|
אמצעי קשר חשוב עם הנגב המנותק חלקית או כליל, היה המטוס. תחילה המריאו ה"פרימוסים" משדה דב, נחתו סמוך לקיבוצים, הובילו מפקדים, הביאו ולקחו דואר, פינו פצועים ואף הטילו רימונים על ריכוזי הערבים, על-אף הסכנה שהבריטים, שאסרו טיסה מעל לאזורים רחבים בנגב – יפילו את המטוסים. ב-17 בדצמבר הייתה הפעולה הקרבית הראשונה בה השתתפו מטוסים. "פרימוס" מוטס על-ידי פנחס בן פורת הפציץ כנופיה שתקפה את נבטים. ב-10 בפברואר הודיע יגאל ידין לנחום שריג כי החל בתאריך זה יסופח מטוס אחד לפיקוד הנגב, ויוקם מחסן מיוחד לטיסות חרום בניר עם. המטוס יופעל בנגב לפי הוראות מפקד הנגב או ממונה מטעמו. השימוש בנשק והפצצות מהמטוס זקוקים לאישור הפיקוד העליון. 1
כשהוקמה "טייסת הנגב" רשמית היו בה 2 מטוסי "אוסטר" (פרימוס) ארבעה טייסים וארבעה מכונאים. פיקד עליה עזר ויצמן. מאוחר יותר נוסף מטוס שלישי, וכך היו בטייסת 2 "אוסטרים" ו"טילורקרפט" אחד. כשנותק הנגב החמירה בעיית הדלק וחלקי חילוף למטוסים הישנים, שנטו להתקלקל לעתים קרובות. בימות הגשמים היו המנחתים בוציים או מוצפים מים. הנחיתה וההמראה היו מסוכנות. לעתים נאלצו לחלץ את המטוס מהבוץ בעזרת טרקטור. בקיץ שקעו המטוסים בחול. לא פעם נאלצו לנחות על קטע דרך או אף בתוך ואדי. תפקידיה של טייסת הנגב היו: תצפית על צינור המים; ליווי שיירות; קשר עם נקודות מבודדות; טיסה יומית לחלוקת דואר; הטסת סיירים ומפקדים; העברת חומרי רפואה, נשק, תחמושת, וחילוץ פצועים.
פרשה מיוחדת הייתה הטיסות לכפר דרום. תנאי השטח וריבוי הכפרים העוינים לא אפשרו לנחות בישוב. המטוסים סיירו באזור וניסו לגלות מסלולים חלופיים בהם ניתן יהיה לנחות ומהם ניתן היה להגיע ברכב לכפר דרום. משהותקף כפר דרום, ערב הפלישה, הפציצו ה"פרימוסים" את ריכוזי התוקפים, ב-2 פצצות בנות 26 קילוגרם האחת, שהוטלו מבעד לחלון המטוס. ניסיונות להטיל תחמושת ואספקה לכפר דרום נמשכו עד להפוגה הראשונה. רובם נכשלו. שטח הישוב היה קטן מאוד, חלק מהציוד נפל מחוץ לגדר, והאחר – נפגע בעת הנפילה ללא מצנח. כל אותה העת ירו הערבים והמצרים על המטוסים, ואלה נפגעו לעתים קרובות מאש האויב. אך אף מטוס לא הופל. 2
פעילותם של המטוסים התעצמה בחודש מארס 1948. אז פעלו בנגב שמונה מנחות: בניר-עם, בארות יצחק, נירים, אודים, צאלים, רביבים, בית אשל וחלוצה. 3 ברביבים ובבארות יצחק יכול היה לנחות גם מטוס בן ארבעה מנועים. באפריל הרבו המטוסים לעסוק בליווי השיירות צפונה. המטוסים היו מנמיכים טוס מעל לכביש ממש, כדי לנסות ולגלות את המוקשים ולהרתיע את הערבים מלתקוף את השיירות. ה"פרימוס" סייע בכיבוש משטרת עימארה. הסיור האווירי גילה ב-3 במאי כי המשטרה נטושה. הטייס הודיע על כך. מפקד הפעולה ניהל את כיבוש המשטרה במכשיר קשר מתוך מטוס שחג מעל למשטרה. 4
|
|
תחילה לא הכירו לוחמי הפלמ"ח את הנגב. המרחבים הגדולים והשוממים נראו זרים ועוינים. משהתברר שצירי התנועה הבודדים שבאזור נחסמו לעתים מזומנות – התעורר הצורך במציאת נתיבים חלופיים. קצין המודיעין של הגדוד השני, חיים מונדרר (מורן) הקים יחידת סיור של הגדוד. בגדוד ה-8 פעל בתחום זה הסייר יצחק זמיר. 5 שניהם עמדו בפני אותה בעיה – מחסור במפות מעודכנות. הצורך כידוע הוא אבי ההמצאה. היה צריך להקים יחידות סיור מיוחדות ולמפות את הנגב במדויק. סיירי הגדוד ה-2 עשו את הצעד הראשון. הם הכינו תיקי כפרים החוסמים את שני הכבישים המוליכים לנגב – כאוכבה, חוליקאת ובורייר בכביש הפנימי, דיר מניד, בית חנון וברברה – בכביש החוף. סומנו דרכי הגישה לכפרים, לגשרונים ולמעבירי המים. וכן פרטים על כוחות האויב הנמצאים בכפרים ומידע ביטחוני נוסף הנחוץ ללוחמים. כיון שחסרו מפות – הכינו ביד. משרבו משימות הסיירים, הוקמה מחלקת סיירים גדודית. לאחר לחצים רבים של קצין המודיעין הגדודי, הוחלט שמחלקת "מכבי הצעיר" שישבה בניר-עם, ואבטחה את מטה החטיבה, תעבור לקיבוץ דורות, תודרך ותכין מפות. שימוש רב בתיקי הכפרים נעשה לאחר הקמת המדינה, במאמצים לבלום את התקדמות הצבא המצרי. 6
|
|
השי - מטוס מצרי (אפריל 1948)
|
|
|
"שרות האוויר" (ש.א.) של ה"הגנה" התאמץ להשיג מטוסים: קנה ושיפץ גרוטאות מעודפי חיל-האוויר הבריטי, השתמש במטוסים קלים שהוברחו לארץ, והפעיל מטוסי אימון מיושנים. הפתעה רבתי הייתה ה"המתנה" שהעניק לשרות האוויר הטייס המצרי החובב, מוחיי סוסה חסן, במחצית אפריל 1948. אנשי יישובי הנגב הדרומי – צאלים, מבטחים, וגבולות, הבחינו פעמים מספר במטוס חד מנועי שחור, גדול במקצת מה"פרימוס", שחג בשמי האזור, ונוחת, בין מאהלי הבדויים. המטוס חזר והופיע פעמים מספר. שמועות סיפרו בי זהו מטוסו האישי של המופתי, המביא נשק ללוחמים הערבים. באחד הימים הבחינו אנשי צאלים כי הוא מנמיך טוס ונעלם מאחורי אחת הגבעות, מעבר לערוץ נחל בשור. כעבור שעות מספר נראה המטוס ממריא שוב צפונה, ואחר כך חוזר ונוחת שנית ליד המאהלים. ידיעות על הנחיתה הגיעו למטה בצאלים. מפקד הפלוגה, ברן (ארבה אדן), השתוקק לשים ידו על המטוס, אולם הוא נחת בשטח עוין, ולעבור אה נחל הבשור ללא משוריינים נראה לו מסוכן מדי. באותה שעה חזרה שיירה מבית אשל, לאחר מסע הרפתקאות מפרך. שני המשוריינים המלווים התקרבו לצאלים, כשצוותם עייף מהדרך הקשה. סמל המודיעין, שלמה ברגר, סיפר כי בהתקרב המשוריינים לצאלים, הוא הבחין בהתקהלות ובהתרגשות בלתי רגילים. המ"פ הורה למשוריינים לצאת מיד אל מעבר לוואדי, למקום נחיתתו המשוער של המטוס.
המ"פ דהר ראשון בג'יפ, ואחריו שני המשוריינים, שאנשיהם הנלהבים שכחו אה עייפותם הרבה. ליד בית קטן בודד עמד המטוס, נוטה על צדו בתוך שדה שעורה. הלוחמים התקהלו ליד המטוס היפהפה. היה זה כלי טיס מהודר – ארבעה מושבים מרופדים, צבעו שחור והוא מודרני בהרבה מה"פרימוס" המוכר. הטייס הנבוך - גבר בהיר עור בלבוש נאה עמד ליד המטוס אשר כַּן הנחיתה שלו נפגע. הבדואים שבמאהל הסמוך נמלטו בבהלה, ברן בדק את מסמכי המטוס, לפיהם המריא מקהיר ללוד ובחזרה. המ"פ תהה - מדוע נחת אפוא המטוס ליד צאלים ? (כעבור ימים נכתב בעיתון מצרי כי מנוע המטוס התקלקל והוא נחת נחיתת אונס בנגב. הכותב הוסיף וסיפר כי עוד קודם לכן הביע הטייס אח רצונו ל"התנדב להצלת פלשתין").
בשל השעה המאוחרת החליט ברן שלא לערוך חיפוש בשדה השעורה ובמאהל הסמוך, לבדוק אם המטוס הביא מטען כלשהו, אלא להעביר מיד את המטוס לצאלים. ברור היה שהבדואים הנמלטים עתידים להזעיק את הבריטים. הטייס פונה לצאלים בג׳יפ, והוסתר באחר החדרים. עשרים הלוחמים קשרו אה המטוס לרכב חילוץ שהוזעק למקום, הרימו אה כנפיו כדי שלא יינזקו, וגררו אותו לאורך שלושה קילומטרים עד לקיבוץ. "השיירה החלה לנוע בכיוון הוואדי: בראש המ"פ, סביבו ומאחוריו כל העם – עליזים, וצוחקים, חבורה רעבה לא רחוצה, אך מדלגת ומקפצת בעליצות, לי הזכיר האירוע את דוד המכרכר לפני ארון ד׳ העולה לירושלים" 7. שער הקיבוץ היה צר מדי והמטוס הושאר בחוץ. אחד ממפקדי המחלקות הצליח לתקן את קן הנחיתה הפגוע. בינתיים עלה השחר, היה צריך לסלק את המטוס מהמקום. המג"ד חיים בר-לב שטס פעמים מספר מתל אביב לנגב התאמן בינתיים להתניע את המטוס המודרני. ב-16 באפריל בשעות הלילה הודיע יגאל אלון לנחום שריג כי מיד כשיתוקן המטוס יש להטיסו לת"א ולהסתירו מעיני הבריטים, עד להשלמת התיקון. את הטייס יש לעצור בתנאים הוגנים ולנהוג בו כבשבוי מלחמה, אם השלטונות (הבריטים) יתעניינו במטוס או בטייס - צריך להכחיש הכל לחלוטין. על העניין להישאר בסוד, אין לפרסמו בבולטין של הנגב או ב"קול הנגב" 8.
עם אור ראשון הגיע "פרימוס" מניר-עם ובו עזר ויצמן ואלי פיינגרש (אייל). בר-לב הסביר להם כיצד להתניע את המטוס, עזר ויצמן ב"פיירצילד" ופיינגרש ב"פרימוס" המריאו מיד. כעבור זמן קצר הגיעו אנשי המשטרה הבריטית בפיקודו של הקצין סקוט. הלז טען שהבדואים סיפרו על נחיתת מטוס ליד צאלים. אנשי צאלים אישרו זאת והסבירו שהם סייעו לטייס לתקן את מטוסו, והוא המריא לדרכו. הבדואים שחזו בהמראת המטוס אישרו את הסיפור. הטייס הועבר מצאלים לגבולות, ומשם לניר-עם. ברן, שהיה מוטרד מנחיתת המטוס, שלח סיירים בשדות ליד מקום הנחיתה. להפתעתו נמצאו במקום עשרות שקים ובהם מאה חבילות חשיש משובח. התברר שהמטוס היה עושה דרכו מקהיר ללוד, ככתוב במסמכיו, נוחת, ושב לנגב, נוחת במאהל הבדואי, ומבריח את החשיש למצרים. לשקי החשיש היה ערך רב, ניתן לשחד את שבטי הבדואים בחשיש ולקנות אח ידידותם. החשיש הובא למשרד המודיעין בצאלים והוסתר שם. בלילה כמעט והורעלו סמל המודיעין קרגר ושכנו שישנו בחדר זה מאדי החשיש החריפים. הטייס הוחזר למצרים שבוע לפני ה-15 במאי.
________________
בשבוע הבא: תקריות עם הכפר בורייר ופיצוץ הבאר; מבצע אברהם – הקמת קיבוץ ברור חייל תוך כדי מלחמה; לוחמי פלמ"ח העלו באש בקתות וגרנות בין רוחמה לברור חייל; כיבוש בורייר; תקרית חמורה בקיבוץ מבטחים עם הצבא הבריטי; טנקים בריטים הפגיזו את קיבוץ מבטחים
|
|
1. א"צ, לסרגי (מח"ט הנגב נחום שריג) מהמועצה.
2. א"צ, מפי טייס בשמי הנגב.
3. דב"ג, יומן המלחמה.
4. אלי פיינגרש, "ספר הפלמ״ח" ב׳ עמ' 363 -.
5. נפל במבצע חורב ליד עוג'ה אל חפיר.
6. ראיון עם חיים מורן.
7. הארץ – הארץ 21 באפריל 1948; שלמה ברגר קבוץ גבעת חיים - טיוטה לספרו על הגדור השמיני.
8. א"צ, מאלון לסרגיי.
|
|
