השיח ברשתות החברתיות הוא שיח לעומתי. מיליארדי מילים ובהם שצף קצף של כעס ושנאה, נשלחות בכל רגע נתון אל האוויר הדיגיטלי. מילים ומשפטים שמייצרים את הידע העכשווי, ידע שנוצר על-ידי ההמון, חכמת המונים. כן, חכמת ההמון שזכתה לתהילה, כזאת שהביאה נקודות מבט רעננות, הפכה לחכמה עכשווית שמתעדכנת כל שניה. חכמה שמתעצבת בזמן אמת ובמהירות הבזק, מהירות השליפה של עוד היגד, ציוץ או תמונה בסלולר או באינטרנט.
היום הידע הזמין נמצא בידי ההמון, שמצליח לגרור אחריו את מקבלי ההחלטות ואת מקצת העיתונאים המסורתיים. אלה גם אלה הולכים ושוקעים ברשתות המילים והמשפטים, מסגלים לעצמם את השיח ומציצים מדי רגע אל טבלאות הלייקים והתגובות. כן, זהו דפוס ממכר, אתה כותב משהו ומצפה לתגובה וכשהיא מבוששת לבוא אתה מבין שהיית מתון, לא מעניין ולא חשוב.
כאמור, השיח הלעומתי התנחל ברשתות למיניהן והוא זה שקובע את סדר היום. זהו שיח מבוזר אך יש בו דפוסים שחוזרים על עצמם, דפוסים שמגדירים אנשים על-פי ימין, שמאל, גזענים, שונאי דת, שונאי מגדר ועוד ועוד. אפשר גם לייצר כך קמפיין, יוצאים נגד תופעה, ממתגים את היעד ואז יש סיכוי שרשת לעומתית תקדם את הרעיון. החשוב הוא להבהיר מה טוב ומה רע, עושים זאת על-ידי הבלטת הרע.
אנחנו מדברים על העידן החדש, עידן הטכנולוגיות שסיפק לנו כלי תקשורת והרחיב את גבולות
חופש הביטוי. יש שיאמרו דמוקרטיה במיטבה. לי התופעה הזאת מזכירה את כיכר העיר העתיקה, את היכולת להוביל עמים עם שופר תעמולה. נשמע טיעון מוזר, שהרי היום אנחנו בחופש מוחלט. אכן אנחנו נמצאים בחופש מוחלט, הרשתות אינן נחות לרגע, בני אדם מרוקנים את זעמם על עניינים כאלה ואחרים, נחשפים לזעמם של אחרים ובעצם נוצרת כמעין תנועה חברתית של זעם. כמעין כי הבריתות בין השותפים הן אד הוק.
רואים ונראים
בתקופות שבהן הידע היה מרוכז אצל האליטות ואלה ידעו להפעיל, במניפולציות את ההמון. זה היה בתקופה שבה היו עורכים "משפטי" ראווה בכיכר העיר וזה היה בתקופה שמכונת תעמולה משומנת של השלטון גררה מיליונים לאמץ את החדש, החשוב והמעניין.
ומה הדמיון, שהרי ההמונים משכילים פי כמה וכמה מאלה שעליהם אני מדבר. אכן, משכילים ויודעים המון על מה שנכתב בכל שניה ושניה בסלולר ובאינטרנט, ידע שההמונים מקבלים מהרשתות החברתיות, ידע שחשוב להם יותר מקריאת מחקרים, ספרים ואפילו יותר חשוב מדברי המרצה במכללה או באוניברסיטה.
היום כך נראה, המנהיגים לא צריכים לצאת לכיכר העיר, הם רואים ונראים בכל רגע נתון ברשת. הם מתראים אתנו בעולם הווירטואלי, מספרים לנו את אשר על ליבם. הם מכוונים אותנו בשיח שלהם אל המחוזות שלהם, אל המציאות החדשה שהם בונים עבורנו בשלל מילים ומשפטים. הם בונים מציאות חדשה על-ידי פסילת מציאות אחרת, המוצגת על-ידי המתחרה.
שימו לב, עד כמה השיח הלעומתי ברשת הולם גם את עקרונות התחרות הכלכלית ובכלל את עקרונות התחרות. המטרה לנצח בתחרות מקדשת את האמצעים. התחרות כעת היא על ליבם של האזרחים שמצפים לראות תמונת ניצחון.
התמכרות אנושית
אני מנסה להבין למשל את המונחים הרווחים שנשמעים ומוזכרים ברשת: דמוקרטיה, פוליטיקה, משפט, צדק, שמאל, ימין. על כל מילה יש דיונים אינספור בעולם המדע, ברשת שאין בה חורים הכל אפשרי. המילים ישמשו כל טיעון אפשרי, גם בגלל צורת השיח השטחית וגם בגלל שלא ניתן להמשיך, להתבונן לעומק, כי זו סחורה שאין לה ביקוש כלכלי, בעולם הווירטואלי שמשפיע על החיים האישיים שלנו.
לא בכדי התיאור הזה מחלחל לעוד אינספור מתחומי חיינו. לא בכדי התיאור הזה משרת את הנרטיב שכדי להצליח ולהתקדם בחיים חייבים להיות ברשת ואם אפשר לשדרג את המצב כדאי להיות בהייטק ולפתח עוד אפליקציה שתשרת את ההתמכרות האנושית ושכר רב בצידה.
יש אמירה שמילים הורגות, יש בה המון. אני אשדרג אותה - מילים הורגות, מוחקות ובונות חדש, מילים הן תוצרת של מוח אנושי והן תוצר של הסכמה אנושית.
