מתברר כי גם אם נותרה שנה וחצי עד לבחירות הבאות לראשות לשכת עורכי הדין, המרוץ כבר החל ומתנהל במרץ. שלושה מועמדים, עו"ד ד"ר משה וינברג, עו"ד איתן ארז ועו"ד ד"ר יורם דנציגר, כבר הזדרזו והעניקו ראיונות מוקלטים, וניתן לצפות בהם באתר העיתון "גלובס".
השאלה המעניינת ביותר: כמה זה עולה? תפקיד ראש הלשכה אינו נושא, באופן רשמי, כל תגמול מלבד "הכבוד", דבר המעלה על הדעת בדיחה ידועה על הנושא. לעומת זאת מסע הבחירות עולה, לדברי עו"ד משה וינברג, כ-2 מיליון שקל. יש לי תחושה שבסופו של יום החשבון האמיתי יקר יותר, אבל, כידוע, כל עורכי הדין יכולים להרשות לעצמם הוצאה כזו, כך שהכסף זו ממש לא הבעיה.
האזנתי בקשב רב לדברי המועמדים בראיונות, וזאת על-מנת לברר כיצד הם רואים את בעיותיו העיקריות של ציבור עורכי הדין. לא ציפיתי לשמוע דבר מעבר לסיסמאות, אבל גם מסיסמאות ניתן ללמוד משהו.
עו"ד משה וינברג רואה כבעיה העיקרית של ציבור עורכי הדין את תפקוד בתי המשפט. הוא סבור שעורכי הדין חטאו חטא כבד בעוררם את חמת השופטים עמם הם חייבים לעבוד, וזאת על-ידי עריכת המשוב.
הבעיה השניה בחשיבותה, עמה חיבת הלשכה להתמודד, היא בעיית הטיעונים בכתב בבית המשפט. זו ממש הבעיה העיקרית בעיני המועמד, הלשכה חייבת לחתור לכך שכל הטיעונים בבית המשפט יהיו טיעונים בעל פה! לבעיה קריטית זו בוודאי ניתן להוסיף את הבעיה הקשה של אי ההקפדה על לבישת מדי משפט ועניבות תקניות.
עו"ד איתן ארז סבור, לעומת זאת, כי הבעיה העיקרית היא שעורכי הדין איבדו את הפרנסה ואת הכבוד. והפתרון? המועמד גיבש הצעה מהפכנית לפיה יגויסו 1,500 עורכי דין לשורות המשטרה והפרקליטות,לאו דווקא בתפקיד של עורכי דין, אלא גם בתפקידי בילוש וחקירה. האם זקוקה משטרת ישראל ל-1,500 עורכי דין נוספים? כדאי בהחלט להפנות שאלה זו לשר לביטחון פנים.
גם עו"ד ד"ר יורם דנציגר סבור שהצפת המקצוע היא הבעיה הקשה, ועיבד לשם כך תוכנית של הכשרת עורכי דין לתפקיד רשמי ירושה. השאלה המתבקשת היא לכמה רשמי ירושה נוספים נזקקת מדינת ישראל? האם צפויה תמותה המונית שתחייב מינוי רשמי ירושה כה רבים?
מעבר לכך, ד"ר דנציגר אינו מהסס לקבוע כי ניתן וצריך להציב חסמים לגיטימיים בפני המבקשים ללמוד ולעסוק במקצוע עריכת הדין, כמו הפיכת המקצוע למקצוע שניתן ללמוד לתואר שני בלבד, להאריך את תקופת ההתמחות ולהוסיף עליה קורס מקצועי מעשי ארוך ובחינות קשות יותר.
לשם הגשמת רעיונות טובים אלו נדרשת כמובן חקיקה של הכנסת, ומשום מה לא נראה לי, לאור ניסיון העבר, שזו מודאגת במיוחד מבעיות הצפת מקצוע עריכת הדין, וירידת איכות השירות הניתן על-ידי עורכי הדין עקב כך.
עו"ד דנציגר שם לבו שהתנהלות הלשכה כיום מאופיינת במדון וביחסים אישיים קשים, והוא משוכנע כי יצליח להביא ללשכה דרך שונה של הדברות ופשרה. גם כאן הכוונות הרצויות כשלעצמן ייתקלו במכשול "מבית". עו"ד דנציגר צפוי לעמוד בראשות סיעה, שחתירה לפשרה והידברות פנימית לא היו ממאפייניה הבולטים.
אין להתפלא כי בשלב הראשון נכנסים למרוץ לראשות לשכת עורכי הדין המועמדים החיצוניים, כלומר אלו שלא צברו ניסיון בפעילות בתוך מסגרת הלשכה ונזקקים לזמן חשיפה רב יותר.
כבר בשלב מוקדם זה מן הראוי לפנות למועמדים ולומר להם כי ישנן, ללא ספק, דרכים מהנות הרבה יותר לבזבז 2 מיליון שקל מאשר במסע בחירות לראשות לשכת עורכי הדין, וספק אם הטרחה כדאית.
מכל מקום, מועמדים יקרים, אם דעתכם נחושה להתמודד ולהוציא 2 מיליון שקל, אנא נצלו את הזמן הרב עד למועד הבחירות לשם גיבוש תוכניות מעשיות ורציניות יותר. המשבר במקצוע עריכת הדין הוא ממשי ועמוק ,ולא ניתן לפתור אותו על-ידי הפרחת סיסמאות סרק.
