X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
ישראלים שאינם נמנים עם שום קהילה, שילדיהם כבר לא מדברים עברית, הם וילדיהם כלולים? יהודים שמבטאים את השתייכותם לעם היהודי בצדקה, בפילנתרופיה, בתמיכה בקהילה, בישראל, אבל ניפו מחייהם אפילו את יום הכיפורים, כלולים?
▪  ▪  ▪
כלולים? [צילום: הדס פרוש, פלאש 90]

שוב שואה. שוב הקלות הכואבת בה מטילים אנשי ציבור, גם נבחרים, דימויים מדממים לתוך זירת השיח הפוליטי העכשווי, בלי לחרוד שהם מדברים חולין במתים. זאת הפעם 'שואה שקטה'. צירוף שאול, כנראה בלי יודעין, מעולם הדימויים של הרפואה, כגון יתר לחץ דם כקטלן שקט. מה זה 'שואה שקטה'? להבדיל מן הזועקת? להאשים בנגרר שהיא קוטלת ואיש אינו שומע? הצירוף הנורא הזה של 'שואה' ו'שקטה', ההלחמה הבנלית שיוצר דימוי עודף של מוות זוחל באפלה. כשמדברים ביהודים ומונים ששה מיליון קורבנות טמיעה והתבוללות כנגד ששה מיליון נספים באש ובחנק ובעופרת לוהטת וברעב הכפוי. פורמים את האמת גם מן הטמיעה וגם מן השואה. זה לא זילות. גם כמובן. זה חוסר אבחנה, חוסר רגישות, חוסר דרך ארץ המתחייבת אל מול הסיפור האנושי שאין עמוק ממנו ואין דרמטי ממנו, ואין שובר ממנו ואין מנחם ממנו, ופשוט אין, אסור, לחטא בזיופו בפיזור מילים שאינן אומרות אלא השאלות כוזבות. לא בכלל. לא כשאתה שר חינוך, לא כשמאחוריך יש שובל של חבריך לדרכך היום שראו עצמם בני חורין לדבר בשואה בשיח פוליטי. לא ממעמד של סמכות.
מי מנה עפר יעקב? מאין המספר הזה, ששה מיליון קורבנות טמיעה? כולל מה? שני יהודים שחדלו מלחיות כיהודים והם נישאי ומעמידים דור חדש, כלול? יהודים שנא נוכרייה והיא התגיירה, גיור רפורמי, קונסרבטיבי, אורתודוקסי, היא כלולה? החתן כלול אם היא לא נתגיירה? הוא והיא רפורמים, נישאו בבית כנסת רפורמי, חותנו על-ידי רב רפורמי, ילדיהם לומדים בבית ספר יהודי רפורמי, כלולים? חוזרים בתשובה כלולים? ישראלים שאינם נמנים עם שום קהילה, שילדיהם כבר לא מדברים עברית, הם וילדיהם כלולים? יהודים שמבטאים את השתייכותם לעם היהודי בצדקה, בפילנתרופיה, בתמיכה בקהילה, בישראל, אבל ניפו מחייהם אפילו את יום הכיפורים, כלולים? כמו החרדים? כמו הציונים הדתיים? כמו המאמינים הדתיים במשנה הרפורמית או בזו של הקונסרבטיבים או בזו של הרקונסטרקציוניסטים - כלולים? מאיפה ששה מיליון? גם אם המספר הזה מתאים כל כך, אוי, לדימוי הכוזב של שואה.
נשואי תערובת הם תופעה קורעת לב. לרוב ההורים. גם למעורבים עצמם. הרציפות היהודית נקטעת, רגשי אשם גואים, עננה מרחפת על העתיד. לא מהיום. מאז יש חיים יהודיים בחיק העולם שאינו מדיר אותם, יש באורח בלתי נמנע קשרים סין צעירים יהודים ללא יהודים. בעידן זה של שוויון ושל זכויות אדם ושל תקשורת המונים ושל השכלה בממדים סוחפים במסגרות פתוחות לרווחה לכל, בפרוזדורי העיסוק והסחר והעסקים חובקי עולם, באומנויות, בכל מרחב החיים, הפגישה בין יהודים שאינם יהודים עושה נישואי תערובת באורח בלתי נמנע. יש אפילו רבים וטובים שרואים בשיעור נישואי התערובת ביטוי לעובדה כי בליבת התמונה יש התנגדות מושרשת לנישואי תערובת, שהסטטיסטיקה הייתה יכולה להיות עצובה עוד יותר. יש רואים דרמה. יש רואים טרגדיה. אי-אפשר למנוע לא דרמה ולא טרגדיה בביטויים כמו שואה.
יהדות הגולה אינה נכנעת לביטויים הנחפזים האלה. היא תוססת יהודיות. היא פורשת - לא מספיק אבל באורח המעורר השתאות - רשת של בתי ספר ומממנת אותם במציאות של הפרדה בין דת למדינה, היא מאורגנת, היא מעורבת במיפעלות חברה, ודאגה לבני גיל הזהב, ובפעילות אזרחית. יהודי הגולה פעילים ברקמה של מדינתם, באוניברסיטאות, במכוני מחקר, בפוליטיקה, בשירות הציבורי. בשולי הבית הלבן. שגרירים. אלפי רבני חב"ד פרושים בכל רחבי העולם ומקיימים בתי קירוב בתמיכת ממשלות ובתמיכת בני הקהילה עצמה. רבנים, בראש ישיבות, או קהילות, או מרכזי תרבות ותפילה, מעלים את סף הערנות היהודית. יש תמיכה רחבה בישראל. מאבק מאורגן ביריביה. התמודדות מול תופעות אנטישמיות. עלייה ארצה של צעירים ושל חושקי חיים באקלים יהודי של תורה ומצוות. הגולה חיה. סופגת את מחיר היותה גולה, אבל מקרינה אנרגיות יהודיות שישראלים בקרב יהודים תמיד אינם משערים. הגולה איננה רק כישלון יהודי. הגולה היא גם הוכחה שכוחות חיות שאינם מוכרים בקרב מיעוטים מובהקים שנקלטו בחיק רבים כל כך מקיימים אותה בחיוניות מעוררת השתאות. היא כואבת את כשליה. נחושה בקיומה. היא לא צריכה לקבל כמובן מאליו ששר בישראל, שר חינוך, יאמר עליה שמה שמתרחש בקרבה הוא שואה. זה לא רק זילות שואה. כבר אמרנו. זה כמובן גם. זאת הטחת אשמה נוראה. זאת התעלמות ממה שגולה מצפה מישראל. עידוד. היחלצות. כבוד. כן גם כבוד. גם הבנה שהגולה בדרכה מצילה המוני יהודים מהיטמע בין הגויים שאינם כגויי ימי הביניים, ולא כימי הגויים מימי המשטרים האנטי יהודיים, גויים סובלניים, גויים שחוקיהם רואים באנטישמים עבריינים.
לא, הגולה אינה פתרון הולם למצוקות הקיום ההיסטורי של העם היהודי. היא הייתה תחנת המתנה בת אלפיים שנה לשיבת ציון, ועכשיו שיש שיבת ציון, היא איבדה את מקומה כתחנת המתנה, כמציבה ציונים, כמקיימת מה שפדותה יחייב אותה לקיים כשתשוב. אבל היא כאן. מחצית מן העם היהודי חי אותה. מתקיים בה. כבוד.

תאריך:  11/07/2019   |   עודכן:  11/07/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
איתמר לוין
בעידן של הקצנה גוברת וחוסר נכונות להקשיב זה לזה, יש הרבה מה ללמוד מן הדרך בה הצליח אלי ויזל לדבר על כל הצדדים ועם בעלי כל הדעות, וגם מהתייצבותו התקיפה נגד הקיצוניות - כותבת נדין אפשטיין בניוזוויק
איציק וולף
מתוך 95 חברים במועצה הציבורית של יד ושם פקעה כבר לפני כמה שנים כהונתם של לפחות 89 חברים    למרות היעדר הקוורום החוקי המינימלי המשיכה המועצה להתכנס    יו"ר המועצה, הרב ישראל מאיר לאו, שכהונתו פקעה כבר בנובמבר 2012, ממשיך להציג עצמו כיו"ר מועצת יד ושם    יד ושם: פנינו למשרד החינוך בפברואר 2017 בנושא חידוש מינוי חברי המועצה    משרד החינוך מתחמק מתשובות על מחדל העבר ונתלה בכהונת השר החדש שצריך עוד ללמוד את הנושא
יצחק מאיר
בקיץ 1944 החלה ההשמדה המתוכננת היטב ובשבועות אחדים הוגלו, ונרצחו כשש מאות אלף יהודים במעין בליץ רצחני שמלאכי המוות בארצות הכיבוש הנאצי האחרות לא יכלו לרשום לזכותם
איתן קלינסקי
למרבה הצער, בשנת 2019 בלב תל אביב היה מי שבאלימות מילולית החליט שהוא חייב להחזיר אותי לאותה אימה שלוותה את אמי עד יום מותה
יורם דורי
הפרשה היוותה נקודת מפנה הן במדיניות של ההנהגה בארץ לגבי ההעפלה והן מבחינת דעת הקהל בעולם, ורבים טוענים שהסיפור הזה וסיפור אקסודוס אחריו הכשירו את הקרקע להחלטת האו"ם ב-47
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il