-מנחם
לוב הסגירה למצרים את רב המחבלים השאם עשמאווי שאחראי להקמת ארגוני טרור במצרים ובלוב ולביצוע 17 טרור שבהם נהרגו עשרות אנשי צבא ומשטרה. המודיעין המצרי טוען כי עשמאווי פעל בשליחותה של קטר כדי לערער את היציבות במצרים ובלוב
דן מרגלית
עכשיו אולי גם עמיתיו של ביבי ל'קואליציה, לרבות שלושה השרים החשודים בפלילים כמותו, יבינו כי חזקת החפות שלו רופפת יותר ויותר משעה לשעה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il