עד שלא קיבלה ב"וואטסאפ" את הזימון לשימוע אקדמי, הייתה קרוליין משוכנעת כי הוויכוח שניהלה באותו בוקר מול לאטיפה "שבאנג" ג'ונסון היה ויכוח פוליטי לגיטימי. למען האמת, שינוי הקונטקסט הפתאומי היכה אותה בתדהמה. המהירות בה נכנס "חוק גודווין" לפעולה במהלך הוויכוח כמעט גרם לראשה הבלונדיני להסתחרר. היא לא הבינה כיצד מישהו יכול להשוות אותה לצורר הנאצי בפני אודיטוריום שלם, ועדיין להיות מוגן תחת צינת "
חופש הביטוי האקדמי".
באשר ללאטיפה, היא עשתה את מה שהיא תמיד עושה במקרים בהם רצתה לחסל מישהו בוויכוח אינטלקטואלי. היא ניסחה לעצמה משפט קצר בין ארבע מילים שאורכו שלוש שניות בקירוב, וצווחה אותו שוב ושוב לעברו של הקורבן. קולה המטריד, אשר הצליח להיות צווחני וצרוד בו-זמנית, חושל באין ספור מחאות סטודנטים והפגנות פוליטיות. את צווחותיה גיבתה שבאנג בתיעוד האירוע באמצעות הטלפון הנייד. האפליקציה בה השתמשה שבאנג בכדי להסריט את קרוליין העלתה את תוכן הסרטון לרשת החברתית באופן אוטומטי.
"את פאשיסטית קטנה ומפונקת", הייתה המנטרה החוזרת שהטיחה לאטיפה לעבר קרוליין, שלא ידעה איך לעזאזל נקלעה לעסק הביש הזה. קרוליין העיפה מבט לעברו של ספיצר, המרצה לסוציולוגיה. אבל ספיצר הדביל רק חייך חיוך סטואי, משך בכתפיו והשפיל את מבטו הממושקף לעבר מגפי הקאובוי הבלויות והמגוחכות שבהם היה נוהג להופיע לשיעור. הוא נראה כל-כך קטן פתאום.
קשה להאשים את ספיצר בעסק הזה. כמו רוב המרצים בדמרז קולג' היוקרתית, הוא ניסה לחנך את תלמידיו למה שנהג לכנות "אומץ אקדמי". אבל גם לאומץ אקדמי יש גבול, ובמקרה הזה, הגבול היה פה הג'ורה של "שבאנג" ג'ונסון.
"ועד הסטודנטים למרחב פוליטי מוגן" אשר בראשו עמדה שבאנג ג'ונסון, לא היה גוף אקדמי רשמי. אבל זה לא הפריע לתא הסטודנטים האגרסיבי הזה לתפוס את הנהלת הקמפוס בגרון, ובעוד כמה מקומות אסטרטגיים. שבאנג עצמה עמדה בראש התאחדות הסטודנטים. היא הייתה ממלאת-מקום העורך של "קאט-דה-בולטיין", בטאון הקמפוס, אשר זכה גם לתפוצה אינטרנטית. היא תפקדה כנאמנת הסטודנטים למניעת הטרדה מרחבית, אופקית ואנכית בקמפוס, ואף הועסקה על-ידי ההנהלה ברבע משרה כבלוגרית ופעילה חברתית באתר המדיה של הקולג'.
בניגוד לקרוליין שמילצרה בערבים, "שבאנג" לא שילמה ניקל שחוק אחד בעד לימודיה התלת-מסלוליים בדמרז. היא אותרה כבר בגיל חמש עשרה כמועמדת למלגת המנהיגות "לידרבייס" להעצמת אוכלוסיות מוחלשות. בקיצור, שבאנג הייתה מישהו שיכול לפרוץ לתיבת הדוא"ל שלך, לפנצ'ר לך את האופניים ולרסס את דלת המגורים שלך בגרפיטי שחור, וזה עדיין יהיה מוגן תחת "חופש הביטוי האקדמי".
קרוליין, ילדה טובה מיניאפוליס, לא האמינה למשמע אוזניה. "אנחנו נשקול שלא להרחיק אותך מהקמפוס הפעם", סיכמה הדיקן את טריבונל השימוע. "בפעם הבאה, נאלץ לנקוט כנגדך בהליכים משפטיים". מחוץ למשרד הדיקן בו נערך השימוע חיכה ספיצר. האיש, שכבר חינך את עצמו היטב שלא להפגין שמץ גבריות, נראה כמו תינוק שנופח לממדי ענק. הסממן הגברי היחיד שנשא עליו והסגיר את גבריותו המוטלת בספק היו מגפי הקאובוי המגוחכים מהם כה התקשה להיפרד.
"אל תקחי את זה קשה", אמר בעודו מסתכל לצדדים לוודא שהאזור נקי מסוכני-חרש מטעמה של שבאנג. "הם לא באמת מתכוונים לזה, הם פשוט לא רוצים להסתבך עם שבאנג ועם הוועד למרחב פוליטי".
השלב הבא באמת היה הגזמה בריבוע. לאחר שהורחקה מהקמפוס באשמת "נעיצת מבטים חזקים" לעברה של שבאנג, הגיע תור התביעה האזרחית. קרוליין התפלאה לראות כי "הוועד" הינו רק גוף אחד מתוך כמה, אשר הצטרפו יחד בכדי להגיש כנגדה תביעה ייצוגית. עיניה חשכו כאשר ראתה כי הנהלת הקמפוס צורפה כצד בתביעה.
"הנאשמת זיהמה את המרחב הפוליטי ומנעה בהתבטאויותיה הרעילות שיח פתוח ופורה, תוך שהיא רומסת את התיקון הראשון לחוקה האמריקנית", קבעה השופטת כשהיא מסתמכת על מסקנות השימוע האקדמי. "אמנם אין בחומרת מעשיה של הנאשמת לעלות לכדי עבירה פלילית, אך האינטרס הציבורי - שמירה על ביטחון המרחב הפוליטי והאקדמי, גובר על האינטרס הפרטי במקרה זה. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמת".
קרוליין מעולם לא הצטערה על כך שחזרה להיות מדריכת רכיבה על סוסים. היא לא חשבה שהתואר בסוציולוגיה, זה שהוביל את לאטיפה "שבאנג" ג'ונסון למקום מושבה בסנאט, היה יכול להועיל לה יותר מדי. אחרי הכל, כמה חופש ביטוי אקדמי כבר מסוגל אדם נורמלי לספוג?
